החלטה בתיק בשא 15987/07

1.         ההליכים שבפניי החלו ב"בקשה דחופה להטלת עיקולים זמניים במעמד צד אחד", היא הבקשה בכותרת, שהוגשה ביום 1.8.07. הבקשה הוגשה במסגרת תביעה כספית על סך 3,921,749 ש"ח אותה הגישה המבקשת, חברה בה עבד המשיב במשך 14 שנה, כנגד המשיב אשר לטענתה גנב ממנה סחורה וגרם לה נזקים בס"ך האמור. בד בבד עם הגשת התביעה והבקשה הגישה המבקשת אף תלונה במשטרה כנגד המשיב, שנקטה כנגדו בהליכים במישור הפלילי.

2.         עת הונחה הבקשה שבפניי במסגרת תורנותי החלטתי (ביום 1.8.07) שלא להיעתר לה במעמד צד אחד וקבעתי אותה לדיון במעמד הצדדים למחרת (2.8.07).

3.         הגם שהמשיב לא התייצב לדיון שנקבע, התייצבה אשתו וזו טענה כי ההתייצבות נמנעה מבעלה עקב מעצרו ע"י המשטרה וכי טרם הוסדר לו ייצוג ע"י עו"ד.  באותה ישיבה ולאחר ששמעתי את טענות ב"כ המבקשת ודברי אשת המשיב נעתרתי לבקשת ב"כ המבקשת, שהסתפק בשלב זה במתן צו עיקול על זכויות המשיב בדירת מגוריו, וקבעתי כי דיון במעמד הצדדים ביתר העתירות בבקשה לעיקול יתקיים ביום 5.8.07 , בפני שופט תורן.

4.         הדיון התקיים במועדו בפני כב' הרשם אורנשטיין, שהיה בתורנות ביום ה-5.8.07.  הגם שאף לאותה ישיבה לא התייצב המשיב, היה זה האחרון מיוצג ע"י ב"כ, עו"ד שרגא, שאף הבהיר לביהמ"ש כי אי ההתייצבות נובעת עקב מעצר מרשו. הצדדים שטחו בפני כב' הרשם אורנשטיין את טענותיהם וזה החליט שלא לבטל את צו העיקול אותו נתתי על זכויות המשיב בדירה, לא להרחיב את צו העיקול על דמי השכירות שמקבלים המשיב ואשתו מדירה שברשותם (ס' 9 להחלטה) ולגבי כספים שיש למשיב בחשבונות בנק הסתפק הרשם בהצהרת ב"כ המשיב כי מרשו לא יפעל להוציא את הכספים המצויים בבנקים תוך מתן זכות לב"כ המבקשת " להמציא החלטה זו לידי הבנקים האמורים תוך הפנייה לסעיף זה" (ס' 8 להחלטתו). כב' הרשם בהחלטתו הבהיר כי נבצר ממנו לקיים דיון ענייני בבקשה מאחר ותמליל קלטת עליו מסתמכת המבקשת בבקשה אסור לשימוש כראייה (עקב חשש לשיבוש החקירה המשטרתית שהינה בעיצומה) ומאחר וב"כ המשיב לא היה ערוך לבקשה עקב מעצר מרשו. לפיכך קבע כב' הרשם אורנשטיין כי " סבורני שאכן יש מקום לקיים דיון ענייני בבקשה בענין העיקול הזמני אך זאת יש לעשות לאחר שיתאפשר בידי המשיב להפגש עם בא כוחו ובאופן שיתאפשר בידי האחרון לקבל את כל המידע הרלבנטי הדרוש לענין לרבות הקלטת והתמליל." (ס' 6 להחלטה). בהמשך החלטתו הורה כב' הרשם כי ב"כ המבקשת יפעל לבדיקה עם המשטרה ולעדכון בית המשפט בהתאם "האם ניתן להמציא את הקלטת והתמליל, בתיק זה או שמא הדבר עלול לשבש את החקירה ואם כן, מתי ניתן יהיה לקבל את התמליל והקלטת" (ס' 10 להחלטה).

