החלטה בתיק בשא 168339/07

1.                 לפני התנגדות לביצוע שטר, על סך 80,748 ש"ח ז"פ 12.07.06 (להלן: " השטר"), אשר הוגש לביצוע ללשכת ההוצאה לפועל בתל אביב.

2.                 ביום 4.07.07 הגישה חברת אומץ פיתוח בע"מ (להלן: " המבקשת") בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות לביצוע השטר ואת ההתנגדות גופה.

3.                 בדיון שהתקיים ביום 23.09.07 טען ב"כ המבקשת כי מר בן ציון ויינר, מנהל המבקשת (להלן: " בן ציון"), שהה בתקופה הרלוונטית להגשת ההמחאה לביצוע בהוצאה לפועל בחו"ל. מיידית לאחר שהומצאה לו האזהרה פנה למשרדי ב"כ המשיבה, הן טלפונית והן בכתב, בבקשת להארכת המועד להגשת התנגדות. אולם, לא נתקבלה כל תשובה מטעם המשיבה לעניין זה.

4.                 מר בן ציון, נחקר על תצהירו המצורף לבקשה להארכת מועד ועל תצהירו המצורף לבקשת ההתנגדות לביצוע שטר.

5.                 במהלך החקירה, התרתי הגשת הסכם השכירות שנחתם בין הצדדים ביום 03.07.03 (סומן מ/1). בתום החקירה הוריתי לצדדים להגיש סיכומיהם בכתב. המבקשת הגישה סיכומיה ביום 22.10.07 ואילו המשיבה אחרה בהגשת סיכומיה אשר הוגשו רק ביום 26.11.07.

טענות המבקשת

איחור בהגשת בקשת ההתנגדות לביצוע השטר

6.                 לטענת מר בן ציון, ביום 30.04.07 נמסרה למזכירתו האזהרה נשוא התיק דנן, הואיל ושהה, בין התאריכים 29.04.07 ועד ליום 03.05.07, בחו"ל. לטענתו, שהה, בחו"ל פעמים נוספות במהלך החודשים מאי - יוני 2007.   (לסיכומי המבקשת צורפה " תעודת בירור פרטים על נוסע" שהונפקה במשרד הפנים ביום 17.09.07). מתעודה זו עולה כי במהלך התקופה שבין 29.04.07 - 03.05.07 שהה מר בן ציון בחו"ל. עוד עולה מהתעודה כי עד ליום 14.06.07 שהה מר בן ציון 3 פעמים נוספות בחו"ל לתקופות של מספר ימים.

7.                 עוד הוא טען, כי בתקופות הקצרות בהן שהה מר בן ציון בארץ, לא הגיע למשרדו, שכן חברה נוספת שבניהולו, מצויה בעיצומו של פרויקט בנייה גדול בצפון הארץ.

8.                 לדבריו, ראה את האזהרה לראשונה, ביום 14.06.07 ובמועד זה העבירה לבא - כוחו. ביום 18.06.07 פנה ב"כ המבקשת למשרדי ההוצאה לפועל וצילם את בקשת הביצוע. ביום 20.06.07 פנה ב"כ המבקשת במכתב, לב"כ המשיבה, לצורך קבלת אורכה להגשת התנגדות, אולם, בקשה זו ופניות טלפוניות למשרדי ב"כ המשיבה, לא נענו.

9.                 הבקשה להארכת מועד להגשת התנגדות לביצוע שטר הוגשה ביום 04.07.07, היינו 20 יום בלבד לאחר שנודע למר בן ציון דבר האזהרה.

סיכויי הגנה וההתנגדות גופה

10.             לגופו של עניין, טענה המבקשת, כי התקשרה עם המשיבה, ביום 03.07.03 בהסכם להשכרת רכב מסוג "איסוזו" שמספרו 23-448-63 (להלן: " הרכב"). על פי ההסכם ולדרישת המשיבה, חתמה המבקשת, כביטחון, על שטר החוב נשוא בקשה זו (להלן: "השטר").

11.             עוד נטען, כי השטר נועד להבטחת 36 תשלומים חודשיים על סך 2,243 ש"ח כל אחד, אשר אין מחלוקת כי שולמו למשיבה במלואם.

12.             לטענת המבקשת, מששולמו כל התשלומים האמורים, יש לראות בשטר כנפרע, ועל המשיבה היה להשיב השטר למבקשת. הגשת השטר לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל, נגועה בחוסר תום לב, שימוש לרעה בהליכי משפט וניסיון המשיבה להתעשר שלא כדין על חשבון המבקשת.

טענות המשיבה

איחור בהגשת התנגדות לביצוע שטר

13.             לטענת המשיבה, ביום 30.04.07 נמסרה כדין למבקשת האזהרה מלשכת ההוצאה לפועל. אישור המסירה נושא את חתימתה. בהתאם לתקנה 484 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: "התקנות") היה על המבקשת להגיש התנגדותה עד ליום 20.05.07, אולם, המבקשת הגישה התנגדותה ביום 10.07.07, באיחור של כ - 50 ימים.

14.             לטענת המשיבה, טעמיה של המבקשת ליתן לה אורכה אינם מהווים "טעם מיוחד", כאמור בתקנה 526. אין בעובדה כי האזהרה לא נמסרה באופן אישי למנהל של המבקשת כדי לפגוע בנפקות ההמצאה ואין למבקשת אלא להלין על עצמה. לעניין זה נטען, כי המבקשת נמנעה לצרף תצהיר של המזכירה החתומה על האזהרה דבר המעיד על זלזול בבית המשפט ובמשיבה. כן נטען כי מר בן ציון שהה בארץ בין התאריכים 10.05.07 - 20.05.07 ועל כן ניתן היה להגיש ההתנגדות במועד שנקבע בתקנות, היינו עד ליום 20.05.07.

15.             לאור האמור, ובשל העובדה כי המבקשת לא הראתה "טעם מיוחד" למתן אורכה להגשת התנגדות, עתר ב"כ המשיבה לדחות את הבקשה להארכת המועד ואת ההתנגדות.

סיכויי ההגנה של המבקשת

16.             לטענת המשיבה כאמור בהסכם בין הצדדים היה על המבקשת להשיב את הרכב לידי המשיבה בחודש יולי 2006. בהתאם לסעיף 12.2 להסכם שטר החוב נועד " להבטחת כל התחייבויות השוכר על פי חוזה זה". עוד נטען, כי המבקשת המציאה לידי המשיבה את שטר החוב, שנועד להבטיח את כל התחייבויות השוכרת ו/או מלוא הנזקים שיגרמו למשיבה בגין הפרת ההסכם.

17.             לטענת המשיבה, על אף האמור ובניגוד להוראות ההסכם, נמנעה המבקשת מלהשיב למשיבה את הרכב בתום הסכם השכירות וממשיכה לעשות בו שימוש עד מועד היום כשהיא עושה דין לעצמה ונמנעת מלשלם למשיבה דמי שכירות בגין השימוש האמור. המבקשת נותרה חייבת למשיבה כספים בגין הרכב לרבות תשלום דמי שכירות בעבור החודשים החל מיוני 2006.

18.             עוד נטען, כי טענתה של המבקשת כי שטר החוב נועד להבטחת 36 תשלומים אינה עולה בקנה אחד עם נוסח שטר החוב והוראות ההסכם.