החלטה בתיק בשא 162019/07

1. בפני בקשה לבטול פסק דין בתיק זה שניתן ביום 23/4/07 בהעדר הגנה.

פסק הדין ניתן על סמך אישור מסירה שבוצע על ידי הדואר וממנו עולה כי התביעה נמסרה למבקשת ביום 13/2/07.

על גבי אישור המסירה מוטבעת חותמתה של המבקשת ונושאת חתימה של מאן-דהוא.

הבקשה למתן פסק דין הוגשה ביום 18/3/07.

המבקשת הגישה בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לרשות להתגונן ביום 25/3/07 - דהיינו, לאחר הגשת הבקשה למתן פסק דין אך בטרם נחתם פסק הדין בפועל.

הבקשה הועברה למתן תגובה למשיב.

המשיב הגיש תגובתו ביום 27/3/07 כאשר ב"כ המשיב נמנע מלציין בתגובתו כי הוגשה בקשה למתן פסק דין כ 10 ימים קודם לכן.

ביום 12/4/07 ניתנה החלטת כב' בית המשפט בתגובה הנ"ל לפיה נדרשה תשובת המבקשת.

אלא, שבמועד זה התייתר הדיון בבקשה מאחר והמבקשת הגישה בקשת רשות להתגונן ביום 1/4/07.

פסק הדין שניתן ביום 23/4/07 ניתן כנראה מבלי שכב' הרשמת אשר חתמה על הפסיקתא היתה מודעת לקיומה של בקשה לרשות להתגונן שהוגשה 23 ימים קודם למועד החתימה על הפסיקתא.

הבקשה לבטול פסק דין זה הוגשה ביום 26/4/07 בכתב ידו של ב"כ המבקשת ומבלי שנתמכה בתצהיר.

תצהיר מטעם המבקשת הוגש ביום 1/5/07.

הבקשה נקבעה לדיון לאחר שניתנה תגובת ב"כ המשיב לבקשה לבטול פסק דין.

2. שאלה ראשונה שיש לבחון היא השאלה האם היה מקום למתן פסק דין מלכתחילה לאור קיומה של בקשה למתן רשות להתגונן בטרם נחתמה הפסיקתא.

אין ספק כי הבקשה למתן רשות להתגונן הוגשה באיחור.

אישור המסירה בוצע על ידי הדואר והתקבל אצל המבקשת ביום 13/2/07.

לבקשה לבטול פסק דין צרף ב"כ המבקשת את העתק הבקשה להארכת מועד שהגיש לבית המשפט ואשר בה נרשם כי כתב התביעה הומצא למבקשת רק ביום 1/3/07.

אין בבקשה כל התמודדות עם אישור המסירה כפי שהוגש בתיק ואין המבקשת טוענת דבר כנגד אישור המסירה, טענה כגון זיוף חתימה או המועד שנרשם על גבי אישור המסירה שגוי.

אין ספק כי אף הבקשה להארכת מועד הוגשה באיחור.