5.         ביום 13.8.07 הודיע ב"כ המבקשת לביהמ"ש כי עמדת המשטרה (שצורפה כנספח א' להודעתו) היא כי בשלב זה של החקירה אין באפשרותה לחשוף את הקלטת והתמלול לשימוש בהליך האזרחי מאחר והמשיב (הוא כאמור החשוד) שומר על זכות השתיקה . באותה הודעה עתרה המבקשת כי יתקיים דיון בבקשה לעיקולים חרף מצב דברים זה בה נאסר לעת עתה להמציא את הקלטת והתמליל. לאור הודעה זו של המבקשת קבעתי את הבקשה לדיון ביום 22.8.07.

6.         אף לישיבה שהתקיימה ביום 22.8.07 לא התייצב המשיב. הטעם לכך היה הימצאותו  במעצר בית ומאחר ולא היה סיפק בידי בית המשפט שקבע את תנאי מעצרו ליתן החלטה בבקשה לשחררו לדיון , כך לדברי ב"כ המשיב באותה ישיבה.

7.         לאחר דין ודברים ארוך ומייגע עם הצדדים העליתי בפני הצדדים הצעה אשר  סברתי כי הינה מידתית והוגנת ביותר ולפיה ב"כ המשיב יסכים בשלב זה לעיקולים המבוקשים  ובכל שלב עתידי יוכל להגיש בקשה מטעם מרשו לביטולם. בעוד שב"כ המשיב הסכים להצעה, לא הסכים ב"כ המבקשת לכך שזכות העתירה לביטול העיקול (לפי תקנה 367(ג) לתקסד"א) תהיה למשיב ללא הגבלה בזמנים להבדיל מזכותו לעיון מחדש (לפי תקנה 368 לתקסד"א ) השמורה לו. מכאן הצורך במתן החלטה בבקשה.

דיון

8.         לפני שאתייחס לבקשה לגופה - מספר טענות מקדמיות אותן העלה ב"כ המשיב בטיעוניו בפניי והדורשות התייחסות:

   א.      ראשית טוען ב"כ המשיב (עמ' 3-4 לפרוט')  כי בימ"ש זה נעדר סמכות להמשיך ולדון בבקשה שבפניו. הטעם לכך הוא כי לדידו החלטתו של כב' הרשם אורנשטיין מיום 5.8.07 סתמה את הגולל על הבקשה ומהווה מעשה בית דין שאינו מאפשר לשוב ולדון בה אלא אך ורק " לאחר שיתאפשר בידי המשיב להפגש עם בא כוחו ובאופן שיתאפשר בידי האחרון לקבל את כל המידע הרלבנטי הדרוש לענין לרבות הקלטת והתמליל." (כדברי כב' הרשם בס' 6 להחלטתו).

צודק ב"כ המשיב כי בימ"ש זה לא יושב כערכאת ערעור על החלטת כב' השופט אורנשטיין (שחתם על ההחלטה כרשם) עת דן הוא בבקשה. וגם אין צורך בכך. מקריאת אותה החלטה בהיר כי לא היתה כוונת כב' הרשם אורנשטיין להתנות קיום דיון ענייני בבקשה (שאין מחלוקת כי לא התקיים לאור דבריו שלו בס' 6 להחלטתו) בתנאי מתלה של המצאת התמליל והקלטת לידי המשיב ולא חסם בפני המבקשת את המשך הדיון בבקשה אם אלו לא יומצאו. ראייה לכך מוצאים אנו בס' 10 להחלטה  שם הורה הרשם כי  ההחלטה תומצא לגורם המשטרתי ע"י ב"כ המבקשת וזה יעדכן את ביהמ"ש והצדדים  האם כלל ניתן להמציא את הקלטת והתמליל - ואם כן מתי. ודוק! אם כוונת הרשם היתה לסתום את הגולל על הבקשה באם לא יתקיים התנאי של המצאת הקלטת והתמליל על מה ולמה היה צורך בעדכון האמור? האם סבור ב"כ המשיב, כי עדכון זה נועד ליתן שובע ל"יצר סקרנותו" של בית המשפט? אין לי אלא לדחות טענה זו של ב"כ המשיב.

