החלטה בתיק בשא 159442/07

החלטה זו ניתנת בעקבות דיון שהתקיים במעמד באי כוח הצדדים והמבקש בעצמו, במסגרת בקשה להארכת מועד והתנגדות לביצוע שטר שהגיש המבקש נגד המשיבה בגין שטר חוב על סך 262,000 ש"ח מיום 29/11/95, אשר הועמד ביום הגשת התביעה על סך של 150,000 ש"ח.

בבקשה להארכת מועד נטען כי היא מוגשת מטעמי זהירות בלבד, הואיל והמבקש סבור שהגיש את ההתנגדות במועד. לטענת המבקש, כתב האזהרה הגיע לידיו ביום 12/3/07, ולפיכך המועד האחרון להגשת ההתנגדות היה ביום 2 באפריל 2007, אלא שבמועד זה חלה פגרת בית המשפט, ועל-כן הוגשה ההתנגדות במועד האפשרי הראשון לאחר הפגרה, דהיינו ביום 10 באפריל 2007. עוד טען המבקש כי בשבוע הקודם לפגרה, מיום 25 במרץ 2007 ועד ל- 1 באפריל היתה שביתה של בתי המשפט ולשכות ההוצאה לפועל. בנוסף טען המבקש כי העלה במסגרת כתב ההתנגדות טענות כבדות משקל כנגד התביעה.

המבקש הגיש תצהיר בתמיכה לכתב ההתנגדות, בו טען כי התבקש לחתום כערב למשכנתא שנטלו  ויקטור וטטיאנה בכמץ (להלן: " הלווים"), אותם מכיר המבקש משנת 1995. בהמשך הוצהר כי ביום 19/11/05 חתם המבקש על שטר המשכנתא יחד עם שני ערבים נוספים, ולבקשתם של הלווים ופקיד המשיב, חתם באותו מעמד גם על מסמכים אחרים, כאשר בדיעבד התברר לו שחתם בין השאר על שטר החוב נשוא התובענה, שאינו מזכיר ולו ברמז כל קשר להלוואה או משכנתא. עוד נטען כי המשיב לא יצר כל קשר עם המבקש מאז שחתם כערב על הסכם ההלוואה משנת 1995. המבקש הוסיף וטען כי רק ביום 20/10/06 הופתע לקבל הודעה מעורך דין, לפיה ששווייה של הדירה הינו 62,000$ והמבקש מוזמן לרכוש אותה בעצמו, וכן מכתב נוסף מיום 7/10/06, בו צוין כי הדירה נמכרה בסכום של 60,000$, ונותרה יתרת חוב בסך של 242,000 ש"ח - כמעט כל סכום המשכנתא עליה חתם המבקש.

בכתב ההתנגדות עצמו טען ב"כ המבקש כי החתמת מרשו שהיה עולה חדש ולא ידע קרוא וכתוב בעברית על שטר חוב אוואלי כללי, בעוד נאמר לו במפורש על-ידי פקידי הבנק כי הוא חותם על ערבות למשכנתא בלבד, מהווה תרמית, הטעיה והתנהגות בחוסר תום לב של המשיב, ויש בה משום הפרת חובת האמון של המשיב כלפי הערבים. עוד נטען כי תנאי השטר הדרקוניים אינם עומדים בשום קנה מידה של סבירות ומידתיות ביחס להלוואה המכוונת והמסובסדת שנתן המשיב ללווים. טענה נוספת שהעלה ב"כ המבקש הינה כי המשיב התרשל כאשר החליט על מתן המשכנתא ללווים מבלי שבירר נתונים בסיסיים אודותיהם, ומבלי שערך בדיקה כלשהי לגבי שווי הנכס. בהמשך נטען כי הענקת הלוואה ללווים בגובה של 140% משווי הדירה מצביעה על חשד לכאורה שמטרתו של המשיב היתה למנוע את תחולת חוק הערבות, התשכ"ז-1967 (להלן: " חוק הערבות") כנוסחו לאחר תיקון תשנ"ב על הערבים, ובכלל זה על המבקש, וזאת בדרך של החתמת הערבים על שטר חוב בסכום גבוה יותר מזה המתייחס לערב יחיד. לבסוף טען ב"כ המבקש כי מן המסמכים שהועברו לידיו עולה שכבר בשנת 2002 התריע המשיב בפני הלווים על כוונתו לממש את הדירה, אך הודעה כאמור לא נשלחה למבקש על אף ששמו מופיע כמכותב.

במועד הדיון ציין ב"כ המבקש כי הגיש המרצת פתיחה לבית המשפט בבקשה להצהיר ששטר החוב והערבות בטלים, והגיש העתק של המרצת הפתיחה לתיק. בהמשך נחקר המבקש על תצהירו ולאחר מכן סיכמו הצדדים את טענותיהם בעל-פה.   

