החלטה בתיק בשא 15840/07

1.         המבקשת, היא התובעת בהליך העיקרי, מבקשת רשות בית המשפט להגשת חוות דעת גרפולוגית לתמיכה בטענתה כי המשיב, הוא הנתבע בהליך העיקרי, חתם על נספח ה' לכתב התביעה (להלן: "האישור"), לפיו המבקשת סילקה את חובותיה כלפיו ובהתאם לכך הוא מסכים לביטול המשכון אשר נרשם לטובתו על דירת מגוריה (להלן: "המשכון").

2.         כעולה מכתב התביעה, המשיב הלווה כספים למבקשת ולהבטחת החזר החוב היא מישכנה את דירת מגוריה לטובתו. לטענת המבקשת, חובותיה למשיב סולקו ובעקבות זאת חתם המשיב על האישור ובהתאם לכך המשכון אשר נרשם לטובתו בוטל. על אף זאת, המשיב הגיש את שטר המשכון לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל בחיפה. מכאן התביעה למתן פסק-דין הצהרתי בדבר ביטול המשכון.

3.         המשיב הגיש כתב הגנה מפני התביעה בו נטען, בין היתר, כי חתימתו הנטענת של האישור מזוייפת.

4.         במסגרת הדיון בתביעה הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם שני הצדדים וביום 17.9.07 התקיימה ישיבת הוכחות במהלכה העידו כל המצהירים והצדדים הודיעו "אלו עדיי".

5.         לטענת המבקשת בתמצית, הגשת חוות דעת גרפולוגית לעניין חתימתו של המשיב על האישור מתחייבת בשל עדותו המבולבלת שכן במהלך חקירתו הנגדית הוא לא ידע לזהות חתימותיו אף על מסמכים שאינם במחלוקת וכן מאחר ובתביעה דנן יוכרעו זכויותיה בדירת מגוריה.

            לעניין האיחור בהגשת הבקשה טענה המבקשת כי מקור האישור נמסר לידי ב"כ המשיב ועל אף הדרישה לקבלו חזרה, הוא מסר אותו לידי בא-כוחה בפתח ישיבת ההוכחות אשר התקיימה בתביעה. כן נטען כי המשיב הצהיר בסעיף 19 לתצהיר עדותו הראשית כי בכוונתו להגיש חוות דעת גרפולוגית ועל-כן המבקשת ביקשה לבחון אותה חוות דעת לכשתוגש ורק לאחר מכן לשקול הגשת חוות דעת נגדית אך בפועל, המשיב לא הגיש חוות דעת כאמור. כן מפנה המבקשת להלכה הפסוקה המתירה הגשת ראיות באיחור, תוך העדפת האינטרס של בירור האמת על פני שמירת סדרי הדין.

6.         המשיב מתנגד לבקשה בנימוק המקדמי כי היא לא נתמכת בתצהיר. כן טען המשיב כי לא התנגד להמציא למבקשת את מקור האישור וכי הבקשה מוגשת בשלב מאוחר, תום שמיעת ראיות הצדדים בתביעה, וכל מטרתה הוא ניסיון לשפר עמדות לאחר שהתגלו סתירות בגרסת המבקשת ובית המשפט אף נתן הצעת פשרה בתביעה לאחר תום שמיעת ראיות הצדדים. המשיב מפנה גם כן להלכה הפסוקה בדבר הגשת ראיות באיחור ולדבריו מכלול הנסיבות במקרה דנן מחייבות דחיית הבקשה.

7.         לאחר ששקלתי ובחנתי את מכלול טענות הצדדים, ניתנת להלן החלטתי בבקשה.

8.         אמנם נכון, ב- ע"א 189/66 ששון נ' קדמה בע פ"ד כ (3) 477, נפסק כי:

" הפרוצדורה אינה מיטת סדום שבה מקצצים את רגליו או מתיזים את ראשו של בעל דין כדי להכניסו לתוכה כנכה או כבר-מינן. הפרוצדורה היא מסגרת רחבה וגמישה למדי המכוונת לתת לבעל דין את מלוא האפשרות להציג ולפתח את עניינו בצורה מלאה ושלמה. היא חייבת להישאר כך גם כאשר קורית תקלה או כשבעל דין עושה שגיאה במהלך המשפט הניתנת לתיקון בלי לגרום עוול לבעל הדין האחר, ועל בית המשפט להרשות תיקון כזה בנדיבות וברחבות. ב'עוול' מתכוון אני לעוול מהותי וממשי הפוגע בזכות מטריאלית או מקפח לגוף העניין, ולא רק לאי נוחות נוהלית. אי נוחות מסוג זה ניתנת בדרך כלל לתיקון בצורה נאותה בלי לקפח את עניינו של אף אחד מבעלי הדין. כבר אמרנו הרבה פעמים שכמעט ואין לך דבר שבסדר דין שאינו ניתן לתיקון על-ידי האמצעי של פסיקת הוצאות. זו הדרך המתאימה שעל בית המשפט לנקוט בה ובלבד, כאמור, שלא יהיה בכך משום עשיית עוול לצד השני, כי אין מתקנים עוול בעוול".

