החלטה בתיק בשא 1661/04

1.      בפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (עב 911405/99). פסק הדין הומצא לב"כ המבקשים בבית הדין האזורי ביום 11.10.2004. בקשה להארכת מועד הוגשה ביום 30.11.2004.

2.      בפסק הדין נשוא הבקשה נדונה תביעתו של המשיב לתשלום זכויות בגין תקופת עבודתו אצל המבקשת 1 (להלן - החברה). המשיב טען בבית הדין האזורי כי התקיימו נסיבות המצדיקות את הרמת מסך ההתאגדות ואת חיובו של המבקש 2 (להלן - מר בוזגלו) באופן אישי בחובות החברה. בית הדין קמא קבע כי בנסיבות המקרה הנדון, על פי הכללים שנקבעו בפסיקה, יש מקום להרים את מסך ההתאגדות באופן מוגבל ומידתי, וחייב את מר בוזגלו אישית אך ורק ביחס לזכויות המשיב לפיצויי פיטורים, להשבת סכומים שנוכו משכרו ולא הועברו לקופת גמל, לתשלום עבור חלף הודעה מוקדמת של חודש ימים ולפדיון חופשה על פי החוק. בנוסף, חייב בית הדין האזורי את החברה בלבד בתשלום זכויות נוספות למשיב (תשלום עבור 2 חודשי הודעה מוקדמת, תשלום עבור תנאים נלווים בתקופת ההודעה המוקדמת, מענקים שונים, פיצויי הלנה והוצאות משפט).

3.       נימוקי הבקשה הם:

3.1.   מדובר במקרה חריג מאד, של חיוב בעל מניות באופן אישי בסך של 74,135 מחיובי החברה, וזאת אל מול תביעה של עובד בכיר, מנהל פיתוח, ששימש חלק מהנהלת החברה ואחראי להתדרדרותה ומצבה הנוכחי.

3.2.   פסק דינו של בית הדין קמא הגיע למשרדו של בא כוחם של המבקשים ביום 11.10.04.

3.3.   מר בוזגלו הילווה לחברה כספים פרטיים רבים מאד ואף איבד את דירת מגוריו אותה משכן לטובת החברה, כך שנותר ללא קורת גג וכתובת קבועה, ונקלע לקשיים כלכליים חמורים. עקב כך, נוצר נתק זמני בינו לבין באי כוחו, משום שנדרש לטפל בתיקי הוצל"פ רבים. לנוכח האמור לעיל, המבקש קיבל את פסק הדין רק ביום 10.11.2004, עת הגיע למשרד באי כוחו.

3.4.   יש מקום לנקוט גישה סלחנית, לנוכח התמשכות ההליכים בבית הדין קמא ובהתחשב במועד בפועל בו קיבל מר בוזגלו את פסק הדין.

3.5.   סיכויי הערעור טובים, ולא נתקיימו במקרה הנדון נסיבות המצדיקות הרמת מסך ההתאגדות וחיובו של מר בוזגלו באופן אישי. במקרה הנדון, כפי שקבע בית הדין, העירוב בין נכסי מר בוזגלו לבין נכסי החברה נעשה בניסיון לשפר את מצב החברה, על ידי העברת הנכסים ממר בוזגלו אל החברה, ולא להיפך.

3.6.   בנוסף, בית הדין קמא התעלם מראיות חשובות, מהן עולה כי המשיב הפר את הסכם העבודה ונטל חומר סודי של החברה.

4.       המשיב התנגד לבקשה, מנימוקים אלה:

4.1.   הטענה בדבר אי ידיעה על קיומו של פסק הדין תמוהה, בעיקר לנוכח הפרסום בעיתון גלובס ביום 27.9.2004.

4.2.   היה על המבקשים לפרט כיצד ייתכן שלא ניתן היה להשיגם באמצעות הטלפון הנייד ו/או האינטרנט.

4.3.   באי כוח המבקשים קיבלו את פסק הדין, ויכלו לפחות להגיש בקשה להארכת מועד בתוך התקופה להגשת ערעור.

4.4.   מערכת יחסים (ובמקרה הנדון - תקשורת) משובשת בין מר בוזגלו לבין באי כוחו אינה מהווה "טעם מיוחד" להארכת מועד.

4.5.   התמשכות ההליכים בבית הדין קמא נבעה מפעולות שנקטו המבקשים.

4.6.   המבקשים לא שילמו אפילו פרוטה שחוקה על חשבון פסק הדין שניתן נגדם, למרות שאין החלטה על עיכוב ביצוע פסק הדין.

4.7.   סיכויי הערעור נמוכים, שכן מדובר בערעור על קביעות עובדתיות, וערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בקביעות עובדתיות. 

5.      לאחר ששקלתי את נימוקי הצדדים, אני קובעת כי בנסיבות המקרה, יש מקום להאריך את המועד להגשת ערעורו של מר בוזגלו בלבד, בגין הסכומים אותם חוייב לשלם באופן אישי למשיב. להלן, אפרט את הנימוקים.

6.       בהתאם לתקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) תשנ"ב - 1991, על המבקש הארכת מועד להגשת ערעור להצביע על "טעמים מיוחדים שיירשמו". על פי ההלכה הנוהגת בבית הדין לעבודה יש לפרש את הוראתה של תקנה 125 לתקנות " מתוך גישה סלחנית ההולמת את יעודו של בית הדין לעבודה", אולם על המבקש להוכיח כי "הסיבה לעיכוב מקורה לפחות בחלקה בנסיבות חיצוניות שהן מחוץ לשליטתו" (עא"ח 1021/04 אוורור והנדסה בע"מ נ' הלנה פבזנר, סעיף 6 לפסק הדין).