החלטה בתיק בשא 161/08

בפני בקשה למתן צו מניעה זמני, אשר יורה על התליית תוקפה וחלותה של  החלטת בית משפט השלום בחדרה (כבוד השופטת א. אסיף) מיום 19.4.07 בבש"א 3481/06 (ת"א 620/76) ואשר לפיה על המבקש להמנע מלהפעיל מסעדה ביחידה מס' 4 בבית המשותף ברחוב הלל יפה 24, חדרה.

המבקש עתר למתן הצו במעמד צד אחד. בקשה זו נדחתה על ידי וקבעתי דיון במעמד הצדדים לקראתו הגישו המשיבים 2, 3 ו- 4 תגובות בכתב. בדיון בפני הוסיפו ב"כ הצדדים טיעונים קצרים, כאשר הם חוזרים ומפנים לטיעונים בכתב.

המבקש והמשיבים 2 ו- 3 הינם בעלי זכויות ביחידות בבית המשותף ברחוב הלל יפה 24, חדרה. המשיבה מס' 1 הינה נציגות הבית המשותף הנ"ל.

בת.א. 620/76 בבית משפט השלום בחדרה, עתרו המשיבים 1 עד 3 , ביחד עם אחרים, למתן צו מניעה אשר יאסור על המבקש לנהל עסק של מסעדה ביחידה מס' 4 בבית (להלן "החנות").

בתאריך 21.6.77 ניתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה בין הצדדים, אשר על פיו נאסר על המבקש לנהל עסק של מסעדה בחנות.

בבש"א 3481/06 הגיש המשיב מס' 2 בקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט, לאכוף קיומו של פסק הדין הנ"ל וטען כי המבקש נהג בניגוד להוראות פסק הדין והפעיל מסעדה בחנות. המבקש הודה כי בחנות מופעלת מסעדה, אך טען כי אין מקום ליתן סעד של אכיפה נוכח שינוי הנסיבות ומעבר הזמן מאז פסק הדין ועד היום.

בהחלטה מיום 19.4.07 קיבל בימ"ש קמא את הבקשה תוך שהוא דוחה את טענות המבקש כי יש מקום להתיר לו המשך הפעלת המסעדה לאור השינוי בנסיבות ומעבר הזמן. בימ"ש קמא שם דגש בהחלטתו על הצורך לשמור על הסדר הציבורי ויציבות המשפט. בימ"ש קמא הורה על הפסקת פעילות המסעדה תוך 30 יום ממועד ההחלטה וחייב את המבקש בקנס בשעור של 500 ש"ח בגין כל יום של הפרה. בימ"ש קמא ציין בהחלטתו כי בשלב זה אינו מורה על מאסרו של המבקש "אולם אם לא יציית לצו כאמור, רשאי המבקש לשוב ולפנות לביהמ"ש לפי הפקודה והדבר ישקל בהתאם".

בעקבות החלטה זו הגיש המשיב מס' 4, אשר שכר את החנות מאת המבקש, תובענה לאכיפת הסכם השכירות בינו לבין המבקש וכן תביעה כספית לפיצויים בגין הפרת ההסכם. במסגרת אותה תביעה הגיש המשיב מס' 4 בקשה למתן צו מניעה זמני שיורה על עיכוב ביצוע ההחלטה מיום 19.4.07 בבש"א 3481/06 הנ"ל (בש"א 1934/07). ביום 13.5.07 ניתן צו מניעה זמני כמבוקש בבקשה וביום 15.7.07 נדחתה הבקשה ובוטל צו המניעה . בהחלטת בית המשפט נקבע כי "ככל שהסכם השכירות עניינו שימוש במושכר בניגוד לפסק הדין שנתן תוקף להסכם פשרה הרי שאכיפת ההסכם הינה בלתי אפשרית".

המשיב מס' 4 הגיש בקשת רשות ערעור על החלטה זו (בר"ע 1987/07). ביום 20.7.07 עוכבו ההליכים המשפטיים נגד ניהול המסעדה בחנות על ידי המשיב מס' 4.  בהחלטה מיום 9.9.07 נדחתה בקשת המשיב מס' 4, כאשר כבוד השופטת וסרקרוג קובעת כי פסק הדין בת.א. 620/76 יצר מעשה בי-דין אשר הקים זכות שבחפצא לפיו לא ניתן לנהל מסעדה בחנות ובנסיבות אלה - אין הצדקה לאפשר המשך ניהולה של מסעדה במקום, תוך הפרה של פסק הדין בפשרה ובניגוד להליכי הבזיון שננקטו. עיכוב ההליכים בוטל.

המבקש לא אמר נואש והגיש נגד המשיבים תביעה לביטול הסכם הפשרה ופסק הדין בת.א. 620/76 הנ"ל (ת.א. 3898/07). במסגרת אותה תובענה הגיש המבקש בקשה למתן צו מניעה זמני, אשר יורה על התליית תוקפה וחלותה של ההחלטה מיום 19.4.07 בבש"א 3481/06 עד למתן פסק דין בתביעתו (בש"א 3025/07).

