החלטה בתיק בשא 159903/05

התביעה

1.         התובע, עורך דין במקצועו, ביצע עבור הנתבעת במשך כ - 22 שנה עבודה משפטית בקשר למגרש הידוע כחלקה 153 בגוש 6627 בתל אביב. השתלשלות העניינים, לגרסתו של התובע, פורטה בהרחבה בכתב התביעה אשר הוגש על ידו בסדר דין מקוצר, בצירוף מסמכים שונים.

            התובע פעל לאיתור מגרש אשר רכש אביה המנוח של הנתבעת בשנת 1944 ממינהל מקרקעי ישראל, כאשר לנתבעת לא היו מסמכים על כך. התובע החל בפעולותיו המשפטיות בסוף שנת 1983, על פי סיכום עם בעלה של הנתבעת, אשר אף חתמה על יפוי כח ביום 30/4/1984.

            בתאריך 13.5.91 חתם בעלה של הנתבעת, בשמה, על התחייבות לשלם שכ"ט עו"ד בשיעור של 22.5% + מע"מ משוויו ברוטו של המגרש, אם יוכרו זכויותיה של הנתבעת בנכס.

            בתביעתו מפרט התובע את הפעולות בהן נקט ואת ההליכים על מנת לאתר את רישומי המגרש ולהביא את המינהל להכרה בזכויותיה של הנתבעת, שסופם ברישום זכויותיה של הנתבעת במגרש בלשכת רישום המקרקעין ביום 10/4/2000.

            התביעה מתבססת על כתב הוראות והתחייבות לתשלום שכ"ט מיום 9/10/97 עליו חתמה הנתבעת בעצמה, בו התחייבה הנתבעת, בין היתר, כדלקמן: "כמו כן אני מתחייבת לשלם לבא כוחי הנ"ל שכ"ט בשיעור 40% + מע"מ משוויו ברוטו של הנכס, אם אכן יוכרו זכויותיי בנכס" (נספח ז' לכתב התביעה).

            התובע סבור כי שוויו ברוטו של הנכס, נכון למועד ההכרה בזכויותיה של הנתבעת היה 750,000$, ואולם מסכים לבסס תביעתו על שווי של 600,000$, על פי מכתבה של הנתבעת מיום 29/6/01 (נספח יח' לכתב התביעה).

            התובע מבקש לקבוע המועד הקובע לתשלום שהוא 29/1/99, 60 יום לאחר המועד בו הוכרו באופן עקרוני זכויותיה של הנתבעת ולחלופין למועד של 60 יום לאחר רישום זכויותיה של הנתבעת בלשכת רישום המקרקעין שבוצע ביום 10/4/2000 ולהוסיף הפרשי הצמדה וריבית בהתאם.

הגנת הנתבעת

2.         כטענת סף טוענת הנתבעת שאין התביעה ראויה להתברר בהליך של סדר דין מקוצר ויש להעבירה למסגרת של סדר דין רגיל.

            הנתבעת סבורה כי התביעה מבוססת על דרישה לתשלום שכר ראוי לעבודה שבוצעה במשך תקופה ארוכה והסכם שכ"ט לא יכול לשמש בסיס בהיותו בטל בשל אי חוקיותו בעליל והיותו נוגד את תקנת הציבור.

            בסיכומים הוספה טענה, שככל שהבנתי מתייחסת לטענה הדיונית, ולפיה קיימים 3 הסכמים לגבי שכר הטרחה, שניים בכתב התביעה ושלישי צורף לבקשה, כאשר אין האחד מבטל את משנהו, ולכן לא ברור איזה הסכם בר תוקף, אם בכלל.

            במסגרת ההגנה כנגד התביעה, טוענת הנתבעת כי עלה בידה לאתר את מכתבו של התובע מיום 14.11.85 לפיו שכ"ט המוסכם הינו 1,200 דולר וכן 15% משווי הנכס, אם תזכה בו וכי ע"ח שכר הטרחה שלמה 200 דולר ביום 5.6.84.

            עוד טוענת הנתבעת כי מהמכתב הנ"ל עולה כי כבר באותו מועד איתר התובע את המגרש ונפגש עם נציג חב' פרברים וזאת בניגוד לטענתו בכתב התביעה כי בעת שהחתים את גרושה (בעלה לשעבר) על הסכם שכ"ט בשנת 1991 עדיין לא איתר את המגרש.

            הנתבעת טוענת כי התובע הוליך אותה שולל כאשר החתימה על הסכם שכ"ט עבור עבודות שכביכול ביצע עבורה, העלים ממנה עובדות ולא הציג בפניה את המשמעות האמיתית של ההסכם. אילו ידעה והבינה את מהלך העובדות ומהות ההסכם, לא היתה חותמת.

            מאחר ומדובר בנכס מקרקעין, הרי שלצורך מימושו וקבלת השווי נטו, יהיה עליה לשלם מיסים רבים בשיעור של לפחות 35% משווי הנכס ברוטו. ובציניות מוסיפה הנתבעת וטוענת כי במצב דברים זה התובע יהפוך להיות היורש של אביה ומן הראוי לתקן את מסמכי הירושה ולרשום את התובע ישירות בתור יורש.

            הנתבעת מאשרת כי גרשון (בעלה לשעבר) חתם בשמה על הסכם שכ"ט, לאחר שהתובע הציג את האפשרות שתזכה בנכס כמשימה בלתי אפשרית. שעות העבודה שטוען התובע שהשקיע מופרזות ובפועל לא עשה הרבה "למעט מספר מכתבים ומספר פגישות".

            בהמשך טוענת הנתבעת כי הסכימה להסכם לאור מצגו של התובע שאין סיכוי שתזכה במגרש והסבריו שתקבל 60% מהזכויות, ללא צורך לשלם מיסים.

            הנתבעת מאשרת כי בתחילת קשר הנישואין עם גרשון, שקלה לחזור להתגורר בארץ ולבנות בית על המגרש ואולם לפני מספר שנים התגרשה ובשל שינוי המצב אין לה כוונה לחזור לארץ ובכוונתה למכור את הנכס.

            כאשר הודיעה על כוונה זו לתובע שכנע אותה לבצע את הבניה כדי להשתחרר מתשלום מיסים ולבדוק אפשרות של קבלת הלוואה למימון הבניה. למרות רצונה למכור את הנכס, לא קיבל התובע את דעתה ולכן העבירה הטיפול לעורך דין אחר ובשל כך הוגשה כנגדה התביעה. הנתבעת טוענת כי לא נמסר לה ע"י התובע שהסכם החכירה כולל התחייבות שלה לבנות על המגרש בית לצורך עצמי שכן התובע חתם על ההסכם על פי ייפוי כוח שמסרה לו.