החלטה בתיק בשא 16663/06

1.         בקשה למתן צו מניעה זמני.

2.         המבקש טוען כי הוא התקשר בהסכם עם המשיבים ביום 3.8.01. על פי ההסכם, היו הצדדים אמורים להקים יחד חברה חדשה, ששיעור האחזקות בה יהי 76% למבקש ו-24% למשיבים. החברה החדשה היתה אמורה לרכוש את כל רכושה של המשיבה 3 (להלן: " חברת 2001"). המבקש היה אמור להעמיד לחברה החדשה הלוואת בעלים בסך מליון דולר, לצורך מימון רכישת זכויות מחברת 2001, ולצורך מימון פיתוח הפעילות העסקית ופיתוח המוצרים בהם היתה החברה המשותפת אמורה לעסוק. המבקש טוען כי הוסכם שההלוואה תשא ריבית של ליבור +1% והיא תושב כעבור 5 שנים, או כאשר רואה החשבון של החברה יאשר שהחברה יכולה להשיב את ההלוואה - לפי המוקדם מביניהם.

3.         המבקש סומך את טענתו ביחס לקיומו של ההסכם בין היתר על תמלילי שיחות שנערכו בשלבים שונים בינו לבין המשיבים (תמליל השיחה בין המבקש לבין המשיב 1 מיום 3.8.01, תמליל השיחה מיום 4.8.01 בין המבקש לבין אשת המשיב, תמליל השיחה עם המשיב 2 מיום 3.8.01, ותמליל השיחה עם המשיב 2 מיום 4.8.01).

            המבקש מסתמך גם על רשימת המטלות שהוציא המשיב למבקש ביום 23.8.01. כן מסתמך המבקש על העובדה שלטענתו הצדדים ערכו פעולות שונות כדי להוציא את ההסכם מהכוח אל הפועל, ובכלל זה הם חיפשו משרדים חדשים לחברה החדשה, חיפשו מנהל ועובדים שיוכלו לעבוד בה, חיפשו רואה חשבון שיוכל לעזור להם להוציא את ההסכם מהכוח אל הפועל ועוד (ר' ס' 2 לסיכומי המבקש).

4.         המשיבים אינם כופרים בכך שהתנהל מו"מ בין המשיב 1 לבין המבקש. לטענתם, המו"מ לא הבשיל לכדי הסכם, אלא כל מה שהוסכם בין הצדדים היה אופן חלוקת המניות בחברה החדשה - 76% למבקש ו-24% למשיבים.

            לטענתם, לאחר שהסתברו למשיב 1 עובדות נוספות ביחס למבקש, ואמינותו נפגעה בעיניו, הוא הותיר פתח לקיום מו"מ נוסף עם המבקש, אם כי בעסקה שהמבנה שלה יהיה שונה מזה עליו דובר בין הצדדים מלכתחילה, באוגוסט 2001.

            המשיבים טוענים כי דין הבקשה להדחות משום שלא נכרת הסכם בין הצדדים שכן לא גובשו פרטיו העיקריים, לא היתה גמירות דעת של הצדדים להתקשר בהסכם מחייב - אלא לכל היותר ב"הסכם ג'נטלמני". הם טוענים כי אם נכרת הסכם, הוא איננו אכיף, כי התביעה נגועה בשיהוי ניכר, וכי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתם.

5.         המבקש הגיש את בקשתו לצו מניעה זמני לאחר שהוגשה התביעה והוגש כבר כתב הגנה מטעם המשיבים. לאחר שהוגשה תגובת המשיבים, השיב לה המבקש, תוך צירוף ראיות נוספות. בבקשה שהגישו המשיבים (בש"א 19094/06), הם טענו כי יש לסלק את הראיות הנוספות שצורפו שלא כדין לתצהיר המבקש.

ב"כ המשיבים התנגד לצירופן של ראיות נוספות גם כאשר אלה הוצגו לעד מטעם המשיבים - מר יעקובוביץ במהלך חקירתו הנגדית.

6.         כפי שיובהר להלן, אני סבורה כי דין הבקשה לצו מניעה זמני להדחות, אף אם יובאו בחשבון כל הראיות שצורפו על ידי המבקש. לכן, אין צורך לדון בשאלה האם היה המבקש רשאי לצרף ראיות נוספות לאחר שהגיש את בקשתו המקורית לצו מניעה זמני.

