החלטה בתיק בשא 161195/05

1.         לפני בקשת המבקשת לעיון מחדש בהחלטתי מיום 7.12.04 בבש"א 173040/04, שעניינה עיכוב הליכי ההוצל"פ שננקטו כנגד המשיבה 2 (להלן: "המשיבה").

2.         כידוע, סמכותו של ביהמ"ש, לעיין מחדש בהחלטה שניתנה על ידו, מהווה הליך חריג לכלל, לפיו משניתנה החלטה, אין מקום לשנותה אלא במקרים נדירים, בהם אירע שינוי קיצוני של הנסיבות, או במקרה בו טעה ביהמ"ש בהחלטתו, עקב עובדות מוטעות שהיו בפניו, ואין דינה של טעות זו, להתברר במסגרת הליך של בקשת רשות ערעור, אלא בבקשה לעיון מחדש.

יש כבר עתה להדגיש, כי המבקשת הגישה בקשת רשות ערעור על אותה החלטה לגביה מתבקש העיון מחדש ובקשה זו למיטב ידיעתי, תלויה ועומדת וטרם הוכרעה.

הכלל הינו, כי אין לשנות החלטות קודמות אלא באותם מקרים נדירים כפי שיפורט בהמשך.

3.         בקשה זו הינה המשכה של מסכת ארוכה, של פניות לבית משפט זה, שתחילתה  בהתקשרות הצדדים בהסכם, לפיו השכירה המבקשת למשיבות אולם אירועים בירושלים (להלן: "המושכר").

בעקבות מחלוקות שהתגלעו בין הצדדים בקשר להסכם השכירות, ופנייתה של המבקשת אל בנק הפועלים, על מנת לממש את הערבות הבנקאית שנמסרה לה על ידי המשיבות, פנו המשיבות לבית המשפט בבקשה לצו מניעה כנגד המבקשת, המורה למבקשת ולבנק להימנע מלפרוע את הערבות הבנקאית.

במסגרת הדיון בבקשה זו, הגיעו הצדדים להסכם וביקשו מביהמ"ש ליתן לו תוקף של פסק דין, וביהמ"ש, ע"י כב' השופט ורדי, נענה לבקשת הצדדים (להלן: "פסה"ד בפשרה").

כל אחד מן הצדדים נתן להסכם הפשרה פרשנות שונה, ולפיכך הצדדים המשיכו לפנות אל בית המשפט בבקשות שונות.

 המשיבה סברה, כי המבקשת, אינה ממלאת אחר הוראות פסה"ד בפשרה, ולפיכך הגישה בקשה לביזיון בימ"ש שנדונה בפני כב' השופט ורדי שדחה את הבקשה וקבע, כי על הצדדים לפנות להליכים אזרחיים אחרים שייבחנו את הסכם הפשרה ופרשנותו. 

המבקשת מצידה סברה, כי המשיבות הפרו את פסק הדין בפשרה, שכן היו צריכות לטענתה, לפנות את המושכר ולא עשו זאת, ולפיכך פתחה בהליכי הוצל"פ ביום 17.5.04, לצורך פינוי המשיבה מהמושכר.

בתגובה לכך, פנו המשיבות ,בבקשה לעיכוב הליכי ההוצל"פ (בש"א 173040/04), בקשה שנדונה על ידי והיא נשוא הבקשה דנן לעיון מחדש (להלן: "ההחלטה בצו המניעה").

בהחלטתי מיום 7.12.04 נעתרתי,בסופו של הליך, לבקשת המשיבה, והוריתי מהטעמים המפורטים בהחלטתי שם, על עיכוב ההליכים בתיק ההוצל"פ שנפתח כנגד המשיבות, בכפוף לכך, כי המשיבות יקיימו מספר תנאים שפורטו בהחלטתי. על החלטה זו, הגישה המבקשת כאמור בר"ע.

מאחר וכל אחד מהצדדים המשיך לסבור, כי משנהו אינו מקיים את התחייבויותיו, הנובעות מהדין, או מההסכמים הקיימים בין הצדדים, או מהחלטתי בצו המניעה, הגיש כל אחד מהם שוב, בקשות לסעד זמני כנגד משנהו.

4.         באחת הבקשות שהגישה המבקשת ביום 6.2.05 (בבש"א 154478/05) (כמו גם בבקשה זו), התבקש בית המשפט לעיין מחדש בהחלטתו בצו המניעה ולבטלו, וזאת בשל  הטענה, כי השתנו הנסיבות שעל בסיסן ניתנה ההחלטה בצו המניעה בעיקר מן הטעם, כי החזקה במושכר הועברה מידי המשיבה לגורם שלישי - ש.מ. אירועים בע"מ .

בהחלטתי מיום 13.3.05 קבעתי, כי אינני נענה לבקשת המבקשת, שכן לא הוכח לי לכאורה, כי החזקה בנכס אכן הועברה לש.מ. אירועים.

החלטה זו כללה גם הכרעה, בשתי בקשות נוספות, שהגישו הצדדים בקשר לאותה מסכת אירועים, כאשר המבקשת ביקשה חילוט ערבויות והמשיבות מצידן, ביקשו צו המורה למבקשת לחברן למערכת מיזוג האוויר של האולם, שנותקה ע"י המבקשת או ע"י חברת הניהול.

5.         בבקשה שלפני, שוב מבקשת המבקשת מבית המשפט, לעיין בהחלטתו,בקשר לצו המניעה  וזאת לנוכח העובדה, כי ביום 23.3.05 מכרה המבקשת את המושכר לצד שלישי     (להלן "הסכם המכר") ובהתאם להסכם המכר , התחייבה המבקשת, למסור את החזקה במושכר (המורכב מאולם האירועים, המסעדה הקטנה, התוספת לאולם האירועים, ובית הקפה) נקיים מכל זכות לצד ג' (לרבות המשיבות) ,ביום 15.5.05.

טענות הצדדים

6.         המבקשת טוענת כאמור, כי העובדה, שהתקשרה עם צד שלישי בהסכם למכירת הנכס, מהווה שינוי הנסיבות שיש בהן, כדי לבטל את צו המניעה שהורה על עיכוב הליכי הפינוי של המשיבה 2.

לטענתה, המושכרים שועבדו לבנק (ללא הגבלה בסכום), כנגד הלוואה שניתנה לה, ותשלום דמי השכירות, אינו מאפשר את פירעונה השוטף, ולפיכך מכירת המושכרים היא הכרחית על מנת לאפשר למבקשת לפרוע את ההלוואות שנטלה בגין המושכר.