החלטה בתיק בשא 15811/07

1. בפני בקשה להורות למשיבה להפקיד ערובה בהתאם לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: "תקסד"א"), להבטחת תשלום הוצאות המבקשת, אם תדחה התביעה.

2. המשיבה, אישה כבת 50,  מתגוררת בשכונת אלאמל בחאן יונס. לטענתה, ביום 25.10.04,  בשעה 09:30 או בסמוך  לכך, בעודה יושבת בביתה, בקומה השלישית של הבניין, נפגעה בזרוע ימין מירי "אקראי וספונטני" (כך בכתב התביעה - י' קראי-גירון) של חיילי צה"ל בשכונת מגוריה. המשיבה טוענת כי הכדור גרם לריסוק עצמות ושקיעתו בצד ימין של החזה.  לתביעה לא צורף כל חומר רפואי התומך בטענה זו. כן נטען כי לא צורפה לתביעה חוות דעת מומחה בשל מצבה הכלכלי הקשה של המשיבה.

המבקשת  מודה  בכתב ההגנה כי טרם עלה בידיה לרכז את מלא המידע בנוגע להתרחשות האירוע, וכי אין בידיה ידיעה מושלמת על השתלשלות האירועים נשוא התביעה. למרות זאת טוענת המבקשת בסעיף 24 לכתב ההגנה כי אין בידיה אינדיקציה שהמשיבה נפגעה במהלך האירועים הנ"ל מירי כוחות הביטחון. עוד נטען כי גם אם תוכיח המשיבה כי נגרם לה נזק, וכי נזק זה נגרם כתוצאה מפעולת כוחות הביטחון, הרי שפעולת כוחות הביטחון נעשתה במסגרת מבצע צבאי רחב היקף בשם "חצר מלך", שמטרתו היתה מניעת ירי פצמ"רים על נווה דקלים ופגיעה  בתשתיות טרור ומחבלים חמושים, ומשכך מדובר  בפעולה מלחמתית כהגדרתה בס' 5 לחוק הנזיקין האזרחיים (אחריות מדינה), תש"ב - 1952.

3.  בכתב ההגנה עתרה המבקשת לפצל את הדיון ולדון ראשית בשאלת החבות (סעיף 46 לכתב ההגנה). בקשה זו הועברה לידי המשיבה בהחלטתי מיום 9.9.2007, תוך הבהרה כי העדר תגובה כמוה כהסכמה.

      4.   בבקשתה מציינת המבקשת כי המשיבה מתגוררת בחאן יונס, דהיינו מחוץ לתחום שיפוטה  

            של מדינת ישראל, ומכאן בקשתה להבטחת לתשלום הוצאותיה בתביעה המתנהלת על ידי   

            תושבי חו"ל.

המבקשת צרפה כתמיכה בבקשתה תעודת עובד ציבור המעידה כי כיום אין אפשרות לאכוף פסקי דין והחלטות שנתנו בישראל בשטחים המצויים בשליטת המועצה הפלשתינאית. המבקשת הפנתה לפסיקה ענפה המצדדת בעמדתה במצב דברים דומה.

5.  המשיבה ציינה בתגובתה כי הפקדת הערובה מהווה ניסיון לחסום את בירור התביעה ומשמעותה סגירת שערי בית המשפט בפניה נוכח המצב הכלכלי הקשה הרווח בשטחי הרשות הפלשתינאית. המשיבה הדגישה כי לא קיימת חובת הטלת ערובה על מתדיין שהוא תושב חו"ל כלל ותושב הרשות הפלשתינאית בפרט, והפנתה לשורה של פסקי דין בנושא. 

     המשיבה הוסיפה ובקשה כי הבקשה להפקדת ערובה תבחן במישור של סיכויי הצלחת התביעה ולא על בסיס מקום מושבה של התובעת. לגישתה סיכויי התביעה טובים שכן המבקשת לא הצליחה לאתר את הפרטים המלאים באשר להתרחשות האירוע, כי באזור מושבה של המשיבה לא היו חמושים, כי הירי בוצע בזדון וכי המבקשת לא מציינת כל סכנה שהצדיקה את הירי לכיוון בית המשיבה.