בהחלטה מיום 2.12.07 דחה בימ"ש קמא את הבקשה למתן צו המניעה , כאשר הוא קובע כי המבקש ממשיך להפר את פסק הדין וההחלטה בבקשה לבזיון בית המשפט וכי לנוכח התנהלותו אין מקום למתן צו המניעה. בימ"ש חוזר ומציין כי "הפרת ההסכם ופסק הדין שנתן לו תוקף, יש בהם משום בזיון בית המשפט ואין מקום לעכב או להתלות את ההחלטה שקבעה מהן הסנקציות שיחולו על המבקש כל עוד הוא מפר את החלטות בית המשפט, ואת פסק הדין שניתן על ידו בת.א. 620/76".

החלטה זו הינה נשוא בקשת רשות הערעור שבפני כאשר המבקש טוען בה כי הוא בא "בין המיצרים" ואם לא ינתו לו הסעד המבוקש על ידו, יגרם לו עוול רב, כאשר הוא גם צפוי למאסר אם המשיב מס' 4 ימשיך לנהל מסעדה בחנות.

בד בבד עם הגשת בקשת רשות הערעור הגיש המבקש בקשה זו להתליית תוקפה וחלותה של ההחלטה מיום 19.4.07 עד הכרעה בתובענה שהגיש. המבקש טען כי סיכויי הערעור שהגיש טובים וכי יגרם לו נזק שאינו בר תקנה במידה וההחלטה תשאר על כנה.

המשיב מס' 4 הגיש תגובה לבקשה, ותוך שהוא מצטרף לבקשת המבקש וטוען כי הוא ממשיך להפעיל את המסעדה בחנות בהתאם להסכם השכירות בינו לבין המבקש וכי יגרם לו נזק כספי באם יאלץ להפסיק ניהול המסעדה.

המשיב מס' 1 לא הגיש תגובה לבקשה ולא התייצב לדיון.

המשיבים מס' 2 ו- 3 הגישו תגובה לבקשה וטענו כי הבקשה מהוה "המשך מסכת ההתעמרות של המבקש והמשיב מס' 4 במשיבים, תוך שימוש לרעה בהליכי בית המשפט". לטענתם, המבקש והמשיב מס' 4 מגישים בקשות באיטצלות שונות, בחוסר תום לב ותוך הטעיית בית המשפט, כאשר במסגרת הסעדים הזמניים להם הם עותרים בבקשותיהם , הם מנסים להרחיק את הקץ ולא לבצע החלטות בית המשפט. המשיבים הוסיפו וטענו כי טענות המבקש בדבר הנזק שנגרם לו אינן אלא "טענות הקוזאק הנגזל בנסיון להתחמק מקיום פסק הדין". המשיבים עתרו לדחיית הבקשה.

עוד בהחלטה מיום 19.4.07 קבע בית משפט קמא כי יש מקום לאכוף על המבקש את ביצוע פסק הדין לאור הצורך בשמירה על הסדר הציבורי ודברים אלה - כוחם יפה גם בבקשה שבפני. כפי שקבעה כבוד השופטת א. פרוקצ'יה בע"פ 517/06 בעז מנור נ. KPMG(לא פורסם - פסק דין מיום 24.7.07):

"אפקטיביות של שלטון החוק נבחנת, בין היתר, ביכולתו של השלטון לאכוף החלטות וצווים שיפוטיים. באין אכיפה של צווים שיפוטיים, שוררת אנרכיה חברתית, ונפגע מעמדן של נורמות ההתנהגות וההחלטות השיפוטיות שנועדו ליישמן. אי-ציות לצווי בית משפט מהווה הפרה של מהלך עשיית הצדק, הפוגע ביסודות הדמוקרטיים עליהם בנויה החברה, ולצורך התמודדות עם אפשרות הפרה כזו, ניתן כוח שיפוטי לפעול באמצעים שונים שנועדו לכפות על מבזה צו שיפוטי לקיימו ( Morris v. Crown Office (1970) 2QB 114, 122) . חשיבות ההליך למניעת בזיון בית המשפט אינה מוגבלת לצדדים להתדיינות. הוא נועד בעיקרו להגשים אינטרס ציבורי החותר להבטיח את שלטון החוק דרך ביצועם של פסקי דין. חשיבותו חיונית להשלטת המודעות החברתית בדבר החובה לכבד את החוק ואת צווי מערכות אכיפת החוק ולהגנה על מעמדה של הרשות השופטת. בראייה רחבה, החובה לאכוף צווים שיפוטיים הינה מסימני ההיכר של משטר חופשי ודמוקרטי (ע"פ 126/62 דיסנצ'יק נ' היועץ המשפטי לממשלה, פד"י יז(1) 169, 179 (1963))".

משכבר ניתן צו האכיפה - והמבקש לא השיג עליו - אין מקום לחזור ולהרהר תחתיו ואין מקום להתלייתו במסגרת הליך שונה, שאין בו אלא משום אצטלא שונה לאותה הכלה (כל טענות המבקש בדבר נזקים שיגרמו לו עקב מתן הצו - מקומן היה במסגרת הדיון בבקשה לבזיון בית המשפט ואלה אכן נטענו ונדחו).