   ב.      טענה נוספת של ב"כ המשיב היא כי מאחר ומרשו לא נוכח בדיון אלא רק הוא עצמו, איננו נמצאים בדיון במעמד שני הצדדים אלא בדיון במעמד צד אחד ומכאן שממילא שמורה למרשו הזכות לעתור לביטול העיקולים מכח תקנה 367(ג) לתקסד"א.

הגם שאין חולק, כי המשיב לא התייצב לדיון עקב מגבלה שבדין (היותו נתון במעצר) אין לראות אי התייצבות זו כהופכת את הדיון ל"דיון במעמד צד אחד". המשיב הוזמן לדיון בו נדונה לראשונה הבקשה (וזאת עוד בטרם הוטל כל עיקול על פי הבקשה). המשיב היה מודע לעיקולים שהוטלו בה בעת בו אלו ניתנו - עת נתתי עיקול על זכויותיו בדירת המגורים (ביום 2.8.07) נכחה בדיון אשתו. במועד בו התקיים המשך הדיון בבקשה ( שהתקיים כאמור בפני כב' הרשם אורנשטיין ביום 5.8.07 ) היה כבר המשיב מיוצג ע"י ב"כ והחלטתו המנומקת של  כב' הרשם שתוארה לעיל ניתנה לאחר ששמע את טיעוני שני הצדדים. גם בדיון שהתקיים בפניי יוצג המשיב ע"י ב"כ שטען לבקשה גופא וטיעוניו נשתרעו על פני עמודי פרוטוקול רבים. הלכה היא כי כאשר התייצב עורך-דינו של בעל הדין ללא בעל הדין עצמו - רואים את עורך-הדין כמי שבא בנעליו של בעל הדין, ובית- המשפט ינהל את הדיון ללא בעל הדין (ראו ע"א 146/85 גמליאל נ' מנורה , פ"ד מא (3) 746). בנסיבות אלו לא ניתן לומר כי צווי העיקול שהוטלו על המשיב כמו גם הדיונים בבקשה לרבות הדיון בפניי התקיימו "במעמד צד אחד", כגישת ב"כ המשיב. משכך דוחה אני טענה זו של ב"כ המשיב.

ולבקשה גופא -

9.א.      לטענת ב"כ המשיב אין מקום להיעתר לבקשת המבקשת למתן צווי העיקול ,אלו שטרם ניתנו במהלך הדיונים הקודמים בבקשה, מאותו הטעם שלא היה מקום להיעתר למתן הצווים שכבר ניתנו.  ב"כ המשיב הגדיר את הבקשה כ" נמצאת על כרעי תרנגולת שחוטה" (עמ' 5 לפרוט') ועיקר טענתו היא כי בבקשה על נספחיה אין כל ראיות לתמיכה בתביעה מאחר והקלטת (והתמליל) עליה מסתמכת בין השאר התביעה, הינה בגדר חומר חקירה חסוי בשלב זה. (עמ' 5-7 לפרוט').

   ב.      עם כל הכבוד, איני מסכים עם עמדתו זו של ב"כ המשיב. יצויין כי הקלטת והתמליל ממילא לא היו בפניי (ואינם חלק מחומר הראיות שצורף לבקשה או נספחיה) עת נתתי את צו העיקול כנגד זכויותיו של המשיב בדירה (ביום 5.8.07). אז, כמו עכשיו, עודנו בשלב בו מתבקש בית המשפט לשקול האם יש מקום ליתן סעד זמני. בשלב זה אין בית המשפט נכנס לעובי הקורה, ומוטל על בית המשפט לבחון מספר תנאים שהעקרי בהם הוא, האם המבקש הוכיח, כי קיימת לו זכות לכאורה לקבל הסעד לו הוא עותר בתובענה. בשאלה זאת, שלדעתי היא השאלה העיקרית בבקשה שלפני, בא אני לעסוק עתה.

