החלטה בתיק בשא 164636/07

1.         בפני בקשה למתן צו מניעה זמני כנגד המשיבים, שיאסור עליהם לעשות כל דיספוזיציה ביהלומים הנמצאים ברשות המשיבה מספר 1 (להלן - "המשיבה") במשרדיה בבורסת היהלומים, וזאת - עד להכרעה בתובענה שהגישה, למתן פסקדין המצהיר על בעלותה בהם.

ביום 05.06.07 ניתן צו מניעה ארעי על יסוד האמור בבקשה ונספחיה, וזאת - עד לדיון במעמד שני הצדדים, דיון שהתקיים ביום 11.06.07.

2.                    הרקע העובדתי

אין חולק על כך שבין המבקשת והמשיבה הייתה מערכת יחסים עסקית שמהותה תוארה מפי מנהל המבקשת בחקירתו. לדבריו, החברות נהגו לרכוש יחדיו בשותפות יהלומי גלם, המשיבה הייתה נוהגת לפרק את תכולת החבילות, לנקותה, לסננה, לנסרה, למיינה ולמכרה, והתמורה הייתה מתחלקת בין המבקשת למשיבה.

עד לעסקה האחרונה, נשוא הבקשה, מודה גם מנהל המבקשת כי תמיד קיבל תמורה כספית מן המשיבה, ולא יהלומים. לרוב, קיבלה המבקשת כסף. לעתים שילמה המשיבה בשיק שלה, אף שהמבקשת דרשה לקבל שיקים של הלקוחות להם נמכרה הסחורה.

העסקה האחרונה הייתה עסקת רכישת יהלומי גלם בשווי של 274,300 דולר. המבקשת צירפה לבקשתה מסמך, נושא התאריך 15.04.07, שמפאת חשיבותו יצוטט להלן במלואו. וכך נרשם במסמך:

"סיכום שותפות קניית גלם לניסור

ש. שפירא יהלומים בע"מ - א.י.א. יהלומים בע"מ.

קניית גלם סטאר + (מילה לא ברורה).

נשאר לחלוקה 50% - 50%

274,300 דולר (מאתיים שבעים וארבע אלף ושלוש מאות דולר)".

המסמך נחתם בידי המשיב מס' 2, שהנו מנהלה של המשיבה.

3.         ביום 30.05.07 נפוצה שמועה שהמחאות שמשכה המשיבה חוללו ושהמשיבה קרסה. למחרת היום התכנסה אסיפת נושים בבורסה, והתברר למבקשת כי למשיבה חובות של מיליוני שקלים לנושים שונים, ביניהם בנקים. המבקשת מיהרה, כאמור, לבית המשפט והגישה בקשתה לצו המניעה הזמני. בסמוך למתן הצו הארעי  נסגרו משרדיה של המשיבה בבורסה, וכל היהלומים שהיו בכספת המשיבה, לרבות היהלומים נשוא המחלוקת, נתפשו בידי מר פז, נשיא הבורסה, והם מוחזקים בידיו, ולמעשה, ממתינים להחלטה בבקשה למתן צו המניעה.

4.        טענות הצדדים

המבקשת מתבססת על המסמך מיום 15.04.07 כמעיד על כך שהיא שותפה ביהלומי הגלם, ששוויים הכולל הוא 274,300 דולר, וטוענת כי היא זכאית למחצית מן הסחורה בעין, ולא למחצית משווי התמורה הכספית של היהלומים, ועל כן, סיכויה לזכות בתביעה שהגישה למתן פסק דין המצהיר על בעלותה במחצית מן היהלומים - גבוהים.

המשיבים מסרו תגובתם לבקשה למתן צו מניעה זמני. הפכתי בתגובה ובתצהיר המצורף לה, ולא מצאתי הכחשה פוזיטיבית לטענה שהמבקשת הנה הבעלים של מחצית מיהלומי הגלם. המשיבים העלו טענות מטענות שונות: היעדר יריבות של המשיבים 2 ו3, טענות לעניין קיום תניית בוררות בהסכם שבין חברי הבורסה, טענות בדבר תפישת מחשב המשיבה וספרי החשבונות שלה, אשר מונעים ממנה ליתן תגובה עניינית לבקשה, טענות בדבר הגשת בקשה לצו פירוק כנגדה ומינוי כונס נכסים.

עוד טענו המשיבים, כי הואיל ולא ניתן להבחין בין היהלומים שלטענת המבקשת שייכים לה לבין יתרת היהלומים שנתפשו במשרדי הישיבה ומוחזקים בידי נשיא הבורסה, ואשר שוויים הכולל כ400,000 דולר, הרי שיש לראות את המבקשת כמי שיש לה תביעה כספית כלפי המשיבה ואין לה זכויות ביהלומים עצמם, ועל כן אין מקום למתן הצו.

5.        חקירת המצהירים

בחקירה הנגדית הודה מנהל המשיבה כי היהלומים נרכשו בשותפות עם המבקשת. הוא חזר והודה כי למבקשת מגיעה מחצית מן היהלומים בסחורה (עמ' 7 לפרוטוקול, שורה תשיעית מהסוף), ומאחר שהמשיבה לא יכולה הייתה לכבד את השיקים שמשכה למבקשת, הרי שצריכה המבקשת לקבל מחצית מן הסחורה המשותפת. יחד עם זאת, לא יכול היה מנהל המשיבה להודות כי יהלומים בשווי של 137,000 דולר, מתוך היהלומים המשותפים, מצויים היו בכספת של המשיבה, שכן לטענתו, רישומי הסחורה נתפשו, ולא ברור איזה חלק ממנה כבר נמכר.

עוד הועלתה טענה על ידי המשיבים, כי המבקשת קבלה מן המשיבה שיקים בסך 80,000 דולר עבור חלקה ביהלומי הגלם. המבקשת הודתה בקבלת השיקים אך טענה כי מדובר בשיקים לביטחון בלבד - וגם מר איתן גרינברג, מנהל המשיבה, הודה כי חלק מן השיקים נמסרו לביטחון, אך לא ידע לציין אם השקים על סך 80,000 דולר ניתנו במסגרת זאת או אחרת.

6.        דיון

טיבו של סעד זמני, שאין הוא מכריע בזכויות הצדדים. במסגרת ההחלטה בבקשה לצו זמני צריך בית המשפט להשתכנע כי קיימות ראיות לכאורה לקיומה של עילת תביעה, ואין על המבקש החובה להרים את מלוא הנטל המוטל עליו להוכיח את תביעתו.

            בתקנה 362(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984, נקבע כי: