החלטה בתיק בשא 16795/06

המבקש, רואה חשבון במקצועו, ניהל שותפות מקצועית עם המשיבים מס' 2-6.

בין הצדדים נכרת בשנת 1993 הסכם, שקבע בסעיף 13 שבו: "במידה ויתגלעו חלוקי דעות בין בש לבין השותפות ו/או יחידי השותפות בקשר להסכם זה, פרשנותו, ביצועו או בכל עניין ודבר הכרוך בו, תימסר ההכרעה לבוררות בפני בורר דן יחיד. על הליכי הבוררות תחול התוספת השלישית לחוק הבוררות, ברם הבורר יהיה חייב לנמק את פסק דינו. הבורר יהיה מוסמך ליתן צוי ביניים, צווים זמניים ופסקי-דין חלקיים, ולא יהיה כפוף לכללי הפרוצדורה ודיני הראיות. הצדדים מסכימים למנות כבורר ביניהם את מר אמנון עברון, עו"ד ואם יסרב למנוי או ייבצר, ממנו לפעול יבוא במקומו מר ________".

בין הצדדים אכן התגלעו חילוקי דעות, על כך אין חולק, והסכסוך ביניהם הועבר לבוררות שהתנהלה לפני עו"ד אמנון עברון ז"ל.

למרבה הצער, הלך עו"ד עברון לעולמו, לפני חודשים ספורים, דבר שהביא להפסקה מיידית של הליכי הבוררות, שהתנהלו מתחילת שנת 2002 ושכללו, גם על כך אין חולק, הליכים רבים, שבמסגרתם אף ניתנו החלטות ביניים.

בבקשה הנוכחית, עתר המבקש למתן צו למינוי בורר חלופי לעו"ד עברון המנוח, וזאת בהתאם להוראת סעיף 12(א) לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 (להלן: "החוק").

בהתאם להוראת כב' הנשיא גורן מיום 9.8.06, הועברה הבקשה לשמיעה לפני, ואני הוריתי על קבלת תגובות ואלה הוגשו כמתחייב.

לטענת המבקש, הרי שהשילוב בין הוראת סעיף 12(א) הנ"ל, לפיה "נתפנתה כהונתו של בורר, אם עקב התפטרותו או פטירתו ואם עקב העברתו מתפקידו, יחולוהוראות הסעיפים 8 עד 10 על מינויו של בורר חליף, והוא כשאין כוונה אחרת משתמעת מהסכםהבוררות", ביחד עם סעיף 8(א) לחוק, לפיו "נתגלע סכסוך בענין שהוסכם למסרו לבוררות ולא נתמנה בורר לפי ההסכם, רשאי בית המשפט,על פי בקשת בעל-דין, למנות את הבורר; בית המשפט רשאי לעשות כן בין שהבורר צריך היהלהתמנות על ידי בעלי-הדין או אחד מהם, ובין שצריך היה להתמנות על ידי הבורריםשנתמנו או על ידי צד שלישי", מחייבת את המסקנה, לפיה על בית המשפט למנות בורר חלופי, תחת עו"ד עברון שנפטר.

טענת המשיבים, המתנגדים למינוי בורר חילופי, כפולה:

בחלקה הראשון, היא מושתתת על פרשנות החוזה, אשר לשיטתם, יש בה כדי ללמד על כך שהתכוונו למנות את עו"ד עברון ואותו בלבד, כבורר בסכסוך בין הצדדים, ובחלקה השני, היא עוסקת בהיקף הבוררות, כפי שנוהלה עד כה, באשר לשיטתם, התמשכות ההליכים בפני הבורר המנוח היתה בלתי ראויה, ואין מקום בנסיבות אלה, לשוב ולקבוע בורר חילופי, שגם לפניו יתמשכו ההליכים עד אין קץ, וזאת בלא כל תכלית או תועלת.

על תגובת המשיבים השיב המבקש, והוא שב ועתר למינוי בורר חילופי, כפי בקשתו המקורית.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה, נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל ויש להורות על מינוי בורר חילופי, תחת עו"ד עברון המנוח.

כזכור, כלל הסכם ההתקשרות בין הצדדים, סעיף בוררות מפורש, שעל תוקפו המחייב אין חולק, אלא שבסיום הסעיף, באה הסיומת, לפיה  אם יסרב עו"ד עברון למינוי או יבצר ממנו ליטול אותו על עצמו, יבוא במקומו בורר חילופי, ששמו לא ננקב והושאר מקום ריק בסעיף, על מנת לאפשר הכנסת שם של בורר חילופי.

לשיטת המשיבים, לא בכדי לא הושאר שם הבורר ריק, באשר ההסכם נוסח על ידי עו"ד עברון עבור שני הצדדים, המשיבים התנגדו מלכתחילה למינוי בורר, אך לאור כישוריו של עו"ד עברון, כפי שלמדו להכירם במהלך המשא ומתן, כמו גם הגינותו הרבה, לא נבחר בורר חילופי, אף שעו"ד עברון ביקש לדעת האם ברצון הצדדים לבחור בורר שכזה.

המבקש התייחס בתשובתו לטענה האמורה, ושלל אותה מכל וכל, כשלשיטתו, לא עלה הנושא על הפרק כלל ועיקר, ומכל מקום, אין סיבה שבעולם, בגינה לא ימונה בורר חילופי לעו"ד עברון המנוח, כשמעולם לא דובר על כך שהוא והוא בלבד יוכל לשמש כבורר.

לדעתי, יש להעדיף את עמדת המבקש.

ראשית, המבקש טען בסעיף 6.2 לתצהירו המשלים, טענה שלא נסתרה, לפיה בעבר הוסכם על מינוי עו"ד אלי זהר כבורר, ודי בטענה עובדתית זאת, כדי להשמיט את הבסיס מתחת לטענה, לפיה ראו ורואים המשיבים את מינויו של עו"ד עברון המנוח כחזות הכל.

אולם מעבר לכך, מאחר ואין חולק שעו"ד עברון הוא זה שערך את ההסכם, ומאחר וברור שלא היתה כל מניעה, לו אכן היתה הכוונה למנות את עו"ד עברון ואותו בלבד כבורר, למחוק את הסיפא לסעיף, הרי שעובדה זו תומכת בגרסת המבקש.

כאמור, לו אכן היו הצדדים מבקשים למצות את הליך מינוי הבורר במינויו של עו"ד עברון ז"ל, הרי שכל הסיפא לסעיף 13, החל מהמילה "ואם" ועד לסיום הסעיף, הופכת למיותרת וחזקה על הצדדים שלא שיחתו מילותיהם לריק, אגב עריכת ההסכם.

פרשנות ההסכם מחייבת את הקביעה, כפי עתירת המבקש, לפיה הוסכם על מינוי בורר חילופי, אלא שלא נקבעה זהותו, ומשכך, בהחלט יש מקום לקבל את עמדת המבקש, לפיה על בית המשפט למנות בורר שכזה, כפי סמכותו בהתאם לסעיף 12 ו- 8 לחוק.