החלטה בתיק בשא 164607/07

1.      בפני בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות לביצוע שטר.

הבקשה הוגשה ביום 4/6/07 כאשר בהתאם לאישור המסירה המצוי בתיק ההוצאה לפועל, נמסרה האזהרה ביום 1/10/06 לידי אביו בכתובת ברח' אשוח 2/9 נצרת עילית.

2. המבקש טען בבקשתו כי אינו מתגורר עם אביו, לא התגורר עימו בתקופה הרלוונטית למסירה ואף לא נרשמה ככתובתו במשרד הפנים.

המבקש הוסיף בבקשתו כי דבר המסירה דווח לו ע"י אביו בסוף אוקטובר אותה השנה ומיד התקשר עם ב"כ המשיב לבירור הענין.

בהעדר שיתוף פעולה עם ב"כ המשיב ועקב כלכלי קשה, פנה המבקש לסיוע המשפטי ביום 30/11/06 כעולה מאישור שצרף לבקשתו.

תשובה לא קיבל עד למועד הגשת הבקשה אך כאשר הסתבר לו כי המשיבה נוקטת נגדו הליכים ועיקלה את חשבונו בבנק - גייס כספים ושילם למשיבה סך 5,000 ש"ח כנגד הבטחה כי צו העיקול יוסר מחשבונו - הבטחה שלא קוימה.

המבקש טען כי לא טיפל בעניינו מאחר ועבר תאונת עבודה קשה אשר כתוצאה ממנה מצא עצמו בלחץ כלכלי כבד אשר החמיר עם הולדת בנו ב 11/11/06.

3. המבקש פירט בבקשתו גם את עילת ההגנה שבפיו כנגד ביצוע השק נגדו.

לטענתו, מדובר בשק בטחון שנמסר להבטחת קיום התחייבויותיו על פי הסכם שכירות

שנחתם בינו לבין המשיבה.

המבקש הוסיף כי מלבד שק הבטחון, מסר לידי המשיבה גם 12 שקים להבטחת תשלום דמי השכירות וכן שלושה שקים לתשלום חשמל,ארנונה וגז.

עוד ציין המבקש, כי שילם את דמי השכירות שהגיעו ממנו ואף דאג לניקיון יסודי של הדירה בטרם עזב, צבע חדר אחד והחליף ידיות בדלתות כך שהדירה נותרה במצב שבו קיבל אותה.

בעלה של המשיבה, טען המבקש, ערך סיור בדירה ונתן אישורו כי המצב תקין ושחררו לדרכו.

4. במעמד הדיון לא נחקר המבקש אלא על טענותיו באשר למועד הגשת ההתנגדות לבצוע שטר ואף בסיכומיה לא התייחסה כלל ב"כ המשיבה לסיכויי הגנתו של המבקש. בנסיבות אלה אין אלא לקבל את טענות המבקש כנכונות לצורך הדיון בבקשה.

5. אין ספק כי קיים קושי בטעם המיוחד הנדרש לצורך הארכת מועד להגשת התנגדות לביצוע שטר.

הפסיקה דנה בהרחבה בשאלת הטעם המיוחד הנדרש להארכת מועד ובמיוחד המועד להגשת ערעור ולאור דווקא התנגדות לביצוע שטר.

הפרשנות הנדרשת היא להוראת תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984.

מעיון בפסיקה ניתן להבחין בכללים שהתגבשו לבחינת השאלה וההכרעה בה למרות שעדיין יש להפעיל כללים אלה לאור נסיבותיו המיוחדות של כל ענין.

6. הנטייה היא להיענות לבקשה להארכת מועד כאשר הנסיבות שבעטיין חל האיחור אינן בשליטתו של בעל הדין, דהיינו, קיומה של מניעה אובייקטיבית שמקורה בגורם חיצוני שלמבקש לא היתה שליטה עליו.