החלטה בתיק בשא 165086/08

עסקינן בהתנגדות לביצוע שטר. מדובר בהמחאה, אשר מסרה המבקשת לפקודת המשיב, על סך 5,001 ש"ח, בגין שירותים שניתנו על ידו קבלן הוצאה לפועל למבקשת, שהנה עורכת דין ועוסקת בניהול הליכי הוצאה לפועל בשם לקוחותיה.

טענות המבקשת

מעיון בהתנגדות עולה כי למבקשת טענות מטענות שונות כנגד פועלו של המשיב, ובין היתר, טענות בגין הוצאת הוצאות מיותרות במסגרת נקיטת הליכים מבצעיים וכן טענות בגין אי מילוי טפסים כנדרש בגין הוצאות אלה ואי המצאת קבלות כנדרש בגין הוצאות, דבר שמנע הגדלת קרנות חוב בתיקי ההוצאה לפועל ובד בבד מנע גביית הוצאות אלה מלקוחות המבקשת.

המבקשת הגיש תצהיר מפורט ביותר ופירטה בו סכומים שונים, שמבטאים את הנזקים שנגרמו לה כתוצאה ממחדלי המשיב.  

על פי גרסת המבקשת, מסתבר כי חרף כל הטענות הללו, ערכה המבקשת גמר חשבון עם המשיב והסכימה, על רקע של אי נעימות ואי שביעות רצונה, לפנים משורת הדין ומבלי להודות בכל עובדה, לשלם למשיב את השיק נשוא התביעה.

דא עקא, משסירב המשיב לפרט בקבלה שנמסרה על ידו בגין השיק, את מספרי תיקי ההוצאה לפועל, שבגינם שולם השיק, ובכך מנע מהמבקשת להגדיל את קרנות החוב בתיקים, הפך המשיב את המבקשת לחייבת כלפי לקוחותיה בסכום ההוצאות הנ"ל.

דיון

בדיון שהתקיים ביום 15.9.08, ויתר בא כוח המשיב על חקירת המצהירה. בא כוח המשיב העלה בסיכומיו טענה אחת בלבד, שלפיה טענות ההגנה מהוות כישלון תמורה חלקי בלתי קצוב, שאינן מהוות הגנה מפני תביעה שטרית.

אין בידי לקבל טענה זו. המבקשת לא טענה כלל טענה של כישלון תמורה חלקי בלתי קצוב וגם לא עולה מהתצהיר כי זו טענת ההגנה. משלא נחקרה המצהירה ומשבחר בא כוח המשיב לסכם בצורה לקונית בטענה לא רלוונטית, די בכך כדי ליתן למבקשת רשות להגן.

יחד עם זאת, החלטתי, למעלה מן הדרוש, להתייחס לטענות המבקשת לגופן. 

המבקשת טענה בסיכומיה כי לא ניתנה תמורה בגין השטר וכן כי נטענה טענת קיזוז.

לאחר עיון בהתנגדות ולאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים, הגעתי למסקנה שדין ההתנגדות להתקבל.

יש ליתן רשות להגן בגין הטענה שלא ניתנה תמורה. אמנם, לפי גרסת המבקשת, השטר ניתן עבור ביצוע עיקולים ברישום והוצאות מעוקלים שכבר בוצעו בעבר (ס' 40 לתצהיר) וגם היום אין מחלוקת על כך. יחד עם זאת, לפי טענת המבקשת, אי פרוט כנדרש בקבלה, מסכל את היכולת לגבות את ההוצאות נשוא השיק מהחייב, מונע חיוב הלקוח בגין הוצאה זו ומותיר את סכום השיק כרובץ על כתפי המבקשת. המבקשת לא טענה במפורש כי הוסכם עם המשיב כי יכלול את פירוט התיקים בקבלה, אולם לדידי, בהחלט יש מקום לבחון, האם לא מדובר בתנאי מכללא מובן מאליו, שהיה על המשיב, כקבלן הוצאה לפועל, למלא אחריו, ללא צורך בדרישה מיוחדת. 

כאן המקום לציין כי לא נעלמה מעיני העובדה כי המבקשת מסרה למשיב את השטר לצורך גמר חשבון, לאחר שהייתה מודעת לכל הטענות שהיו לה כלפי המשיב ואשר פורטו בתצהירה. בנסיבות אלה, נשאלת השאלה, האם הייתה רשאית כלל לחזור בה מההסכם שנכרת לגמר חשבון כאמור ולבטל את השיק ולא לשלמו, אך ורק בשל פגם שנפל בחשבונית שהונפקה בגין השיק או שמא היה עליה להגיש תביעה נפרדת לחיוב המשיב לתיקון הקבלה ולחילופין לתשלום הנזק שנגרם למבקשת עקב כך העומד על סכום השיק. גם שאלות אלה, שכרוכות בשאלת כשלון התמורה המלא, הנזכרת לעיל, מקימה הגנה, לפחות בדחוק, ועל כן יש לבחון אותן במהלך המשפט. 

מעיון בתצהיר, עולה כי טענות ההגנה הנוספות שהועלו הנן במהותן טענות קיזוז. בכל הנוגע לטענת קיזוז בין צדדים קרובים, ההלכה הנה כי הולכים אחר דיני הקיזוז (ראה דווקא האסמכתא שצורפה על ידי בא כוח המשיב - רע"א 6250/98 Nordland Papier AG נ' מפעלי ייצור והוצאה לאור (ירושלים) מ.ס.ל. בע"מ ואח', פורסם בנבו, סעיף 15 לפסק הדין).

מעיון בתצהיר המבקשת עולה כי נטענו טענות קיזוז בגין סכומים קצובים, על סך של לפחות 988 ש"ח ולכל היותר 2,851 ש"ח, וזאת בגין העסקת שוטרים ללא המצאת קבלות כנדרש ומילוי טפסים כנדרש לצורך ייחוס ההוצאות לתיקים השונים. יצוין כי מתצהיר המבקשת לא ברור האם הסכום של 1,863 ש"ח מתווסף לסכום של 988 ש"ח או שטענת הקיזוז כאן מסתכמת בסכום של 988 ש"ח. מכל מקום, מדובר בתשלומים בגין שכר שוטר על סך של 95 ש"ח + מע"מ שהנם קצובים.

כמו כן, מצאתי טענת קיזוז בסכום קצוב על סך 1,322 ש"ח, בגין טענה לפריצה מיותרת לביתה של החייבת סרוב מירב וכן טענת קיזוז על סכום קצוב בסך 450 ש"ח + מע"מ בגין מנעול שנרכש ללא המצאת קבלה.

טענת המבקשת, שלא נסתרה בהעדר חקירה, שלפיה בהעדר קבלות לא ניתן לגבות את החוב מהחייב ועל כן לא ניתן גם לדרוש מהלקוח (הזוכה) לשאת בהוצאה, מקימה עילת הגנה במישור של הדין המהותי. הוא הדין לגבי הטענה על ביצוע פעולת פריצה מיותרת.

לפיכך, ושעה שעסקינן בסכומים קצובים, יש ליתן רשות להגן בגין טענות אלה.