דיון

6.    תקנה 519 לתקסד"א  מאפשרת לחייב תובע להמציא ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, באם תדחה תביעתו. התקנה מאזנת בין זכותו של התובע להתדיין, לבין הבטחת הוצאות הנתבע ש"נגרר" להליך משפטי ו"נאלץ" לשאת בהוצאות הגנתו.

7.     הלכה היא כי אין להכביד יתר על המידה על התובעים על ידי הטלת ערובה ובכך להגביל את הגישה לערכאות רק לבעלי אמצעים. עוניו של תובע אינו מחייב כשלעצמו הפקדת ערובה ( ע"א 89\544 אויקל תעשיות בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת פ"ד מד (1) 1047). בית המשפט נוהג בסוגיה זו במתינות, בסבירות ומפעיל את שיקול דעתו בהתאם לנסיבות העניין ( ע"א 92\2877 אלטול נ' מורשת בנימין פ"ד מז (3) 846, 850 ).

זכות הגישה לבית משפט הוכרה זה מכבר כזכות חוקתית, ויש אף מי שרואה בה זכות על חוקתית (דברי הש' חשין ב ע"א 95\733 ארפל אלומניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ פ"ד נא (3) 577, 629). אשר על כן, השימוש בתקנה 519 יעשה על דרך הצמצום על מנת לאפשר גם לאלו שלא שפר גורלם לבוא בשערי בית המשפט.

8.  עם זאת, למול זכות הגישה לערכאות, ניצב כאמור הצורך להגן על יכולתו של נתבע להיפרע במקרה בו תדחה התביעה שהוגשה כנגדו. במקרים בהם התובע מתגורר מחוץ לתחום השיפוט ואין ביכולתו להצביע על נכסים מהם יוכל להיפרע הנתבע בגין הוצאותיו  באם תדחה התביעה, יתקשה הנתבע לגבות את חובו ( י' זוסמן סדר הדין האזרחי מהד' שביעית 1995, 900; רע"א 99\6786 חאתם עאשור נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).

תושבי הרשות הפלשתינאית הוכרו זה מכבר כתושבים המתגוררים בחו"ל ( רע"א 04\2146 מדינת ישראל נ' עזבון המנוח באסל נעים איברהים פ"ד נח (5) 865, 869), ועל אף שהמשיבה לא צרפה כל תצהיר מטעמה בנוגע למצבה הכלכלי, הרי שלא הכחישה בתגובתה כי המצב הכלכלי באזורם בכי רע וזו גם הסיבה לאי צרוף חוות דעת מומחה לכתב התביעה כאמור לעיל.

   9.      מקובלת עלי גישת המשיבה כי הטלת הערובה יש בה בכדי לפגום בזכות הגישה לערכאות 

וכי אין להטיל חיוב בערובה באופן אוטומטי על תובע מחו"ל ככלל ותובע שהוא תושב הרשות הפלשתינאית בפרט. לצד נתונים אלו שוקל בית משפט שיקולים נוספים שיש בהם בכדי להשפיע על החלטתו והכל בהתאם לנסיבות העניין (לעניין השיקולים הנוספים ראו החלטתו של כב' השופט י' עמית בש"א (מחוזי, חיפה) 02\5773 00\416 מדינת ישראל נ' מוראד פואז סלים סמארה מיום 26.5.2006).

10.   במקרה דנן נתתי דעתי לנסיבות הנטענות לאירוע הנזק, טיבו ולסכום התביעה. במיוחד נתתי דעתי לטענות ההגנה, חלקן חלופיות, לפיהן אין בידי המבקשת אינפורמציה מלאה באשר לאירועים נשוא התביעה מחד ומנגד ישנה טענה כי אין אינדיקציה לטענה שהמשיבה נפגעה באירועים נשוא התביעה. טענות שכאלה דווקא מחזקות המסקנה  כי  בנסיבות אלה אין לחסום דרכה של המשיבה לברר באמצעים העומדים לרשותה את שארע כאשר אל מול טענותיה ועדותה  קימת טענה כי אין בידי המבקשת בשלב זה די ראיות לסתור טענות אלו. אשר על כן,   בשל הנסיבות הספציפיות של המקרה שבפני.  יש  מקום לטעמי להעדיף לצורך העניין דנן בלבד, הגישה האמורה בפסקי הדין האמורים בסעיף 10 לתגובת המשיבה על פני פסקי הדין אליהם הפנתה המבקשת.