חפש עורך דין לפי תחום משפטי
| |

החלטה בתיק בשא 165/07

: | גרסת הדפסה
בש"א
בית דין ארצי לעבודה ירושלים
165-07
18.3.2007
בפני :
הרשם אילן סופר

- נגד -
:
איקה יעקובי
:
1. מדינת ישראל - משרד החינוך
2. דינה הרוש

החלטה

1.      בפנינו בקשה מיום 14.1.2007 להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב (עב' 8144/05; השופטת חנה בן-יוסף). בכתב התביעה עתרה המבקשת למתן צו המורה על החזרתה לעבודה כמנהלת בית ספר, בין השאר, על יסוד חוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין), התשנ"ז-1997.

2.      פסק הדין הומצא למבקשת ביום 15.1.07, כך שמניין הימים להגשת כתב הערעור הסתיים ביום 14.2.07. בפועל, לטענת המבקשת, "תקלה טכנית" גרמה להגשת כתב הערעור ביום 18.2.07. כך נטען כי מזכירת בא-כוח המבקשת ספרה את מניין 30 הימים-"ספירה גורפת"- וכך הגיעה לכלל מסקנה כי הוא מסתיים ביום 16.1.07. המזכירה העבירה את פסק הדין קמא לבא-כוח המבקשת תוך שהיא מציינת עליו את המועד השגוי להגשת הערעור. הואיל והמועד השגוי חל ביום שישי, סבר הפרקליט כי לא מן הנמנע להגיש את כתב הערעור ביום 18.2.07.

3.      לטענת המבקשת אין למנוע את יומה אך בשל טעות משרדית, מה גם שסיכויי הערעור טובים. עניינו הציבורי החשוב של הערעור- חשיפת שחיתות במקום העבודה- הוא עניין שעל בית הדין הארצי לענות בו.

4.      מנגד גורסת המשיבה כי טעות משרדית בכגון דא אינה "טעם מיוחד" וכי סיכויי הערעור קלושים.

5.      תקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 קובעת כדלקמן:

"מועד או זמן שקבע בית הדין או הרשם לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שיקול דעתו ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה;נקבע המועד או הזמן בחיקוק.לרבות בתקנות אלה, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים שיירשמו".

6.      מהם "טעמים מיוחדים"? בפסיקה לא ניתנה הגדרה גורפת למונח, על מנת להשאיר כר נרחב לעריכת שקלול הנסיבות של כל מקרה לגופו. זאת, נוכח מטרת הפרוצדורה: שמירה על יעילות הדיון ושמירה על זכויותיו הדיוניות והמהותיות של בעל הדין שכנגד (בש"א 5778/94 מדינת ישראל נ' ארגון סוכנים ובעלי תחנות פ"ד מח(4) 872). כך למשל, נפסק כי ככל שמשקלו של אינטרס המשיב בסופיות הדיון עולה כך יש מקום לדרוש שה"טעם המיוחד" יהיה בעל מאפיינים חזקים של היעדר שליטה או תקלה בלתי צפויה בעליל (ע"א 6842/00 ידידיה נ' סול קסט פ"ד נה (2) 904).

7.      ההלכה הפסוקה בעניין "טעות משרדית" קובעת כי היא אינה מהווה טעם מיוחד להארכת המועד להגשת ערעור (המ' 513/77 בוסקילה נ' משרד החינוך והתרבות פ"ד לא(3) 447). ובדומה למקרה דנן נפסק כי "טעות בחישוב הימים אינה מהווה טעם להארכת המועד. לא כל שכן טעם מיוחד" (ב"ש 95/86 גב-אי נ' גב-אי פ"ד מ(1) 411; כן ראו בש"א 3112/99 קהתי נ' יורשי המנוח אחמד זוהיר ואח' (לא פורסם).

8.      הלכה זו רוככה בבש"א 1818/03 חניה שלום נ' הכונס הנכסים הרשמי (לא פורסם): "לעיתים חסימת הערעור בשל טעות משרדית נתפסה כנוקשה יתר על המידה. בבש"א 6708/00 אהרון נ' אהרון, נקבע שאין מקום לאמץ כלל הקובע קטיגורית כי טעות שבדין לעולם לא תהווה טעם מיוחד להארכת למועד, וכי יש לבחון את טיבה של הטעות, טעמיה, הגיונה ובעיקר את השלכתה על זכויות בעלי הדין האחרים..."  עם זאת, שלילת הכלל כי טעות שבדין אינה מהווה טעם מיוחד להארכת מועד, אינה מובילה בהכרח לתוצאה כי כל טעות שבדין תוכר כטעם מיוחד שכזה. על מנת שהטעות תוכר כטעות אופרטיבית עליה להיות טעות שאינה מובנת מאליה ואינה ניתנת לגילוי על ידי בדיקה שגרתית, שהגשת כל כתב טענות מחויבת בה. כך, אין מקום להיעתר לבקשה המבוססת על טעות, שאין לה הנמקה, במובן זה שסדרי עבודה שגרתיים אמורים לגלותה" (ע"א 6842/00 משה ידידיה נ' סול קסט (לא פורסם).

בפסק הדין בעניין משה ידידיה הדומה לענייננו, מקור הטעות היה בסברת המבקש לפיה יום הבחירות לכנסת אינו נכלל במניין הימים להגשת הערעור. בית המשפט העליון דחה את הבקשה להארכת המועד, משום שניתן היה לגלות בנקל, בבדיקה פשוטה, את הטעות בחישוב הימים.

9.      אמנם, במקרה דנן, האיחור בהגשת כתב הערעור אינו רב, אולם מנגד יש לזכור כי העיכוב בהגשת כתב הערעור לא נגרם כתוצאה ממאורע, מעשה או מחדל שאינו בשליטת המבקשת, המצדיק בנסיבות מסוימות הארכת  מועד (עא"ח 1019/04 קנזניק נ' הגליל העליון-אגו"ש חקלאית של משקי העובדים לתובלה בע"מ (לא פורסם) והפסיקה שם). ספירה דקדקנית ופרטנית של 30 הימים היתה מונעת את הגשת הערעור באיחור ועל כך אין למבקשת להלין אלא על עצמה.

10.  לא למותר להוסיף כי סיכויי הערעור אינם גבוהים במידה שיש בהם כשלעצמם משום "טעם מיוחד", שכן המחלוקת בין המבקשת למשיבות היא מחלוקת עובדתית בעיקרה. אליבא דמבקשת הופסקה כהונתה כמנהלת בית הספר עקב מעשי שחיתות שנתגלו על ידה. בפסק הדין, קבע בית הדין קמא כי מעשי השחיתות לא נחשפו על ידי המבקשת אלא על ידי המשיבות וכי הפסקת כהונתה של המבקשת כמנהלת בית ספר נעשתה על רקע ענייני,  הקשור בסדרת ארועים שהתרחשה בשנת הלימודים ואשר העידה על תפקודה הלקוי של המבקשת.

על כן, גם בסיכויי הערעור אין כדי לסייע למבקשת.

11.  סוף דבר-הבקשה נדחית ללא צו להוצאות. 

ניתנה היום כ"ח באדר תשס"ז (18 במרץ 2007) בהעדר הצדדים.

אילן סופר, רשם

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:

לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 


כתבות קשורות

    חזרה לתוצאות חיפוש >>