החלטה בתיק בשא 1612/06

עניינה של הבקשה דנן - להורות למשיבה לגלות מסמכים וליתן למבקש לעיין בהם.

העובדות

התביעה נשוא הבקשה, עניינה בעתירה למתן סעד הערכה באשר לשווין ההוגן של מניות חברת קרגל בע"מ (להלן: "קרגל"), לפי סעיף 338 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות").

קרגל הינה חברה העוסקת בייצור ושיווק מוצרי קרטון גלי ומשטחי עץ.

המשיבה הינה חברה פרטית, המורכבת מקבוצות משקיעים שהתאגדו יחדיו במטרה לרכוש את השליטה בקרגל מבעל השליטה בקרגל דאז (להלן: "מר מנשה").

המבקש החזיק ישירות ב- 1,000 מניות קרגל, עובר לרכישתן ממנו על ידי המשיבה בהצעת רכש כפויה לפי סעיף 336 לחוק החברות (להלן: "הצעת הרכש").

בחודש ינואר 2004, הוחלט בדירקטוריון הבורסה למחוק את מניות קרגל, בשל אי הענותן של קרגל ובעלי השליטה בה לפעול לעמידה בתנאי המינימום של הבורסה.

המחיקה נקבעה ליום 03.02.05, וביום 02.02.05, יום לפני המועד האמור, הודיעה קרגל על כוונת המשיבה לבצע הצעת רכש מלאה למניות קרגל.

בהצעת הרכש, הציעה המשיבה לכלל בעלי המניות של קרגל לרכוש מהם את יתרת מניות קרגל שעדיין אינן בבעלותה, דהיינו 1,911,703 מניות רגילות בנות 1 ש"ח ערך נקוב כל אחת, המהוות כ- 10.01% מהון המניות המונפק והנפרע של קרגל ומזכויות ההצבעה בה, וזאת במחיר של 5.98 ש"ח למניה (להלן: "מחיר הצעת הרכש").

היענות בעלי המניות של קרגל להצעת הרכש היתה גבוהה, והיקנתה למשיבה זכות לרכוש במכירה כפויה גם את שאר מניות קרגל, במחיר הצעת הרכש, לרבות את מניותיו של המבקש שלא נענה להצעת הרכש, ובסופו של יום נמחקו מניות קרגל מן המסחר בבורסה, וזו הפכה לחברה פרטית.

לפיכך, פנה המבקש לבית המשפט בתובענה שבנדון, בבקשה לסעד הערכה בהתאם לסעיף 338 לחוק החברות, לפיו בית המשפט רשאי, לבקשת ניצע בהצעת רכש שהתקבלה, לקבוע כי התמורה עבור המניות היתה פחות משוויה ההוגן, וכי יש לשלם את השווי ההוגן כפי שיקבע בית המשפט.

במסגרת התובענה, הגיש המבקש את בש"א 11682/05, שעניינה - בקשה לאישור התובענה שבנדון כתובענה ייצוגית (להלן: "הבקשה לאישור"), כמו כן, פנה המבקש בבקשה שבנדון, למתן צו גילוי מסמכים כנגד המשיבה.

בית המשפט נתן צו גילוי מסמכים ומסירת פרטים נוספים הדדי, כשנקבע כי הגילוי יעשה לגבי המסמכים שהמשיבה מוכנה לגלות בשלב זה את קיומם, להבדיל מהעיון בהם. עוד נקבע כי המסמכים שיהיו במחלוקת יובאו להחלטת בית המשפט.

כעבור כחודשיים, פנה המבקש בבקשה למתן החלטה, בטענה כי על אף החלטת בית המשפט, נמנעה המשיבה מלגלות את המסמכים שנתבקשו על ידי המבקש.

טענות המבקש:

בעקבות בקשת המבקש לאשר את התובענה שבנדון כייצוגית, העלתה המשיבה טענות וסוגיות שבגינן פנה אליה המבקש בבקשות לגילוי מסמכים ספציפיים.

כמו כן, בסוף שנת 2005, הגישה המשיבה בקשה לארגון מחדש של עסקיה, לפי הוראות סעיף 303 לחוק החברות (פש"ר 2256/05), שעיקרה הפרדת הפעילות התעשייתית של המבקשת מן המקרקעין שלה (להלן: "הארגון מחדש"). המשיבה לא נענתה לבקשותיו לעיין במסמכי הארגון מחדש, ולכן פנה לבית המשפט לצלם את תיק הפש"ר האמור. במהלך עיונו בתיק, התברר לו כי הבקשה מפנה לדו"חות כספיים של המשיבה לשנת 2005, אך אלו לא צורפו לתיק, כמו גם פרטים בקשר לשווים של מקרקעי המשיבה.

לשיטת המבקש, מסמכים אלו דרושים לו על מנת לשפוך אור על כך שהמחיר שהוצע ושולם על ידי המשיבה בגין מניות החברה היה נמוך מן השווי ההוגן, ועל שאלת התקיימות תנאי הסף לאישורה של התובענה כייצוגית.

המבקש טוען כי הלכה היא שזכותו של תובע לדרוש ולקבל מסמכים בשלב אישור התובענה כייצוגית, ומפנה לרע"א 10052/02 בועז יפעת נ' דלק מוטורס, פ"ד נז(4) 513 (להלן: "עניין יפעת"), שם נקבע כי לתובע המבקש לאשר תביעתו כתובענה ייצוגית קמה זכות לדרוש את גילויים של המסמכים הרלוונטים לבקשתו לאשר התובענה כייצוגית, בכפוף לתנאים הבאים:

א.                  הזכות לעיין במסמכי הצד שכנד מתייחסת רק למסמכים הרלוונטיים לשלב זה של ההליך, דהיינו, שיש בכוחם להשליך אור על שאלת התקיימות תנאי הסף לאישור התובענה כייצוגית.