החלטה בתיק בשא 165459/06

לפני התנגדות לביצוע שטר חוב על סך 150,000 ש"ח לפקודת המשיבה אשר נמשך על ידי ג.ע.ש. אינק בע"מ (להלן: " החייבת העיקרית") ובחתימתם של שני ערבים: ישראל גיורא ועו"ד עופר אבירם (להלן: " המבקש"). 

הצדדים זומנו לדיון, ובתחילת הדיון העלה המבקש טענה מקדמית כי לא ניתן לפתוח תיק הוצאה לפועל כנגדו מאחר ולא מוצו ההליכים כנגד החייבת העיקרית.

בהחלטה מיום 25/9/06 נדחתה הטענה המקדמית ונקבע דיון לגופה של התנגדות.

המבקש נחקר על תצהירו  והצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.

למען הסר אבן נגף ובתחילת הדיון בבקשה אזקק לטענת המבקש שהועלתה לראשונה במסגרת סיכומיו בכתב לפיה דין ההתנגדות להידחות ו/או להימחק על הסף בהעדר עילה.

המבקש מציין שאין לו כל חבות בגין "השכרת  רכב" כפי שמצויין על גבי השטר וכל הטענות לענין ערבות לחוב בגין השכרת החנות אינן רלוונטיות ואינן יכולות להיטען במסגרת ההליך השטרי אשר ננקט על ידי המשיב.

לטענת המבקש, הטענות יכולות לעלות אך ורק במסגרת תביעה בעילה חוזית שתקום מכח עיסקת היסוד.

לטעמי, דינה של טענה זו להידחות.  ראשית, המדובר בטענה חדשה המועלית בשלב הסיכומים ואין להדרש לה, אולם לעיצומו של דבר, הרי בית המשפט העלה מיוזמתו את השאלה במסגרת הדיון ושאל לפשרה של ההתחייבות בגין "השכרת רכב" והמבקש עצמו הודה שהמדובר בטעות סופר והוא לא מצא מקום לשנות את הענין (ראה דברי המבקש בפרוטוקול הדיון מיום 30.11.06 עמוד 13 שורות 10-11).

בנסיבות אלה הרי דינה של הטענה המקדמית להדחות ואני אף סבור שלא היה מקום להעלותה מלכתחילה.

עתה ניתן לפנות ולהדרש ולדון בהתנגדות גופה.

בשלב זה השאלה היחידה שעל בית משפט הדן בהתנגדות לביצוע שטר להציב לעצמו הינה אם התצהיר מגלה הגנה אפשרית. בית המשפט אינו אמור לבדוק אמיתותן של העובדות הנטענות בתצהיר אלא לצאת מנקודת הנחה שהן נכונות (ראו: ע"א 544/81 קיהל נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ, פ"ד ל"ו(3) 518), ואם יש בטענותיו כדי לשמש הגנה מפני התביעה, אם תוכחנה במשפט (ראו: ע"א 594/85 זהבי נ' מגרית בע"מ ואח' פ"ד מ"ב (1) 721).  אולם אין הנתבע יוצא ידי חובתו בהעלאת טענות סתמיות בתצהירו, אלא עליו לטעון את העובדות המבססות את הגנתו ולהיכנס לפרטי עובדות אלה. (ראו: ע"א 543/86 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' כלפון, פ"ד מ"ב (3) 341). הרשות תוענק אם התצהיר (יחד עם החקירה הנגדית, כאשר זו מתקיימת) מגלה על פניו טענה, שאם תוכח במשפט תהווה הגנה מפני התביעה (ראו: ע"א 518/87 פטלז'אן ואח' נ' בנק איגוד לישראל בע"מ, תק-על 93    (3), 1337).

נבחן איפוא אם למבקש הגנה אפשרית מפני התביעה.

טענת המבקש היא ששטר החוב מתייחס להסכם השכירות שבין החייבת העיקרית למשיבה לתקופה של שנתיים החל מיום  15.12.00 ועד ליום 14.12.02 (להלן: " התקופה הראשונה").

המבקש הצהיר שהוא חתם על שטר חוב להבטחת ההתחייבויות של החייבת העיקרית ולא כערב להסכם השכירות.

משתמה התקופה הראשונה הרי לגישתו, פגה הערבות שלו כלפי המשיבה ואין תוקף לשטר החוב.

משהוגש שטר החוב לביצוע בגין תקופת שכירות אחרת (בגין תקופת האופציה, המסתיימת ביום 14.12.05) אין לו כל חבות כלפי המשיבה.

לטענתו, אין בהסכם האופציה כל התייחסת לשטר החוב ומשכך, ניתן ללמוד שלא הייתה כוונה כי ימשיך להיות ערב גם בתקופת האופציה.

לעומתו, המשיבה טוענת כי פרשנות הגיונית לחוזה כי שכל עוד הוא בתוקף אזי גם הבטחונות שניתנו בגינו בתוקף. לא יתכן, לגישת המשיבה, שמשכיר נכס יסכים כי בתקופת שכירות מסויימת לא יהיו בידיו בטחונות להבטחת קיום החוזה.  וודאי שלא יתכן , ממשיכה המשיבה ומציינת, שמשכיר יעמוד על מתן בטחונות לכל תקופת השכירות, אך יוותר עליהן בכל הנוגע למימוש הארכת הסכם השכירות.

אמנם סביר שהערבות תקפה גם לגבי הסכם האופציה אולם מהאמור בטענות המשיבה הרי אתה למד כי אין המדובר אלא בפרשנות ויתכן כי הוסכם אחרת.