יחד עם זאת, ומנגד, קיים העיקרון, לפיו, בעל דין אמור וחייב להגיש את ראיותיו בחבילה אחת ולא טיפין טיפין. כאשר בעל דין מבקש לסטות מהכלל הנ"ל ולהגיש ראיה באיחור, על בית המשפט לשקול את אופי הראיה הנוספת, האם היא טכנית ופשוטה אם לאו, השלב אליו הגיע בירור המשפט, שכן, ככל שהדיון במשפט מצוי בשלב מתקדם יותר, יטה בית המשפט שלא לקבל את הבקשה, האם בעל הדין יכול היה להגיש את הראיה במועד מוקדם יותר ומדוע לא הגיש אותה בשלב הראוי (ר' ע"א 714/88 שנצר נ' ריבלין, פ"ד מה (2) 89, ע"א 27/51 גליננסקי ואח' נ' עיריית תל-אביב ואח', פ"ד ז' 1170, ע"א 189/66 ששון נ' קדמה בע"מ, פ"ד כ (3) 477, ע"א 579/90 רוזין נ' בן נון, פ"ד מו (3) 738).

9.         דומה כי במקרה דנן השיקולים פועלים כנגד המבקשת, שכן, הדיון בתביעה מצוי בשלב מתקדם וכל שנותר הוא הגשת סיכומי הצדדים ומתן פסק-דין בתביעה. כמו כן, חוות הדעת המבוקש הגשתה אינה ראיה פשוטה או טכנית אלא מהותית ביותר ומן הסתם באם יותר הגשתה, תינתן למשיב רשות להגיש חוות דעת נגדית וייתכן אף ובית המשפט ימנה מומחה מטעמו. כל זאת יביא לסרבול המשפט והארכת ההתדיינות בו לפרק זמן לא מבוטל.

            יתירה מכך, טענות המבקשת כאילו מקור האישור נמסר לידי ב"כ המשיבה אשר סירב להחזירו עד לדיון בו נשמעו ראיות הצדדים, אינה משכנעת בעיניי וזאת בהעדר תצהיר לתמיכה בה. מכל מקום, אף באם תאמר כי הטענה נכונה עובדתית, היה על המבקשת לפנות לבית המשפט על מנת לחייב את המשיב בהמצאת מקור האישור, ומשלא עשתה זאת, אין לה אלא להלין על עצמה.

10.        טענת המבקשת כאילו התעורר הצורך בהגשת חוות דעת גרפולוגית מטעמה בעקבות עדותו המבולבלת של המשיב בחקירתו הנגדית, בכל הכבוד, אינה מובנת כלל וכלל, שכן, באם אכן המשיב מסר עדות לא סדורה, ולעניין זה אינני מביע כל עמדה לגוף העניין, הדבר עשוי, כביכול, לתמוך בטענות המבקשת בדבר חתימתו הנטענת על האישור ובהתאם להמעיט מהצורך בהגשת חוות דעת גרפולוגית.

11.        על אף מכלול השיקולים, כמפורט לעיל, ומאחר ועל כף המאזניים עומדות זכויות המבקשת בדירת מגוריה וחוות הדעת הגרפולוגית נשוא הבקשה עשויה להטות את תוצאות המשפט, מצאתי, לא בלי היסוס, להעתר לבקשה, אך זאת כנגד חיוב המבקשת בהואצות משפט בסכום משמעותי וכתנאי להגשת חוות הדעת.

12.        לסיכום האמור לעיל, אני נעתר לבקשה ומתיר הגשת חוות דעת גרפולוגית מטעם המבקשת וזאת תוך 45 יום מהיום, אולם זאת בתנאי והמבקשת תשלם למשיב הוצאות משפט בסך של 5,000 ש"ח בתוספת מע"מ עליו וכן תמציא אישור ביצוע תשלום הסכום הנ''ל תוך 21 יום.

13.        באם המבקשת לא תפעל כאמור בסעיף 12 לעיל, יחשב כי היא מוותרת על הגשת חוות דעת גרפולוגית מטעמה, ותינתן החלטתי בדבר הגשת סיכומי הצדדים בתביעה.

14.        הוצאות הבקשה תישקלנה במסגרת פסק הדין  הסופי שיינתן בתביעה.

15.        התיק יובא לעיוני ביום 18.3.08.