דיון

תחילה יאמר כי לאור הודעתו של ב"כ המשיב במהלך הדיון לפיה בנסיבות העניין לא יתנגד להארכת המועד להגשת ההתנגדות לביצוע השטר (עמוד 1 פסקה 2 לפרוטוקול), הנני מקבל את הבקשה להארכת המועד, ואתייחס בדברי שלהלן אך ורק לנימוקי ההתנגדות לגופה.

המבקש הגיש תצהיר כללי ולא מפורט בתמיכה לבקשתו, אשר טענת ההגנה המרכזית העולה ממנו היא כי לא הוסברה לו משמעות חתימתו על שטר החוב. המבקש לא ציין בתצהירו באיזה סניף חתם על מסמכי ההלוואה ועל שטר החוב, מיהו פקיד הבנק שבפניו בוצעה החתימה, מה בדיוק נאמר לו על-ידי הלווים ועל-ידי הפקיד, והאם היו עובדים אחרים של הבנק או עדים נוספים במעמד החתימה.

המבקש הודה כי ידע שהוא חותם על ערבות לטובת הלווים, אותם הכיר באופן אישי ורצה לעזור להם (סעיפים 2 ו-4 לתצהיר). כמו-כן העיד בחקירתו כי הבין שערב הינו "Guarantee" (עמוד 5 פסקה 1 לפרוטוקול), וכי חתם על המסמכים מרצונו החופשי מבלי שהוצעו לו כספים תמורת חתימתו ומבלי שהופעל עליו לחץ כלשהו (עמוד 4 פסקה 2 לפרוטוקול).

כשנשאל המבקש על נסיבות חתימתו העיד: "עשיתי את זה כי רציתי לעזור לבן-אדם. לא חשבתי שזה מסוכן. באתי, חתמתי. לא ידעתי שיבוא יום ואני אצטרך לשלם את זה" (עמוד 4 פסקה 3 לפרוטוקול) . כאשר נשאל על מה חשב כשחתם על 262,000 ש"ח, השיב " לא חשבתי על כלום" (עמוד 4 פסקה 5 לפרוטוקול). מעדותו זו של המבקש עולה לכאורה שלא העריך נכונה את מידת הסיכון הכלכלי הכרוכה בחתימתו על השטר, אולם אין בכך כדי להוות טענת הגנה נגד השטר או לגרוע מהתחייבותו של המבקש לשלם את החוב, וזאת כאשר העיד שלא טרח לבקש תרגום של המסמכים או לקבל ייעוץ משפטי ולברר מהי המשמעות של המסמכים עליהם הוא חותם (עמוד 4 פסקה 2 לפרוטוקול).

כאן המקום לציין כי בא כוחו של המבקש העלה מספר טענות הגנה נוספות במסגרת כתב ההתנגדות, אשר לא הוזכרו כלל בתצהירו של המבקש. כך למשל, נטען כי המשיב התרשל בכך שהסכים למתן ההלוואה מבלי לברר פרטים אודות הלווים, ומבלי שערך בדיקה לגבי שווי הנכס. כמו-כן נטען כי המבקש הוחתם במתכוון על שטר חוב בסכום אשר ימנע ממנו את לקבל את ההגנות המוקנות לערב יחיד. מדובר בטענות עובדתיות סתמיות אשר לא בוססו כנדרש ושהיה מקום להתייחס אליהן בתצהיר. יודגש כי במהלך הדיון ניתנה למבקש הזדמנות לתקן את התצהיר, אך משהבין בא כוחו שהדבר יהיה כרוך בדחיית מועד הדיון ובחיוב בהוצאות החליט שלא לעשות כן (עמוד 3 פסקה 4 לפרוטוקול).

לאור האמור לעיל, הנני קובע שהמבקש לא הציג טענות הגנה מפורטות ומבוססות כנדרש, אשר די בהן לצורך קבלת רשות להתגונן.

יחד עם זאת, לפנים משורת הדין, על-מנת שלא למנוע מהמבקש את יומו בבית המשפט ולאור סכום הערבות, הנני קובע שכנגד הפקדת סך של 50,000 ש"ח בקופת בית המשפט במזומן או בערבות בנקאית תוך 30 יום ממועד קבלת העתק של החלטה זו, כאשר ימי הפגרה יבואו במניין הימים, תינתן למבקש רשות להתגונן.

בהעדר הפקדה כאמור, תדחה ההתנגדות והמבקש יחויב בהוצאות.

הנני קובע את התיק לתזכורת פנימית ליום 20/9/07.

המזכירות מתבקשת להעביר העתק של ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"א באב, תשס"ז (5 באוגוסט 2007), בהעדר הצדדים.

                                                                                                            _______________

                                                                                                                          מיכאל תמיר, שופט

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: