החלטה בתיק בשא 16366/05

בפני בקשה לביטול פסק דין המאשר פסק בורר שניתן ביום 16.07.03.

רקע:

בין הצדדים התנהל הליך אזרחי ת.א. 6495/99 בבית המשפט השלום בכפר-סבא, במהלכו הועבר הסכסוך להידון בבוררות בפני עו"ד א. שטרן (להלן: "הבורר") שמונה על ידי המוסד לבוררות עסקית.

ביום 01.04.03, נתן הבורר את פסק הבוררות נשוא תיק זה (להלן: "פסק הבוררות"). לפי בקשת המשיבים.

ביום 16.07.03, נתן בית המשפט הנכבד (כב' השופט אילן שילה) פסק דין המאשר את פסק הבוררות (להלן: "פסק הדין").

טענות המבקש:

לשיטת המבקש, בית המשפט המחוזי נעדר סמכות עניינית לדון בבקשה לאישור פסק הבורר, שכן מינוי הבורר נעשה מכח סמכותו של בית המשפט השלום בכפר-סבא לפי סעיף 79(ב) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984 (להלן: "חוק בתי המשפט"). לפיכך, ובהתאם להוראות סעיף 79(ג) לחוק בתי המשפט, בית המשפט שלו הסמכות הייחודית לדון בבקשה לאישור פסק בורר ו/או לביטולו הינו בית המשפט שהעביר את העניין לבוררות, דהיינו בית המשפט השלום בכפר-סבא. לפיכך, הרי שפסק הדין שניתן על ידי בית המשפט המחוזי בתל-אביב - ניתן בחוסר סמכות עניינית, וככזה הינו בטל.

לחלופין, טוען המבקש כי יש לבטל את פסק הדין ביטול מחובת הצדק, שכן לשיטתו פסק הבוררות מעולם לא הומצא לו, ובהעדר ידיעה על קיומו לא יכול היה למצות את זכויותיו לפי חוק הבוררות, תשכ"ח-1968 (להלן: "חוק הבוררות").

כמו כן, לא הומצאו לו מעולם הבקשה לאישור פסק הבורר ופסק הדין, ובהעדר המצאה כדין של כל אלו יש לבטל את פסק הדין.

המבקש מציין כי גילה אודות פסק הדין רק עת נפתחו כנגדו הליכי הוצאה לפועל, אלא שטעות בציון סוג ההליך בטפסים שהומצאו לו עיכבה אותו מלאתר את פסק הדין, ומכאן העיכוב בהגשת הבקשה.

בנוסף, טוען המבקש לפגמים בהליך הבוררות עד כדי פגיעה בזכויותיו: למבקש לא ניתנה הזדמנות לטעון טענותיו, להביא ראיותיו ולחקור את הצד שכנגד שכן לא זומן לישיבת ההוכחות, הבורר נפגש ביחידות עם המשיבים, כמו גם המומחה שמונה על ידי הבורר, והכל מבלי לידע את המבקש או בא כוחו על כך, פסק הבוררות ניתן ללא סיכומי טענות מטעם הצדדים, פסק הבוררות ניתן לבקשת המשיבים בטענה כי המבקש לא שילם את הוצאות הבוררות, פסק הבוררות ניתן בחלוף הזמן הקבוע בחוק, ובניגוד לסמכות שניתנה לבורר בהסכם הבוררות.

טענות המשיבים:

המשיבים טוענים כי המבקש איחר את המועד להגשת בקשה לביטול פסק דין, שכן האזהרה שהומצאה לו עם פתיחת תיק ההוצאה לפועל כנגדו, נתקבלה על ידו ביום 07.11.04, בעוד שבקשתו דנן הוגשה רק בחלוף למעלה מ-8 חודשים ממועד זה.

לשיטת המשיבים, גם המועד להגשת בקשה לביטול פסק הבורר חלף זה מכבר, שכן פסק הבורר הועבר בפקס לבא כח המבקש דאז, עו"ד קירשנבאום, והדבר אושר טלפונית ביום 03.07.03, כמו כן בוצעה מסירה אישית של הבקשה לאישור פסק הבורר לעו"ד קירשנבאום ביום 15.09.03.

לעניין סמכות בית המשפט ליתן את פסק הדין, מציינים המשיבים כי הליך הבוררות התייחס גם לתובענה מקבילה שהגיש המבקש כנגד המשיבים בבית המשפט השלום בנתניה, בנוסף לתביעה המקורית שהתנהלה בבית המשפט השלום בכפר סבא, כך שלא ניתן לטעון שהסמכות להכריע בעניין שקשור לבוררות נתונה לבית המשפט השלום בכפר סבא.

כמו כן, טוענים המשיבים כי חוק הבוררות מקנה לבית המשפט המחוזי סמכות עניינית בכל הנוגע לבוררויות, וכי סעיף 79 לחוק בתי המשפט הינו סעיף מאוחר יותר אשר אין בו כדי לבטל את הסמכות המהותית של בית המשפט המחוזי.

המשיבים דוחים את טענות המבקש בדבר פגיעה בכללי הצדק הטבעי ובזכויותיו בהליך הבוררות, ולשיטתם הוא זה שניסה למנוע את קיום הליך הבוררות כסדרו ולא הגיע לדיונים שנקבעו. לטענת המשיבים, הסיור שנערך בדירה נשוא הסכסוך, ואשר בו כביכול נפגש הבורר ביחידות עם המשיבים, הוא סיור אליו הוזמנו המבקש ובא כוחו, אך לא טרחו להתייצב וזאת ללא כל טעם. לפיכך, הגישו המשיבים בקשה למתן פסק דין, זאת לאור העדר התייצבות מטעם המבקש, אי תשלום חובותיו לבוררות והתעלמות מהוראות הבורר.

לעניין טענת האיחור במתן פסק הבורר, טוענים המשיבים כי אין למבקש אלא להלין על עצמו, שכן הוא זה שגרם לעיכוב בקיום הליך הבוררות כולו, בבקשות לדחיית מועדי דיון ואי הופעה לדיונים שתואמו עימו ועם בא כוחו. כמו כן, מפנים המשיבים לסעיף 26 לחוק הבוררות, הקובע כי לא תישמע טענה של בעל דין לפיה פסק בורר ניתן שלא במועדו, אלא אם שמר לעצמו הזכות, בהודעה בכתב לבורר, לטעון טענה זו.

דיון