החלטה בתיק בשא 1620/04

1.      בפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (עב 913464/99).  על פי הודעת הערעור, פסק הדין הומצא למבקש ביום 19.9.2004. המועד האחרון להגשת ערעור (בהתחשב בשביתה בת יום ב- 21.9.2004 ופגרת סוכות) היה יום 28.10.2004. ניסיון להגיש ערעור נעשה ביום 7.11.2004. הודעה כי הערעור הוגש באיחור נמסרה לב"כ המבקש ביום 9.11.2004, ובקשה להארכת מועד הוגשה ביום 18.11.2004.

2.      נימוקי הבקשה הם:

2.1.   המבקש קיבל את פסק הדין בתדהמה רבה, שגרמה לו למצוקה רגשית, אשר גרמה לו להימנע מלדון בתוצאותיו במשך זמן ממושך.

2.2.   היקף פסק הדין והיקף החומר בתיק הצריכו עיון ובדיקה יסודיים שגרמו להתחבטות בכדאיות במהלך לנוכח העובדה שהמשיב 2 רוקן את המשיבה 1 מכל נכסיה. בסופו של דבר, החליט המבקש להגיש ערעור, אך פרק הזמן שנותר להכנה היה קצר ביחס להיקף החומר, גם בגלל שהות בא כוחו בחו"ל למשך 10 ימים בחודש אוקטובר 2004.

2.3.   למבקש טענות טובות ביותר ולא יהיה זה מן הצדק כי טענותיו וערעורו יידחו מנימוקים פרוצדרוליים גרידא.

3.      המשיבים התנגדו לבקשה, מנימוקים אלה:

3.1.   הערעור הוגש באיחור של 10 ימים.

3.2.   משהחליט המבקש להגיש את הערעור, היה עליו לפחות להגיש בקשה להארכת מועד בתוך המועד להגשת ערעור, על מנת להתריע על כוונתו, בטרם תתגבש אצל המשיבים ציפייה לגיטימית לסופיות ההתדיינות. בסופו של דבר, הבקשה להארכת מועד הומצאה למשיבים רק ביום 28.12.2004.

3.3.   הנימוקים שהועלו בבקשה אינם מהווים "טעם מיוחד" המצדיק הארכת מועד להגשת ערעור. כמו כן, לא פורטו בבקשה המועדים הרלבנטיים - מתי נתן המבקש לבא כוחו הוראה להגיש ערעור, באיזה מועדים שהה בא כוחו של המבקש בחו"ל.

3.4.   סיכויי הערעור קלושים.

4.      לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, ובחנתי את פסק הדין והודעת הערעור, אני קובעת כי דין הבקשה להידחות, מנימוקים שיפורטו להלן.

5.      כידוע, על מנת שיוארך המועד להגשת ערעור, על המבקש הארכת מועד להצביע על "טעם מיוחד" המצדיק הארכת המועד שנקבע בחיקוק. על המקרים בהם יוכר "טעם מיוחד" אמר בית המשפט העליון:

"... בחינת המקרים השונים מלמדת כי טעם מיוחד יוכר במקרה בו סוכלה הכוונה להגיש ערעור, עקב אירועים שהנם מחוץ לשליטה הרגילה של בעל הדין (מוות, מחלה). טעם מיוחד קיים אף במקרה בו התרחש אירוע שאינו צפוי מראש, ולא ניתן להיערך אליו מראש. גם מצב דברים בו טעה בעל הדין ביחס למצב המשפטי או העובדתי, כלול בקטגוריה זו, ובלבד שהטעות אינה מובנת מאליה, טעות הניתנת לגילוי על ידי בדיקה שגרתית, שהגשת כל כתב טענות מחויבת בה".

ע"א 6842/00 משה ידידיה נ' סול קסט ואח', פ"ד נה (2) 904.

6.      הנימוקים שהביא המבקש בבקשתו להארכת מועד אינם מהווים טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד להגשת ערעור, שכן אין מדובר באירועים שהיו מחוץ לשליטתו הרגילה. גם אם המבקש נקלע ל"מצוקה רגשית" עקב פסק הדין, נראה לי כי אין לראות בכך "טעם מיוחד", שכן לא נטען ולא הוכח כי מצוקה רגשית זו גרמה לכך שנבצר מהמבקש לטפל בעניין הגשת הערעור. בכל מקרה, גם אם נראה במצב אליו נקלע המבקש משום "טעם מיוחד", הרי כעולה מהבקשה, בשלב כלשהו הגיע המבקש להחלטה כי ברצונו להגיש ערעור על ההחלטה. בשלב זה, היה על המבקש לפעול - בין בדרך של הגשת ערעור או, לכל הפחות, הגשת בקשה להארכת מועד להגשת ערעור בתוך המועד להגשת ערעור. לעניין זה נקבע בפסיקה כי

"טעם מיוחד שהיה קיים יכול שיפוג, אם לא הזדרז המבקש ולא ביקש הארכת מועד תוך זמן סביר לאחר שהוסרה הסיבה שמנעה אותו לפעול"

דב"ע נב/ 147 - 13 אילן קנדל נ' אינטרנשיונל גנריקס ואח', פד"ע כה 104.

7.      שהותו של ב"כ המבקש בחו"ל אינה מהווה "טעם מיוחד" להארכת מועד להגשת ערעור, שכן אין מדובר באירוע שמחוץ לשליטת המבקש או בא כוחו.  אף היקף פסק הדין והחומר אינם מהווים "טעם מיוחד", ומכל מקום, כאמור, משהגיע המבקש להחלטה להגיש ערעור היה עליו לפחות להגיש בקשה להארכת מועד להגשת ערעור בתוך המועד להגשת ערעור.

8.      יש לציין, כי המבקש לא פירט בבקשתו את המועדים הרלבנטיים (באיזה מועד הגיע להחלטה להגיש ערעור ונתן לבא כוחו הוראה להגיש ערעור, באיזה מועדים שהה בא כוחו בחו"ל). לעניין זה נאמר בספרו של זוסמן כי