7.         כידוע, בדיון בבקשה לצו מניעה זמני, על בית המשפט לבחון שתי שאלות עיקריות. השאלה הראשונה היא מהם סיכוייו של המבקש להצליח בתביעתו. השאלה השניה מתייחסת ל"מאזן הנוחות", היינו היא משווה בין הנזק שעלול להיגרם למבקש אם לא יינתן צו מניעה ובסופו של דבר הוא יזכה בתביעה, לבין הנזק שעלול להיגרם למשיבים אם יינתן צו מניעה, ובסופו של דבר התביעה תדחה.

            מעבר לשיקולים האלה, בית המשפט רשאי לשקול שיקולים ביחס לעצם הגשת הבקשה - האם המבקש הגיש אותה לבית המשפט בניקיון כפיים, האם הוא השתהה בהגשת הבקשה וכד'.

סיכויי התביעה

8.         באשר לסיכויי התביעה - כפי שהובהר לעיל, השאלה העיקרית השנוייה במחלוקת בין הצדדים היא השאלה האם הם התקשרו ביניהם בהסכם באוגוסט 2001.

            בהקשר זה, ישנן מספר בעיות משמעותיות המכבידות על המבקש בהוכחת טענתו, ושיקשו, לכן, על קבלת התביעה בשלב הבא של הדיון.

9.         ראשית, ההסכם הנטען, שאיננו הסכם פשוט, לא הועלה מעולם על הכתב. בנוסף, אף אחד מהעניינים שהיו אמורים להיות מבוצעים על פי ההסכם הנטען, לא בוצע בפועל - לא הוקמה חברה חדשה, המבקש לא הלווה לה סכום של מליון דולר (או כל סכום אחר), לא נערכה חלוקת מניות, לא נשכרו שירותיו של רואה חשבון לצורך קידום ההסכם.

10.        העובדה שבין המבקש לבין המשיב 1 היה מו"מ איננה שנוייה במחלוקת. הפעולות שבוצעו על ידי הצדדים היו - לגישת המשיבים - לכל היותר פעולות רקע במהלך המו"מ, שנועדו לברר את ההיתכנות של ההסכם.

            גם לגישת המבקש, הצדדים לא קבעו ביניהם את האופן בו יבוצע ההסכם, שכן לא ביררו את נפקויות המס שלו. המבקש טוען בהקשר זה כי הם התכוונו להיעזר לשם כך ברואי חשבון, אולם היה מדובר רק באופן יישום ההסכמה שכבר הושלמה בין הצדדים. אולם, אופן ביצוע ההסכם (אף בהנחה שעקרונותיו סוכמו במלואם על ידי הצדדים) היה יכול להשליך לשנות את התחייבויות הצדדים ואת הסיכונים שהם יצטרכו לקחת על עצמם - באופן שהיה עשוי להשליך על עצם הסכמתם. לכן, קשה מאוד לראות גמירת דעת להסכם שפרטיו ביחס לאופן עריכתו עדיין לא ידועים לצדדים ועדיין לא נקבעו.

11.        בנוסף, תכביד על המבקש העובדה כי חרף טענתו לפיה הוא התכוון להשקיע סך של מליון דולר בעסקה, הוא לא ערך "בדיקת נאותות" מסודרת לחברת 2001. המבקש טען בהקשר זה כי הוא דיבר עם מר יעקובוביץ, וסמך על דברים שנאמרו לו על ידיו. כן הוא נעזר ביועץ, מר גולדפינגר. עם זאת, בהחלט סביר לטעון כי המבקש לא "גמר בדעתו" להתקשר בהסכם ולהשקיע את הסכום הדרוש, והיה יכול לגמור בדעתו לעשות כן רק לאחר בדיקת נאותות מלאה ומסודרת באמצעות עורכי דין או רואי חשבון.

            נושא נוסף שיש בו כדי להביד על המבקש הוא העובדה שלפי גרסתו, העסקה בינו לבין המשיבים כללה גם את הפעילות של חברת "אנפה" (ר' עמ' 4 שורה 28 ואילך בפרוטוקול). אולם, המבקש מודה כי הוא לא דבר מעולם עם מר טוביה אורבך, המחזיק ב-50% ממניות חברת אנפה. (יוער כי המבקש אינו מבקש בתביעה הנוכחית לאכוף את אותו חלק מההסכם המתייחס לחברת אנפה).