החלטה בתיק בשא 1658/06

1.         בפניי בקשה לביטול החלטה שניתנה בתיק בש"א 10091/05 מיום 16/10/05, לפיה, התקבלה בקשת משיבה מס' 1 (להלן: "המדינה") להצטרף כתובעת נוספת בתביעה בתיק העיקרי (להלן: "ההחלטה").

2.         התביעה בתיק העיקרי הוגשה בהתאם לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה- 1975, בגין תאונת דרכים אשר לטענת משיבה מס' 2 (להלן: "התובעת") הייתה מעורבת בה ביום 11/3/01 (להלן: "התאונה"). המוסד לביטוח לאומי הכיר בתאונה כתאונת עבודה וקבע לתובעת בגינה נכות צמיתה בשיעור של 10 אחוז בהתאם לסעיף 37(7)(א) לתקנות המל"ל (קביעת דרגת נכות מעבודה) (להלן: ''תקנות המל''ל'').

            הואיל ומשיבה מס' 5, החברה המבטחת את הרכב בעת אירוע התאונה הנטענת, כופרת בכיסוי הביטוחי, צורפה המבקשת כנתבעת נוספת בתביעה. כמו כן, מכתבי ההגנה שהוגשו בתביעה עולה כי, כל הנתבעים כופרים באירוע התאונה נשוא התביעה ובזכות התובעת לקבלת פיצויים בהתאם לחוק הפלת"ד.

3.         להלן השתלשלות העניינים הרלוונטים להחלטה דנן:

א.         ביום 29/5/05 הגישה המדינה בקשה בתיק בש''א 10091/05 להצטרף כתובעת נוספת בתביעה בנימוק כי, התובעת הועסקה כמורה בשירותיה ואושרה לה יציאה לגמלאות בשל מצב רפואי, לפיו נקבעה לה נכות צמיתה בשיעור של 35 אחוז. בעקבות זאת, כך לטענת המדינה, קמה לה תביעת שיבוב נגד הנתבעים בתביעה וזאת בהתאם לסעיף 60(א) לחוק שירות המדינה (גמלאות) (נוסח משולב), תש"ל-1970 (להלן: "חוק הגמלאות").

ב.         בהחלטתי מיום 24/6/05 בבקשה הנ"ל נקבע כי על המשיבים להגיש תגובתם לבקשה. ביום 7.7.05 התקיים דיון מקדמי בתביעה וניתנה בו החלטה, לפיה, על ב"כ המדינה למסור העתק בקשתו ליתר הצדדים בצירוף המסמכים לפיהם נקבעו שיעורי הנכות לתובעת ואותם צדדים יגיבו לבקשה (בסעיף 2 להחלטה הנ"ל נפלה טעות קולמוס, שכן, נרשם בש"א מס' 13683/04 כאשר הכוונה היא לבש"א מס' 10091/05).

ג.          ביום 16/10/05 ניתנה החלטתי בתיק בש"א 10091/05, היא ההחלטה נשוא הבקשות שבפני. ההחלטה ניתנה בהתחשב בתגובות התובעת וכלל חברה לביטוח, לפיהן, הן משאירות את העניין לשיקול דעת ביהמ"ש ובהעדר תגובה של יתר המשיבים לבקשה. 

ד.                     ביום 3/11/05 התקיים דיון מקדמי נוסף בתביעה ובמהלכו הוברר כי המדינה לא קיימה את ההחלטה מיום 24/6/05 לעניין המצאת המסמכים לפיהם נקבעה הנכות לתובעת לצורך יציאתה לגימלאות, כאמור בס''ק ב' לעיל.

ה.         ביום 20/11/05 הגישה המבקשת בקשה בתיק בש"א 19608/05 לתיקון ההחלטה/עיון חוזר בה וזאת בנימוק כי במועד בו ניתנה טרם קיבלה את המסמכים הרלוונטים, כאמור לעיל.

