החלטה בתיק בשא 1604/05

עניינה של בקשה זו, עתירת הנתבע לכך שימחקו מכתב התביעה המתוקן האחרון שהגיש המשיב ביום 29/11/04, מספר סעיפים וכן כי יושמט ממנו נספח ז' שצורף אליו.

הצדדים מנהלים הליכים מזה תקופה לא קצרה, במהלכם נטענו פעם אחר פעם טענות דיוניות כאלה ואחרות על ידי המבקש שלפניי, הושגו שני הסדרים דיוניים, שאמורים היו לפתור את הבעיות הפרוצדרוליות, אך בפועל, תרמו להן, והוסיפו בעיות חדשות, והבקשה הנוכחית הינה בבחינת שלב נוסף באותה מערכה, שעל פני הדברים, נראית כמערכה בלתי נגמרת.

אעיר, כי להתרשמותי לפחות, בעיתוי הנוכחי, נאחז המבקש בטענות מתחום הפרוצדורה, בדבקות יתרה, ייתכן מתוך רצון שלא להגיע לבירור ענייני של התובענה.

ראוי היה בשלב הנוכחי, שלא להתמיד באותה דרך דיונית, אך משהוגשה בקשה והמבקש עומד עליה, יש להכריע בה ולדחותה תוך חיובו בהוצאות.

בחודש אוגוסט 2003, הגיש  המשיב את התובענה כנגד המבקש, בה עתר לחיוב המבקש, בתשלום על סך של 98,000,000 ש"ח.

ביום 9/11/03, הגיעו הצדדים לכלל הסדר דיוני, שהוגש לבית המשפט, הסדר שקיבל תוקף של החלטה על ידי כב' השופט אזר ז"ל.

אותו הסדר דיוני, כלל הסכמה בין הצדדים, לפיה, התנצל המשיב בפני המבקש, על טענות בעלות אופי פלילי, שהעלה כלפיו במסגרת כתבי הטענות בתיק זה, וחזר בו מהן.

בהמשך, הגיש המשיב תצהירי עדות ראשית, מטעמו, אשר סתרו לדעת המבקש את ההסדר הדיוני, ומשכך, הוגשה בש"א 7097/04, בה עתר המבקש למחיקת התצהירים ומסמכים מסוימים, לרבות נספח ז' לכתב התביעה המתוקן.

התקיים דיון לפני כב' השופט אזר ז"ל, בסיומו ניתנה החלטה ביחס לחלק מהשאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים, ובהמשך, ניתנה החלטה משלימה.

בהתייחס באופן קונקרטי לנספח ז', קבע כב' השופט אזר ז"ל, כי "לא ניתן להכריע לגביו בשלב קדם המשפט, אם יש לראותו כמסמך קביל, או שאינו קביל. הבקשה עוסקת בעיקר בניסוח התצהירים, ולגבי המסמכים המשמשים ראייה במשפט. אינני רוצה להכריע באופן סופי אם יש הצדקה להתייחס למסמך באופן מלא, או באופן חלקי, או שכולו פסול היות שיש בו רמז עקיף לשוחד. במסמך עצמו, מתחילתו ועד סופו, לא נאמר בצורה ברורה שמדובר בתשלומי שוחד, אף שנטען שכך המצב וטענה זו נראית לכאורה סבירה... אין מקום, כאמור לעיל, להכריע בדבר הפירוש הנכון של מסמך זה ומדובר בעניין מובהק לתיק העיקרי. לכן מסמך זה שונה מיתר המסמכים, ראשית, בכך שאינו כולל הודאה ישירה בתשלומי שוחד, שנית בכך שהוא כולל אישור לכאורה של מר גאידמק לשלם כספים לתובע. לכן קבילותו של מסמך זה תתברר במשפט עצמו. הוא נותר בין הנספחים לתצהיר התובע ואינני פוסל אותו מראש. עם זאת, אינני גם קובע כי מדובר במסמך קביל והשאלה תוכרע לאחר בדיקת כל הראיות במשפט" (עמ' 2 להחלטה מיום 10/5/04).

