החלטה בתיק בשא 168128/08

מדובר בשתי התנגדויות, שהדיון בהם אוחד, בקשר לשני תיקי הוצאה לפועל שנפתחו על ידי המשיבה כנגד המבקש, כל אחד בגין שיק על סך 50,000 ש"ח, שמשוך על ידי המבקש לפקודת נפרע בשם "מרכז לדלתות פלדה ל.ה.ר. (1998)" (להלן: "הנפרע"), ונושא בגבו חתימת הסב של הנפרע ושל המשיבה. זמן פירעון של השיקים 15/5/08 ו-30/5/08. סכום החוב בתיקי ההוצאה לפועל כיום כ-120,000 ש"ח.

המבקש טוען כי למועד מסירת השיקים היה מפיץ של מוצרי רב בריח. שהשיקים נשוא הדיון נמסרו לרב בריח ב-3/12/07 כשיקים מעותדים, וכמקדמות בגין רכישת מוצרים.

נטען שביום 6/5/08 ניתן צו הקפאת הליכים לרב בריח ואשכול החברות הקשורות בה, לרבות הנפרעת בשיקים, וזאת עקב חובות בסך של כ-170,000,000 ש"ח.

לצורך המשך קבלת מוצרי רב בריח נאלצו המפיצים, לטענת המבקש, לחתום על מסמך של העדר טענות בגין קיזוז התביעות של חובות עבר של רב בריח ו/או חברות הקשורות בה.

המבקש טוען כי בכרטסת נכון למועד ההקפאה קיימת יתרת זכות של כ-600,000 ש"ח לזכותו, ובגין תשלומים ושיקים שמסר מול מוצרים שקיבל, משכך ביטל את השיקים ועקב כישלון תמורה וחוסר יכולת רב בריח לספק מוצרים לאחר ההקפאה.

לגבי המשיבה נטען שאינה אוחזת כשורה, שכן כישלון התמורה אירע לפני הסיחור למשיבה. שהשיקים לא היו תקינים ושלמים לפי מראם, שכן נמסרו לרב בריח ללא ציון שמו של הנפרע בצירוף קווי שרטוט. המשיבה חסרת תם לב, ובעת קבלת השיקים ידעה על קשיי רב בריח. הוכחש מתן תמורה לידי המשיבה.

בתום חקירת המבקש בדיון על תצהירו, בה חזר על עיקרי טענותיו, סיכמו ב"כ הצדדים. ב"כ המבקש חזר על הטענות. ב"כ המשיבה טוען לדחיית הבקשות. טוען שמדובר בטענות בעלמא, סתמיות ונעדרות ביסוס ומסמכים. לטענתו, המשיבה ניכתה את השיקים באותו יום בו המבקש מסר אותם לרב בריח. השיקים היו תקינים ונוכח מראם, באשר קיימת בהם חותמת נפרע והסב שלו. הטענה לחוסר תום לב הנה סתמית, ולא הוסברה גם בחקירה, כאשר בפועל גם המבקש וגם המשיבה עשו עסקים עם רב בריח באותו מועד, אותם דברים נטענו ביחס לתמורה. כן צוין ששיק נוסף וקודם מאותה סדרה, ליום 15/4/08 נפרע על ידי המבקש, ולאחר שבוצע לגביו ניכיון עם שני השיקים נשוא הדיון כאן, ובאותו מועד. נטען לדחייה משיקולי צדק באשר המבקש בא בטענות לתום לב המשיבה, שקיבלה שיקים מרב בריח, שמצבה לא טוב, וכאשר מאידך המבקש קושר עצמו באותו מועד לעסקאות עם רב בריח, וחרף ידיעתו על מצבה ולכן משיקולי צדק על המבקש, שמסר שיקים סחירים, לשאת בנזק.

לאחר עיון בחומר שבתיק ושמיעת הצדדים, והדיון, אני מחליט ליתן למבקש רשות להתגונן, ואולם מתן הרשות יותנה בהפקדת ערובה, שכן לטעמי מדובר בהגנה דחוקה ביותר.

המבקש טוען לכישלון תמורה, כאשר בעצם עולה מן הדיון שעד למועד ההקפאה, בסמוך למועד פירעון השיקים, כמעט חצי שנה ממועד מסירתם, קיבל סחורות מרב בריח. הבעיה החלה ממועד ההקפאה, כאשר בידי רב בריח, בכרטסת, היו יותר אמצעי תשלום מאשר סיפקה למועד ההקפאה. מכאן שהטענה היא בעצם טענת קיזוז כנגד הנפרע הנמנה על קבוצת רב בריח. לא פורט בבקשות באופן מספק מה הייתה התמורה הספציפית בגין השיקים כאן, ושלא נמסרה.

