החלטה בתיק בשא 167152/06

1.         זוהי בקשה לביטול פסק דין שניתן ביום 19.6.06, כנגד המבקשות, הן הנתבעות 1 ו-2 (להלן: "המבקשות"), בתביעה שהוגשה בסדר דין מקוצר, בגין הטבת נזקי גוף, בהעדר בקשת רשות להגן.

2.          המשיבה, היא התובעת, היתה במועדים הרלוונטיים לתביעה המעביד של מר גורל יוסף (להלן "יוסף").

             ביום 16.5.99 נפגע יוסף בתאונת דרכים ואונו לו נזקי גוף. המבקשות ביטחו בביטוח חובה את הרכב בו נהג יוסף. כנטען, כתוצאה מהתאונה איבד יוסף את כושר עבודתו ונעדר מעבודתו במשך 142 ימים. המשיבה המשיכה לשלם ליוסף את משכורתו ואת התנאים הסוציאליים במשך כל תקופת אובדן כושר העבודה. המשיבה מבססת תביעתה כנגד המבקשות, לקבלת החזר התשלום ליוסף בתקופת אובדן כושר העבודה על היות המשיבה מיטיבה כלפי יוסף ועילתה נשענת על חוק לתיקון דיני הנזיקין האזרחיים (הטבת נזקי גוף) תשכ"ד-1964 (להלן: "חוק ההטבה") וכן מכח דיני עשיית עושר ולא במשפט.

3.          כתב התביעה הוגש ביום 15.5.06. משלא הוגשה בקשת רשות להתגונן על ידי המבקשות, הגישה המשיבה ביום 19.6.06 בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה. פסק דין ניתן כמבוקש ביום 19.6.06. המבקשות עותרות בבקשה זו לביטולו.

4.          המבקשות טוענות כי דבר מתן פסק הדין נודע להן, שעה שמתמחה מטעמן התייצב בבית המשפט לשם הגשת הבקשה למתן רשות להתגונן ביום 26.6.06. המבקשות טוענות כי מסירת כתב התביעה נעשתה אליהן רק ביום 21.5.06, על כן הגשת הבקשה  למתן פסק דין נעשתה בטרם חלף המועד החוקי להגשת הבקשה. לטענת המבקשות די בטעם זה כדי להורות  על ביטול פסק הדין.

לחילופין טוענות המבקשות כי האיחור הקל בהגשת הבקשה למתן רשות להתגונן נעוץ בטעות אנוש מצערת שנפלה בעבודת עו"ד נאשף קייס אשר מטפל בתיק, וסבר בטעות כי נותרו עוד מספר ימים לחלוף המועד למתן רשות להתגונן.

המבקשות טוענות כי בנסיבות מקרה זה שלפנינו לא הוצגו בפני בית המשפט ראיות או ראיות מספקות לצורך הוכחת קיומה של החבות בתיק ושאלת גובה הנזק, ועל בית המשפט היה לדרוש מהתובעת מידת הוכחה לנזק הנטען על ידה ולכל הפחות תצהיר מאומת כדין חתום על ידי התובעת מגובה בקבלות וראיות על נזק מיוחד.

עוד לטענת המבקשות, קיים להן סיכוי טוב להצליח בהגנתן, זאת בהתבסס על מספר טענות אותן מפרטות המבקשות בבקשתן:

-   טענת שיהוי, לנוכח השיהוי הרב שבהגשת התביעה.

-   העדר יריבות- לטענת המבקשות אין למשיבה בכובעה כמעסיק עילת תביעה כלשהי.

 -  העדר עילה- המבקשות טוענות כי אין למשיבה עילה כנגדן למעט (אם בכלל) בגין    תקופת הזכאות הראשונה, היינו בגין 12 הימים הראשונים בהם לא נושא המל"ל.
כמו כן טוענות המבקשות כי המשיבה כלל אינה בגדר מיטיב לפי חוק ההטבה.

- הצורך במשלוח הודעת צד ג'- המבקשות טוענות כי במסגרת שטר הקבלה עליו חתם   בשעתו יוסף, הצהיר הלה כי אין המדובר בתאונת עבודה וכי הוא מתחייב לפצות ו/או לשפות את המבקשות בגין כל תביעה ו/או דרישה שתוגש נגדם.

- נטל הוכחה-המבקשות טוענות  כי גם אם יכיר בית המשפט בזכות התביעה של  המשיבה כנגד המבקשות, עדיין על המשיבה לעבור מסוכות עובדתיות רבות, כגון: עצם ארוע התאונה, ההצדקה להכרה באי כושר, היקף שכרו של יוסף, תקופת אי הכושר.

5.          המשיבה מתנגדת לבקשה.

ראשית לטענת המשיבה, אין גירסת המבקשות באשר למועד מסירת כתב התביעה נכונה. לטענת המשיבה, כתב התביעה הומצא למבקשת 1 ביום 18.5.06 ולמבקשת 2 ביום 16.5.06. לטענת המשיבה אף אם נקבל כי מועד מסירת כתב התביעה למבקשות היה ביום 21.5.06, אזי כטענת המבקשות המועד בו התייצבו להגיש הבר"ל בתאריך 26.6.06 אחרו המבקשות את המועד להגשתו. לאור זאת והואיל וההמצאה היתה כדין הרי שלטענת המשיבה אין מקום אף להורות על ביטול פסק הדין מחובת הצדק.

לטענת המשיבה סיבת מחדלן של המבקשות נבע מתוך רשלנות, זלזול ו/או ניצול כוחן לרעה כמבטחות. באשר לסיכויי ההגנה של המבקשות, טוענת המשיבה כי אין המבקשות מראות סיכוי ולו לכאורה, להצליח בהגנתן. כל שהן עושות הוא הפרחת סיסמאות כלליות. המשיבה אף מתייחסת בתגובתה לכל אחת מטענות המבקשות.