ו.          ביום 5/1/06 התקיים דיון מקדמי נוסף בתביעה בו ניתנה החלטתי, לפיה נקבע כי, על המבקשת לעתור בבקשה מנומקת לביטול ההחלטה. אכן הוגשה בקשה כאמור בתיק בש"א 1658/06, והמדינה, כמו גם משיבים מס' 6-7, הגישו תגובתם לבקשה. יתר המשיבים לא הגיבו לבקשה.

4.         בתקנה 24 לתקנות סדר הדין האזרחי נקבע כדלקמן:

            "בכל שלב משלבי הדיון רשאי בית המשפט או הרשם, לבקשת אחד מבעלי הדין או בלא בקשה כזאת ובתנאים שייראו לו, לצוות על מחיקת שמו של בעל דין שצורף שלא כהלכה כתובע או כנתבע, או על הוספת שמו של אדם שהיה צריך לצרפו כתובע או כנתבע או שנוכחותו בבית המשפט דרושה כדי לאפשר לבית המשפט לפסוק ולהכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה".

            מלשון התקנה עולה כי, המבחן לצירוף בעל דין נוסף בתובענה הוא הכרעה יעילה ושלמה בכל השאלות השנויות במחלוקת ומכאן נשאלת השאלה מהן אותן שאלות בנסיבות מקרה דנן.

5.         כאמור, התביעה בתיק זה הוגשה בהתאם לחוק הפלת"ד ובמסגרתה על ביהמ"ש להכריע האם מדובר באירוע תאונתי, האם האירוע מהווה תאונת דרכים, האם הפוליסה הרלוונטית מכסה אותו אירוע וכן גובה הפיצוי המגיע לתובעת בגינו. אין לומר כי בגדר עניינים אלה השאלה באם המדינה זכאית לשיפוי ממי מהמשיבים בגין אירוע התאונה, אם לאו, ואם כן, באיזה סכום, היא שאלה השנויה במחלוקת והדיון בה יבטיח הכרעה יעילה ושלמה במחלוקת שבין הצדדים.

            אדרבא, דומה כי צירוף המדינה כתובעת נוספת בתביעה רק תסרבל את ההתדיינות שבין הצדדים ללא כל צורך בדבר.

6.         יתרה מכך, בהתאם לסעיף 60(א) לחוק הגמלאות, עליו נסמכת בקשת המדינה להצטרף כתובעת נוספת בתביעה, נקבע כדלקמן:

            "היה המקרה שחייב את אוצר המדינה לתשלום גימלה לפי חוק זה משמש עילה גם לחייב צד שלישי בתשלום פיצויים לאותו זכאי לפי פקודת הנזיקין (נוסח חדש), או לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975.... רשאי אוצר המדינה לתבוע מאותו צד שלישי פיצוי על הגימלה ששילם או שהוא עתיד לשלמה, עד לשיעור הפיצויים שחייב בהם הצד השלישי".

            במקרה דנן המל"ל קבע כי לתובעת נותרה נכות צמיתה בגין אירוע התאונה בשיעור של 10 אחוז וזאת בגין הגבלה קלה בתנועות עמוד שדרה מותני בהתאם לסעיף 37(7)(א) לתקנות המל"ל. בהתאם לחוק הפלת"ד קביעה זו, בכפוף לזכות הנתבעים להבאת ראיות לסתור, מהווה קביעה סופית ומחייבת בתביעה נשוא הבקשה.  מאידך, לתובעת אושרה על-ידי המדינה נכות בשיעור של 35 אחוז כאשר רק 9% מתוכם הם בגין הגבלה קלה בתנועות עמוד שדרה מותני. מכאן עולה, כי גם באם תאמר כי מדובר באותה נכות אשר נגרמה מהתאונה, הרי רק חלק קטן מהתגמולים שמקבלת התובעת מהמדינה הינן בעקבות התאונה נשוא התביעה.

            במאמר מוסגר יצויין, כי בהתאם לסעיף 15(2) לחוק הגמלאות, התובעת זכאית לקבל קצבת פרישה, באם נקבעה לה נכות בשעור של  25% ומעלה, והרי אף ללא הנכות שנקבעה לה בגין ההגבלה בעמוד השדרה המותני, היא הייתה מגיהעה לשעור זה.