החלטה בתיק בשא 164850/06

לבית משפט זה הוגשה תביעה כספית ולסילוק יד.

ביום 26.7.05 ניתן פסק דין בהעדר הגנה (כבוד הרשם י' גבאי) והתובעת נקטה בהליכי הוצאה לפועל לביצועו של פסק דין.

ביום 10.5.06 פונתה המבקשת בהתאם לפסק הדין.

ביום 31.5.06 הוגשו הבקשות לביטול פסק הדין ולהארכת המועד לביטול פסק הדין.

האם יש להאריך המועד להגשת בקשה לביטול פסק דין והאם יש לבטל את פסק הדין שניתן בתיק זה בהעדר הגנה?

אלה השאלות בדיון זה.

ביטול מחובת הצדק:

טוענת המבקשת כי מעולם לא קיבלה כל מסמך בי-דין הנוגע לתביעה.

המבקשת מצהירה כי  מעולם לא פגשה את השליח ולא קיבלה את התביעה ממנו ו/או ממישהו אחר.  עוד מציינת כי היא עובדת במשרד הבטחון  בין השעות 14:00 - 18:00 כך שלטענתה לא יכול להיות שהשליח ביצע את המסירה של כתב התביעה בשעה 16:30 כטענתו.

המבקשת אף מציינת שלא קיבה את פסק הדין ואת ההודעה על פתיחת תיק ההוצאה לפועל, באשר לא נמסרו בכתובת מגוריה אלא לכתובת אחרת, בה מתגורר גרושה, עמו אין לה, לטענתה, קשר כשמונה שנים והוא לא הודיעה לה על פתיחת תיק ההוצאה לפועל נגדה.

על פי האמור בתצהירה של המבקשת, לראשונה נודע לה על ההליכים נגדה, רק ביום 5.5.06 עת ילדים מצאו את הודעת הפינוי זרוקה בחצר האחורית ומסרו אותה לידיה.

המבקשת מציינת כי בעבר התגוננה בהליך משפטי מול המשיבה וכי לא היתה סיבה כי לא תתגונן גם הפעם.

ביום 12.7.06 הגישה המבקשת "בקשה דחופה לצירוף ראייה", ועתרה לצרף את מכתבו של המעסיק וכן תצהירו וזאת לשלם  בירור נכון והוגן של המקרה העובדתי.

במכתב המעסיק מיום 31.5.06 מצויין כי המבקשת עובדת לאורך שנת 2005, כולל ביום 9.6.05, מהשעה 14:00 ועד השעה 18:00 ובתצהיר מיום 12.7.06 חוזר המעסיק על האמור.

לעומתה, מציינת המשיבה כי כתב התביעה נמסר למבקשת ביום 9.6.05 על ידי שליח. לתיק צורף תצהירו של השליח. לטענת המשיבה, השליח לא נחקר על ידי המבקשת, והמבקשת אף לא ביקשה להזמינו לחקירה ולפיכך אין על תצהיר זה עוררין.

באשר לתצהיר המעביד אותו ביקשה המבקשת לצרף לתיק - טוענת המשיבה כי  היה על המבקשת לצרף התצהיר לבקשה עצמה או למצער היה עליה להגישה במסגרת תשובה לתגובה, מה גם שלטענת המשיבה התצהיר ערטילאי ביותר, מסתפק באמירה כללית ואינו מצהיר במפורש כי ביום ובשעה המסויימת לא שהתה היא במקום אחר מן הנכס בו נמסר לידה כתב התביעה.

אני מקבל את עמדת המשיבה כי משלא נחקר השליח לא נסתר תצהירו. יחד עם זאת, גם המבקשת לא נחקרה על תצהירה. בתצהירה ציינה מפורשות כי היא עבדה ביום בו לכאורה בוצעה המסירה בין השעות 14:00 - 18:00 כך שטענתה זו לא נסתרה.

זאת ועוד; אמנם התצהיר לא צורף במועד (ויש בכך אף להוות טעם לחייב את המבקשת בהוצאות) אולם יש בתצהיר המעסיק כדי לתמוך באמור בתצהיר המבקשת בדבר היותה של המבקשת בעבודה בעת שבוצעה לה, לכאורה, המסירה. אין המדובר בטענה חדשה שלא עלתה על ידי המבקשת, אלא בתמיכה לטענה מפורשת בתצהיר המבקשת.

אציין עוד שבתצהיר השליח נאמר כי הוא פגש את המבקשת אולם היא סרבה לחתום על אישור המסירה.