על החלטות כב' השופט אזר ז"ל, הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי, וביום 25/10/04, ניתן פסק דין בערעור, שכלל הסכמה חלקית ביחס לרכיבים מסוימים שנזכרו בו, והכרעה ביחס לרכיבים אחרים. על החלטת בית משפט זה בערעור, הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, על ידי המשיב, וזאת נדחתה בהחלטה מיום 28/12/04.

המבקש סבור שהחלטת בית המשפט המחוזי, ביטלה את החלטת כב' השופט אזר ז"ל, ביחס לנספח ז', וקיבלה את טענתו של המבקש כי נספח ז' אינו קביל.

בעיקר בעניין זה, ביקשתי מהצדדים להתייצב להשלמות בעל פה, מאחר ואני לא קראתי בתוך החלטת בית המשפט המחוזי, את שמבקש המבקש, לקרוא לתוכה (אציין, שהדיון נקבע למחרתיים, מחמת טעות של המזכירות זומנו הצדדים להיום, ועל מנת שלא להטריחם פעם נוספת, קיימתי את הדיון היום לאחר לימוד התיק). לצערי, לא הצלחתי לקבל תשובות לשאלותי מעו"ד פירדי, ומשכך, יש להכריע בבקה על פי הכתוב.

כאמור, עיון בהחלטת כב' השופטת דותן, מלמד כי אכן לא בוטלה החלטת כב' השופט אזר ז"ל. אמת, ביחס לנספח הספציפי הזה, ניתנה החלטה באותו פסק דין, אך ההחלטה מתייחסת לתצהירו של עד בשם טיגרן ואליו בלבד (שורות 17-18 בעמ' 1 לפסק הדין ושורות 1-3 בעמ' 2).

לכאורה לפחות, קיימת סתירה מסוימת בין החלטת כב' השופט אזר לבין המציאות שנוצרה, אך בהחלט מדובר בסתירה הניתנת לישוב. כב' השופט אזר ז"ל, קבע ובצדק (וקביעתו גם אושרה בשני הליכי ערעור), כי הפרשנות שהעניק המשיב להסדר הדיוני, חטאה ללשונו ולכוונתו, ומן הטעם הזה, גם הורה על מחיקת חלקים מסוימים מתצהיריו. עם זאת, ההחלטה ביחס לנספח ז', היא החלטה שאינה קובעת מסמרות, וכל שעשתה ההחלטה, היה להותיר את ההכרעה בעניין נספח ז', לשלב שמיעת הראיות.

ייתכן (ומקובלת עלי גם נימת הפקפוק שנקט כב' השופט אזר ז"ל, בדבריו בעניין זה), שאכן ייקבע בסופו של יום, שהמסמך מיועד להצביע על ענייני שוחד כאלה ואחרים, אך על פני המסמך, אין כל זכר לשוחד, מדובר באישור כספי, מדובר במסמך שלכאורה מצביע על תשלומים, וכל עוד ימנע הנתבע מהעלאת טענות שוחד בכל הנוגע למסמך, הרי שלכאורה לפחות, אין כל מניעה להתייחס אליו, מה גם שלשיטת המשיב, גלומה באותה מסמך, הודאה של המבקש בחובו למשיב.

לנוכח כל אלה, דין הבקשה להידחות, באשר כל העתירות הנוספות באותה בקשה,  הינן נגזרת ישירה של העתירה להוצאת נספח ז', ואם זה לא יוצא - וכאמור, אין להוציאו - אזי הסעיפים המאזכרים אותו אינם פסולים, ובלבד שאינם  סותרים את הוראות ההסדר הדיוני,  והם אכן אינם סותרים את הוראות ההסדר.

נוכח כל האמור לעיל,  נדחית הבקשה. המבקש ישלם למשיב את הוצאות הבקשה ושכר טרחת עו"ד בסך 10,000 ש"ח בצירוף מע"מ כחוק, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית, מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

ניתנה היום ח' באייר, תשס"ה (17 במאי 2005) בהעדר הצדדים