החלטה בתיק בשא 159319/05

1.         בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: "הבנק") הגיש תביעה בסד"מ נגד קשרים והשקעות פיננסיות בע"מ (להלן: "החברה החייבת"), נגד גרינבאום רונן (להלן: "המבקש") ונגד עמרם שאול (להלן: "עמרם").

            החברה החייבת נתבעת בשל חובותיה לבנק, המבקש ועמרם נתבעים כמי שחתמו כערבים לחובות החברה החייבת.

            המבקש הגיש בקשת רשות להגן. בקשה זו הינה נשוא החלטתי.

            להלן אדון בטענות שהועלו על- ידי המבקש בבקשה שהגיש.

2.         טוען המבקש, כי למרות שתי פניות של בא כוחו לבנק לקבלת מסמכים, לא קיבל מהבנק את כל הפרוטוקולים הרלבנטיים בעניין ניהול החשבון וביצוע פעולות בחשבון.

בגין אי המצאת מסמכים אלה, לטענתו, יש ליתן לו רשות להתגונן.

            לא קיבלתי טענה זו.

            במהלך הדיון בבקשה, בעת שנחקר המבקש בחקירה נגדית, נתקבל כמוצג מש/1, פרוטוקול מישיבת החברה מיום 7.9.99 (יום פתיחת החשבון הרלבנטי של החברה החייבת). לפי מש/1, בישיבת הדירקטוריון של החברה החייבת מיום 7.9.99 נתקבלה החלטה, לפיה הן למבקש והן לעמרם, לכל אחד מהם לחוד, סמכות לייצג את החברה ולפעול בשמה, גם בחשבונות הבנק. המבקש לא טען בתצהירו, שלאחר אותה ישיבה התקבלה בחברה החייבת החלטה, שמשנה את ההחלטה הקודמת, וכי אותה החלטה נמסרה לבנק. המבקש לא פירט בתצהירו, לאיזה פרוטוקול נזקק, ומדוע הוא זקוק לו. לפיכך, העובדה שהמבקש לא קיבל פרוטוקולים נוספים, אינה רלבנטית לצורך הגנתו.

3.         מוסיף וטוען המבקש, בסע' 12 סיפא לתצהירו, שבמסגרת חילופי המכתבים בין הצדדים, נמנע הבנק להמציא לו בקשה לקבלת אשראי על סך 120,000 ש"ח, וכי לכן אין לו ידיעה, אם האשראי הוקצה, ואם הוא נדרש לפרוע גם אשראי זה או לא.

טענה זו הינה טענה תמוהה ומתחכמת. אין מקום לתת למבקש רשות להגן בגין טענה זו. הטענה אינה מתיישבת עם הצהרתו של המבקש ברישא לסע' 12 לתצהירו ועם נספח ה' לתצהיר (הבקשה לקבלת אשראי). זאת ועוד, המבקש הודה בקבלת כל דפי החשבון, כך שגם מדפי החשבון היה באפשרותו ללמוד, אם נתקבל האשראי והאם הוא נתבע בגין אשראי זה.

4.         המבקש מצהיר בסע' 21.2 לתצהירו, כי למיטב זכרונו, אין הוא חתום על הפרוטוקול, שנחזה לתעד את ההחלטה מיום 4.5.00 של החברה החייבת לקבלת הלוואה בסך      מיליון ש"ח, על אף שאותו פרוטוקול נחזה להיות חתום על ידו.

המבקש אינו מסביר, איזו טענת הגנה מבקש הוא לבסס על טיעון זה. האם טענתו היא, שלא נתקבלה הלוואה זו, האם טענתו היא, שההלוואה אמנם ניתנה, אך שלא כדין?

גם לו היה טוען, שההלוואה ניתנה שלא כדין, שלא בהרשאה, או שלא ניתנה, אין שום כימות של הנזק, ולא ברור מה השלכותיה של הטענה לעניין כלל החוב הנתבע.

5.         בסיכומי טענותיו של המבקש, טוען בא כוחו, כי שינוי זכויות החתימה בחברה החייבת ואי מתן מידע למבקש, הפקיעו מהמבקש את יכולת הבקרה והשליטה בחשבון, ובפועל הורע מצבו.

            דינה של טענה זו להידחות. בחתימתו על מש/1 נתן המבקש לבנק הרשאה לבצע פעולות על סמך הוראותיו של עמרם בלבד. המבקש לא הצהיר בתצהירו, כי החברה הודיעה לבנק, שנתקבלו החלטות בדבר שינוי זכויות החתימה ומתי. אין בעובדה ששונו זכויות החתימה בחברה החייבת, מבלי שניתנה הודעה לבנק על כך, כדי להעניק רשות להגן בטענה זו.

            טענות בדבר ביטול ערבותו של המבקש.

6.         המבקש מצהיר, כי סוכם עם הבנק שערבותו תבוטל. טענה זו מצאה ביטוי בתצהירו בסעיפים  שונים ובאופנים שונים:

א.         בסע' 23-25 לתצהירו, מצהיר המבקש, כי סוכם עם הבנק שערבותו תבוטל ותחתיה תבוא ערבותו של עמרם.

ב.         בסע' 41 ו- 42 לתצהירו הצהיר המבקש, שלבקשת הבנק שיעבד לטובת הבנק נכס מקרקעין שבבעלותו, וכי נאמר לו במפורש, ששיעבוד הנכס פוטר אותו לחלוטין מערבותו לבנק.