החלטה בתיק בשא 167479/07

בפני בקשה מטעם התובעת (להלן: " המבקשת"), למינוי מומחה שיקומי, על מנת לבחון צרכיה השיקומיים.

רקע עובדתי

המבקשת, ילידת 1963, נפגעה ביום 8.9.2004 בתאונת עבודה, כתוצאה מנפילת ארגזים ממלגזה.

התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: " המל"ל"), כתאונת עבודה.

ועדה רפואית של המל"ל, קבעה את נכותה של המבקשת, כדלקמן:

10%         - בגין פגיעה בתחום הפלסטיקה.

50%         - בגין פגיעה פסיכיאטרית.

20%         - בגין פגיעה בשלפוחית השתן.

25%         - בגין פגיעה אורטופדית.

20%         - בגין פגיעה בגפיים התחתונות.

10%         - בגין  פגיעה בתחום הא.א.ג.

סה"כ נכות רפואית משוקללת, בשיעור של 80.56%. המל"ל הפעיל תקנה 15, ונכותה הצמיתה הועמדה על 100%.

נכותה הרפואית של המבקשת, כפי שנקבעה על ידי הועדה הרפואית של המל"ל, מחייבת לצרכי תביעה זו, מכח סעיף 6 ב' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן: " חוק הפיצויים").

כעת, עותרת המבקשת למינוי מומחה שיקומי, על מנת שיחווה דעתו בדבר צרכיה המיוחדים, ככל שהם נובעים מפגיעותיה בתאונה.

הנתבעת (להלן: " המשיבה"), מתנגדת לבקשה.

טענות הצדדים

לטענת המבקשת, לאור הנכות הגבוהה אשר נקבעה במל"ל, ובמגוון רחב של תחומי רפואה, הרי שקיים מקום למינוי מומחה שיקומי על מנת שיבחן באופן פרטני צרכיה השיקומיים ובהתאם, הכספים אשר תאלץ להוציא מכיסה בעתיד.

בנוסף, טוענת המבקשת כי עסקינן בתובענה בה הנכויות נקבעו ע"י המל"ל, כך שלא ניתן למצות הליך של שאלות הבהרה בנוגע לטיפולים להם תזדקק המבקשת, ומכאן עולה הצורך במינוי מומחה שיקומי.

מאידך, טוענת המשיבה כי אין בעובדה שהנכויות נקבעו ע"י המל"ל כדי להכשיר מינוי מומחה ע"י בית המשפט.

לטענתה, הנושאים בהם מבוקש כי המומחה השיקומי יעסוק באם ימונה, אינם מסוג העניינים שמומחה כלשהו ומומחה שיקומי בפרט, צריך לדון בהם.

עוד טוענת המשיבה, כי היות והתאונה נשוא התובענה הינה גם תאונת עבודה, הרי שהמבקשת זכאית לפנות למל"ל, מכוח הדין, בבקשה לבדוק האם חלה החמרה במצבה ומשכך מתייתר הצורך במינוי מומחה רפואי לעניין.