   ג.       לתביעה ולבקשה צורפה טבלה (נספח א' לבקשה) המסכמת לטענת המבקשת את סכום הכסף שנגזל עקב גניבת הסחורה העומד לטענת המבקשת על סך של לפחות 1,963,593 ש"ח כקרן (למען ההגינות יצויין כי מעיון בטבלה לא הצלחתי להבין כיצד הגיעה למבקשת לסכום האמור). יתר הנזקים שהביאו את סכום התביעה לס"ך של 3,921,749 ש"ח הם נזקים נלווים ( ריבית והצמדה, אובדן מוניטין, אובדן ימי עבודה ועוד) אשר פורטו בס' 51 לבקשה. לא ניתן להתעלם מן העובדה כי הבקשה נתמכת בתצהיר של מר גיל גוטמן, מנהלה של המבקשת אשר הצהיר בו ( בס' 2,3,6 ) כי המשיב הודה בגניבת הסחורה בשווי האמור (1,963,593 ש"ח). המצהיר הופיע לדיון בביהמ"ש ולא נחקר על תצהירו זה. בדיון טען ב"כ המשיב כי כל עוד החקירה המשטרתית בעיצומה לא יתן את גרסת מרשו ולא יעמידו לחקירה ומשכך גם לא יחקור את מי שהצהיר מטעם המבקשת (עמ' 6 ש' 15-16 לפרוט') ובהמשך אף טען כי כב' הרשם אורנשטיין פסק כי יש מניעה חוקית לחקור את האנשים המעורבים בפרשה, לרבות המצהיר מטעם המבקשת (עמ' 11 לפרוט'). לא מצאתי כל טעם להימנעות ב"כ המשיב מליתן את גרסת מרשו לבקשה ואת סירובו לחקור את המצהיר מטעם המבקשת משסבור הוא כי דבריו בתצהיר דברי כזב הם. לא מצאתי גם כל החלטה של כב' הרשם אונרשטיין ברוח אליה מכוון ב"כ המשיב.

הלכה למעשה - תצהיר מר גיל גוטמן, מנהלה של המבקשת, שהובא לתמיכה בבקשה לא נסתר ומנגד - אין תצהיר נגדי של המשיב. כאמור, בתצהיר הצהיר מר גוטמן כי ידוע לו מידיעתו האישית כי המשיב הודה בפני המבקשת כי גנב את הסחורה נשוא התובענה וכי אין ביכולתו להחזירה משכך התצהיר הינו בעל משקל ראייתי ויש בו כדי לתמוך בבקשה. לאור כל האמור לעיל, מוצא אני בבקשה די ראיות מהימנות לכאורה לפחות בכל הנוגע לעילת התביעה בגין גניבת הסחורה על הסכום הקרן שצויין בבקשה ובתביעה.

   ד.      על החשש הסביר, שיש למבקשת, שאי מתן הצו יכביד באופן ממשי על ביצוע פסק הדין עמד בא כוחה, בהרחבה, בטיעוניו בס' 5-18 לבקשה וחזר על טיעוניו אלו אף בישיבת יום 22.8.07 (עמ' 8-9 לפרוט'). ב"כ המשיב לא סתר את טענות ב"כ המבקשת בעניין זה אלא הסתפק בהערה סתומה לפיה " לא ייגרם כל נזק למבקשת. גם בימ"ש זה וגם השופט אורנשטיין שבחנו את העניין לא ראו נזק שייגרם" ( עמ' 5 ש' 15-16 לפרוט') מבלי להביא לה כל תימוכין. ברי  כי אם בימ"ש זה או כב' הרשם אורנשטיין היו סבורים כי לא ייגרם כל נזק למבקשת כטענת ב"כ המשיב - לא היה בימ"ש זה מטיל את העיקול אותו הטיל מלכתחילה וכב' הרשם אורנשטיין לא היה מוסיף הגבלות עלה משיב.

   ה.      מאזן הנוחות -

כאמור לעיל, צו העיקול המבוקש על זכויות המשיב בבית המגורים ניתן על ידי ביום 5.8.07. לא הוגשה ע"י המשיב או מי מטעמו כל בקשה לביטולו או לעיון מחדש בו ולכן נותר הוא על כנו.