החלטה בתיק בשא 1629/05

1.       הנתבעות-המבקשות הגישו בקשה לסילוק תביעה שהוגשה נגדן על הסף מפאת התיישנות.

2.       ביום 14.11.02, הגישו התובעים-המשיבים תובענה כספית על סך 563,520 ש"ח נגד שלושת הנתבעות: עיריית חיפה, חברת נתיבי איילון בע"מ וחברת יפה נוף תחבורה ותשתיות בע"מ. על  פי כתב התביעה המתוקן, בין השנים 1995 - 1996 ביצעו הנתבעות עבודות להרחבת שדרות הנשיא בחיפה. התובעים הינם בעלי הזכויות בדירות בבית משותף בשדרות הנשיא 72, וטוענים שהעבודות פגעו בחצר הבית שהינו חלק מהרכוש המשותף. הרחבת הרחוב גזלה מהתובעים רצועת קרקע ברוחב 4.65 מ' לאורך 23 מטרים ובסך הכל שטח של כ-107 מ"ר. לטענתם, העבודות להרחבת הרחוב בקטע הגובל בדירותיהם הסתיימו, לכל המוקדם, ביום 12.3.1996, אם בכלל.

3.       בתצהיר שהוגש מטעם התובעים על ידי תובעת 2 נטען כי העבודות לא הסתיימו עד היום כיוון שהנתבעות לא ביצעו את כל הפעולות אשר נכללו בתכניות.

4.       לטענת התובעים, רק ביום 9.5.2002 נודע להם בעקבות בדיקה שנערכה על ידי תובעת 2 במשרד מהנדס העיר כי תכנית חפ/1965, שהיתה אמורה לאפשר ביצוע העבודות, מעולם לא אושרה ואף לא הופקדה.

5.       בכתב התביעה המתוקן נטען כי נמסרה הודעה מטעם נציג הנתבעת 2 ביום 29.4.1992, לפיה העבודות מבוצעות בהתאם לתכנית מאושרת בעוד שהרחבת הרחוב נעשתה על פי תכנית חפ/1400, תכנית מתאר לחיפה המופקדת שטרם אושרה וקווי רחוב מוצעים על פי תכנית חפ/1965 שהומלצה להפקדה אך לא הופקדה ולא אושרה.

במכתב נאמר:

"לכבוד

דיירי בית מס' 72

...

הנדון: הרחבת שדרות הנשיא

חברת 'נתיבי כרמל' תחל בקרוב בביצוע הרחבת שדרות הנשיא. ההרחבה תבוצע לגבול קוי הרחוב המאושרים. לקבלת שני מסלולי תנועה, אי מרכזי ברוחב 2 מ', מדרכות וחניות מקבילות בקטעים בהם הרוחב מאפשר בניית חניות.

הרחבת הרחוב בחזית ביתכם תחייב ביטול מספר מקומות חניה.

ברצוננו להפנות תשומת לבכם לאפשרות לבנית חניות פרטיות לדיירים בתוך תחום החצר.

אבקשכם להודיענו בהקדם באם הינכם מעוניינים באפשרות זאת במסגרת ביצוע הכביש ובשותפות מימון עם הדיירים. תשובתכם המהירה תעזור לנו לקדם התיכנון המשותף לקראת ביצוע."

6.       הנתבעות טענו, בין היתר,  כי התביעה מהווה נסיון לעקוף את הוראת סעיף 197 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965. נטען בנוסף, כי התביעה נגועה בחוסר נקיון כפיים וכי מטרת התובעים הינה להפעיל לחץ על העירייה לאשר בקשות להיתרי בניה אשר נדחו בעבר. נטען כי ניתנה כבר ביום 20.10.94 הוצאה תעודת גמר לעבודות (צורפה כנספח ב' לכתב ההגנה).

7.       הצדדים ויתרו על חקירות בנושא ההתיישנות ותחת זאת הוגשו מסמכים שונים במהלך דיון שהתקיים ביום 29.11.05: מכתבים מיום 17.5.92 משניים מהתובעים, תובעת 2 ותובע 10 (נ/1),  בהם הביעו הסכמה לביצוע חניות במקרקעין, ומפת מדידה מיום 22.8.95 שהוזמנה על ידי התובעים אודות הפלישה (נ/2). הנתבעות טענו כי מסמכים אלה מצביעים על כך שהפלישה היתה ידועה לתובעים מעל לשבע שנים קודם להגשת התביעה וטענו כי המצב התכנוני היה ידוע לתובעת 2, שהינה אדריכלית במקצועה. 

דיון

8.       התביעה מבוססת על עילות של הפרת חובה חקוקה ביחס להפרת חוקי התכנון לפי סעיף 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], עילת המטרד ליחיד כאמור בסעיף 44 לפקודה, מניעת אור השמש כאמור בסעיף 48 לפקודה, הסגת גבול במקרקעין לפי סעיף 29 לפקודה ועוולת הרשלנות. נטען כי נגרם נזק של ירידת ערך בסך השווה ל-15,000$ לכל דירה בבנין. התובעים ביקשו סעדים של פיצוי כספי, וצווים לסילוק יד והחזרת המצב לקדמותו.

9.       הנקודה הרלוונטית לשאלת ההתיישנות אינה נוגעת למועד ידיעת התובעים אודות ביצוע העבודות או אף מועד סיום העבודות. על פי החומר שצורף לכתבי הטענות הוצג לתובעים כאילו ביצוע העבודות הינו על פי דין בעוד שתכנית שהיתה מאפשרת ביצוען לא אושרה. הידיעה אודות חוקיותן או אי-חוקיותן של העבודות הינה פרט משמעותי שיש לקחת בחשבון בשאלת התיישנות התביעה. נכון דהיום אין בחומר שהוצג על ידי הנתבעות כדי להצביע באופן קונקלוסיבי כי התובעים ידעו כי העבודות מבוצעות שלא על פי תכנית מאושרת כדין עד לשנת 2002 כפי שנטען בכתב התביעה.