החלטה בתיק בשא 160194/06

רקע:

מונחת לפני בקשה לביטול פסק-דין שניתן בהעדר הגנה ביום 20.11.2005 לפיו חויב המבקש לשלם למשיבה סכום של 9,776 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (19.6.2002) ועד למועד התשלום בפועל, וכן הוצאות שכ"ט עו"ד. 

בכתב התביעה נטען תחילה על-ידי המשיבה - היא חברת ביטוח -  כי תאונת הדרכים שארעה ביום 4/1/01 ברחוב התערוכה בתל-אביב (להלן: "התאונה") בה נפגע הרכב בו נהגה מבוטחה  (להלן: "הרכב המבוטח") נגרמה על-ידי רכב בו נהג סרגיי קורוטייה (להלן: "קורוטייה").

משלא אותר קורוטייה, תביעתה של המשיבה נמחקה מחוסר מעש. או אז ביקשה המשיבה מבית-המשפט כי המחיקה תבוטל כיוון ש"הוברר כי המדובר בתאונת שרשרת בה היה מעורב רכב נוסף... בה נהג מר דניאל קלי" (הוא המבקש דנן). לטענת המשיבה, שני רכבים פגעו מאחורי הרכב המבוטח, זה של מר קורוטייה וזה של המבקש. בקשתה התקבלה, והותר לה להגיש כתב תביעה מתוקן. בסכומו של דבר ניתן נגד המבקש פסק-דין בהעדר הגנה, וכעת עותר המבקש לביטול פסק הדין.

המבקש טוען בבקשה כי המשיבה לא המציאה לו את כתב התביעה, ולכן לא התאפשר לו להתגונן כנגד התביעה. כמו כן טוען הוא כי רכבו לא פגע ברכב המבוטח וכי הוא הזדמן למקום האירוע אך ורק לאחר אירוע התאונה שבין רכבו של קורוטייה לרכב המבוטח.

לעניין מסירת כתב התביעה:

על-פי תצהירו של מבצע המסירה, קיריל קזצקר (להלן: "המוסר"), הכתובת שנמסרה על-ידי המשיבה לביצוע המסירה הייתה רח' הרבי מלובביץ' 8/6, ראשון-לציון. למרות זאת, המסירה בוצעה בכתובת ברחוב חמדיה 6, דירה מס' 14 בראשון-לציון לאחר שכתובת זו אומתה עם אשתו של המבקש, חביבה. המבקש לא הכחיש כי כתובתו בזמנים הרלוונטיים הייתה ברחוב חמדיה כאמור. מוסיף ומציין המוסר כי ביום 6.5.2005 בוצעה על-ידו מסירת כתב-התביעה בכתובת ברחוב חמדיה לחמותו של המבקש, אשר שמה הילדה. בחקירתו אמנם הודה המבקש כי בזמנים הרלוונטיים התגוררה חמותו עמו ועם אשתו, אך טען כי שמה אינו הילדה כי אם ממו. הילדה, לטענת המבקש, היא אמו המנוחה אשר נפטרה עוד בשנת 2004, היינו, כשנה לפני ביצוע המסירה. טענתו זו של המבקש אומתה באמצעות הצגת תעודת פטירה של אימו, הילדה.

בנסיבות מקרה זה אינני סבורה כי ניתן לקבוע באופן פסקני כי יש לבטל את פסק-הדין מחובת הצדק, שכן המסירה בוצעה בכתובת בה מתגורר המבקש והמבקש אף הודה כאמור כי חמותו התגוררה עמו. עם זאת, לנוכח הפגם שנפל בעניין ציון שמה של חמותו, סבורה אני כי המבקש זכאי ליהנות מהספק, כך שיש לצאת מהנחה כי כתב התביעה לא הובא לידיעתו.

באשר לסיכויי ההצלחה:

לאחר כשנתיים תוקן כתב התביעה והמבקש צורף כנתבע בתביעה.

על-פי  האמור בסעיף 6 לכתב התביעה:

נסיבות התאונה:

ביום 4/1/01 בשעה שהרכב המבוטח היה במצב של נסיעה, ולאחר שחצה את צומת דיזינגוף, הגיחו הרכבים הפוגעים מאחור ופגעו בו (להלן: "התאונה")".

בשל העובדה כי המשיבה לא פרטה בכתב התביעה את נסיבות המקרה מלבד העובדה ששני הרכבים התנגשו ברכב המבוטח, עולה לכאורה כי גרסתה של המשיבה בכתב התביעה אכן אינה ברורה, כפי שטען המבקש.

בנסיבות המקרה מצאתי לנכון לקבוע כי למבקש סיכויי ההצלחה וכי יש לאפשר לו את יומו בבית משפט.

ראשית, גרסתו של המבקש ברורה דיה. הוא מכחיש מכל וכל כי רכבו התנגש ברכב המבוטח.

לטענתו הוא פגע אך ורק ברכבו של קורוטייה פגיעה קלה, וזאת לאחר קרות התאונה בין רכבו של קורוטייה לרכב המבוטח.

 המבקש מבסס טענתו זו באמצעות הצגת כתב האישום שהוגש נגדו על הפגיעה ברכב של קורוטייה, וזאת מבלי שמוזכרת שם כלל הפגיעה ברכב המבוטח. כמו כן המבקש הורשע אך ורק באי שמירת מרחק והוטל עליו קנס נמוך בהתחשב בכך שמדובר בפגיעה קלה.