למעשה לאחר מסירת השיקים כאן קיבל המבקש סחורות, משמע ניתנה תמורה. שאלה היא אם אותה סחורה היא תמורת שיקים קודמים, או תמורה להסכמה למתן שיקים עתידיים, דוגמת אלה שכאן מבחינת מנגנון קשרי מסחר שנקבע עם רב בריח. מה שברור לכאורה ולא נסתר כאמור, שנותר חוב בספרים של רב בריח למבקש, ובגין מקדמות עבור הזמנת סחורות.

בשלב זה העניין לא ברור די הצורך, יחד עם זאת ניתן לומר שקיימת טענה לכאורית אפשרית ביחס לכישלון תמורה, שיכול והנה בעצם טענת קיזוז כלפי הצד הסמוך, כאשר כידוע קיים קושי באשר לטענת קיזוז אישית בין צדדים סמוכים, כאשר התובע הנו צד ג'.

הכלל הוא שבשלב דיוני זה די בהגנה אפשרית כנגד הצד הסמוך על מנת שתינתן הרשות להגן, כאשר בהמשך המשפט יתברר מעמדו של צד ג' כאוחז כשורה או אוחז גרידא הגובר על פגם, ככל שנפל, בין צדדים קרובים. כמו כן על האוחז בשיק הנטל להוכיח מועד הסיחור אליו.

בעניין מעמדה, המשיבה טוענת שביצעה ניכיון לשיקים נשוא הדיון (ועוד שיק אחד שנפרע), באותו יום שהמבקש טוען בתצהירו שמסר את השיקים לרב בריח -ביום 3/12/07, דהיינו חודשים רבים לפני מועד הקפאת ההליכים, ופירעון השיקים, שקיבלה את השיקים מוסבים בהסבה כדין על ידי הנפרעת, שחותמתה הופיעה בשיקים, ושאין כל פירוט קונקרטי לעניין חוסר תום לב. המבקש מתנגד להעלאת כל טענה עובדתית שלא גובתה בתצהיר.

מן הדיון ההתרשמות היא ששני הצדדים עסקו בפעילות עסקית מול רב בריח, המבקש כמפיץ והמשיבה כמממן.

המבקש בחקירתו מאשר בעמ' 2 שורות 20-14, טוען כי נתן את השיקים לרב בריח בידיעה שהם בקשיים וכדי לעזור להם - לרב בריח. מי שנותן שיקים סחירים לחברה, שיודע שהיא בקשיים ובכדי לעזור לה, והנו בעל עסק בעצמו, אמור לדעת שהעזרה מתבטאת בכך שהשיקים שאינם סחירים ומעותדים, מועברים לגורמים שלישיים כמו בנקים או מנכים, לצורך קבלת מימון או אשראי. זו תכלית מסירת השיקים. מה עוד שכאן נמסרו על מנת לעזור, לפי דברי המבקש עצמו וברי שיכל להניח או לדעת מהות העזרה. מכאן גם שנחלשת הטענה לחוסר תום לב המשיבה, שכן אם המבקש עצמו, חרף קשיי רב בריח הידועים לו, מוסר שיקים דחויים וסחירים, מה לו להלין על המשיבה, שמקבלת את השיקים, וכאשר אין פירוט בעניין בתצהיר ובעצם מטענה פוזיטיבית בעניין, הטיעון הפך ל"אני חושב" ולא על בסיס קונקרטי כלשהו. אם כי יש לזכור שכאמור עניין תום הלב ויסודותיו, פחות חשוב בשלב דיוני זה, בו מספקת הגנה אפשרית כנגד הצד הסמוך, אם כי ברור שבהמשך עניין זה יעלה וטענות שעלו מחייבות התייחסות.

יש לזכור כי, לזכות האוחז בשיק, קיימת חזקה של מסירה תקינה ומתן תמורה, ועל פי הוראות פקודת השטרות, אם כי כמובן החזקה ניתנת לסתירה.

שאני שוקל את כל האמור ובהתחשב בשלב הדיוני ושאר הטענות, אני מחליט כאמור ליתן למבקש רשות להגן על פי התצהיר שיהווה כתב הגנה, יחד עם זאת וכאמור לעיל, מדובר בהגנה דחוקה ביותר ולפיכך מתן הרשות מותנה בהפקדת עירבון במזומן ו/או ערבות בנקאית צמודה למדד, בגובה מחצית החוב להיום, דהיינו סך של 60,000 ש"ח, וזאת בתוך 45 יום מקבלת המבקש החלטתי זו. בהעדר הפקדת ערובה במועד, ידחו ההתנגדויות וייפסקו הוצאות.

קובע התיק לתזכורת פנימית בפני בעוד 50 יום.

המזכירות תשלח ההחלטה לב"כ הצדדים.