1. בתיק זה הוריתי על צו מניעה זמני לבקשת המשיבים, לפיו אסרתי על המבקשת לבצע פעולות כלשהן בנכס, שהצדדים דנו בו בבוררות. הצו הוצא במסגרת סמכותי לפי סעיף 16 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 ומאחר שהבורר הפנה את הצדדים לקבלת הסעד הזמני בבית המשפט.
מטרת הצו היתה להקפיא את הזכויות בנכס, על מנת שלא לסכל פסק דין שיינתן לטובת המשיבים, אם יינתן, על ידי כך שייעשו בנכס עסקאות, אשר ימנעו מהמשיבים לממש בו את תביעותיהם.
ביום 25/10/07, לאחר שניתן פסק הבורר, לפיו אין למשיבים זכויות בנכס, הוריתי על ביטול צו המניעה הזמני.
2. המבקשת הגישה בקשה לפסוק לה את נזקיה עקב צו המניעה הזמני, והמסתכמים, כך על פי בקשתה, בסכום של 139,758 ש"ח מנזקים ישירים. כן נתבקשתי לפסוק לה על דרך האומדנא נזקים עקיפים.
3. עוד ביקשה המבקשת להורות על חילוט הערבון, בסכום של 10,000 ש"ח שהופקד על פי החלטתי, כתנאי לכניסה לתוקף של צו המניעה הזמני.
4. למשיבים מספר טענות בתגובתם. נקודת המוצא לדיון בהן היא תקנה 371 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד -1984, ואביאה כאן לנוחיות הדיון:
"חילוט עירבון; החזרת ערבות ועירבון
371.(א) פקע הצו הזמני, יהיה בית המשפט הדן בתובענה רשאי, לאחר שנתן לצדדים הנוגעים בדבר הזדמנות להשמיע טענותיהם, להורות על חילוט הערבון, כולו או מקצתו, בין לפני מתן פסק הדין ובין לאחריו, לטובת מי שאליו מופנה הצו, אם ראה כי נגרמו לו נזק או הוצאות עקב מתן הצו, וכי הבקשה לא הייתה סבירה בנסיבות העניין; חילוט הערבון אינו מותנה בהוכחת גובה הנזק שנגרם.
(ב) חילוט הערבון אינו גורע מזכותו של מי שהערבון חולט לטובתו להיפרע בשל נזקיו, באמצעות הערובה במסגרת ההליך או בדרך של הגשת תובענה חדשה לפי כל דין, ובלבד שלא ישולם פיצוי יתר.
(ג) לא הוגשה לבית המשפט תובענה או בקשה לפיצויים בגין נזק עקב מתן הצו הזמני, בתוך ששה חודשים מהמועד שפקע הצו הזמני, יוחזר למבקש כתב הערבות; בית המשפט רשאי לקבוע מועד אחר אם ראה שהדבר מוצדק, מטעמים מיוחדים שירשמו.
(ד) הופקד ערבון ולא חולט או חולט מקצתו - תוחזר יתרת הערבון למבקש בתוך ששים ימים מהמועד שפקע הצו הזמני; הוגשה בתוך ששים הימים בקשה לחילוט הערבון, רשאי בית המשפט לעכב את החזרת הערבון עד למתן החלטה בבקשה".
5. המשיבים טענו, כי הסמכות לדון בבקשה היא לבורר ולא לבית משפט זה, שדן רק בשאלה של הצו הזמני, בעוד שהבורר דן בכל פרטי המחלוקות בין הצדדים.
אין נימוק זה מקובל עלי, אולם עולה קושי שונה מנוסח התקנה, שהרי נכתב בה כי "בית המשפט הדן בתובענה רשאי.. להורות על חילוט הערבון". בית משפט זה לא דן בתובענה. לכאורה, אין לו סמכות.
אינני נזקקת לטענה זו, שכן המשיבים הסכימו (וראו סעיף א' לתגובתם), כי הסמכות היא לבית המשפט לעניין חילוט הערבון. אעיר מעל לנדרש, כי הקושי הוא שמחד גיסא הבורר לא נתן את הצו ואף לא הוסמך לדון במסגרת הסכם הבוררות בנזקים עקב צוים זמניים של בית המשפט, ומנגד אם הצו היה מוצא על ידי הבורר, הוא כן היה מוסמך לדון בבקשה לחילוט הערבון. עדיף עלי הפירוש שכאשר התובענה היא לפני הבורר, וצו המניעה הזמני ניתן על ידי בית המשפט, יהיה בית המשפט רשאי לדון בחילוט הערבון.
6. המשיבים טענו שאין לבית משפט זה סמכות לדון בבקשה לפיצויים, אלא בבקשה לחילוט הערבון לפי תקנה 371(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. באשר לבקשה של המבקשת לחייב את המשיבים בפיצויים על נזקיה, עליה, לעמדת המשיבים, להגיש, בהתאם להוראות תקנה 371 הנ"ל תובענה נפרדת, וזאת תוך שישה חודשים מיום פקיעת הצו הזמני.
אינני מקבלת את טענתם זו של המשיבים. אפנה תחילה לנוסחה של תקנה 371, ובעיקר לסעיף המשנה (ב) שבה. נכתב שם כי ניתן לתבוע פיצויים גם "במסגרת ההליך". אמנם במונח "הליך" בתקנה, הכוונה לתובענה שנידונה, והתובענה בענייננו עומדת לפני הבורר, אולם, דעתי היא שכאשר בית המשפט הוא זה שנתן את צו המניעה הזמני, ניתן לראות בהליך זה כמספיק לצורכי תקנה 371(ב) לתקנות סד"א ולדון במסגרת זו גם בתביעת הפיצויים.
זאת ועוד: אף נוסחה של תקנה 371(ג) מורה כי ניתן להגיש לא רק תובענה, אלא אף "בקשה". בדרך כלל "בקשה" יש להגיש בתוך תובענה קיימת. משמע מכאן, שמתקין התקנות ראה אפשרות להגיש "בקשה" ולא תובענה, ובקשה זו תעוגן, כך יש להסיק, בהליך הקיים ללא הכרח להגיש תובענה נפרדת.
7. המשיבים טוענים כי אין להורות על חילוט הערבון, כיון שלא הוכח, כדרישת תקנה 371(א) כי "הבקשה לא הייתה סבירה בנסיבות העניין".
אף טענה זו של המשיבים איננה מקובלת עלי. הבורר בפסק דינו קבע, כי לא היה מקום לתביעותיהם של המשיבים לעניין הנכס. אמנם בעת הגשת הבקשה לצו מניעה זמני, היא היתה סבירה בעיני בית המשפט, שלא ידע מה יוכח בהתדיינות לפני הבורר, שכן אך סביר הוא לשמור על מצב קיים של נכס (ולמנוע בכך העברת הזכויות בו) כל עוד לא התבררו הזכויות. אולם סבירות הבקשה לצורך החלטה אם יש לחלט את הערבון, נבדקת לאור התוצאה, בדיעבד. התוצאה, פסק הבורר, מראה שלא היה מקום להגיש את הבקשה לצו מניעה זמני.