החלטה בתיק בשא 157957/05

1.         זוהי בקשה של המשיב להשאיר את צו העיקול שניתן בתיק ההוצאה לפועל לפני מתן אזהרה ,על כנו ובקשת המבקשת לבטל את צו העיקול שניתן על נכסיה.

2.         המשיב הגיש שיק בסך 704,340 ש"ח לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל ,תיק מס' 01-77609037 (להלן "השיק").כנגד שני חייבים. כנגד מושך השיק  בורובסקי שלמה , (להלן "חייב מס' 1")וכנגד המבקשת, שחתמה בגב השיק כערבה, והיא חייבת מס' 2 בתיק הנ"ל.

השיק הינו לפקודת המשיב. מועד פרעונו 20.8.03 והוא חולל בשל סיבת א.כ.מ.

3.         בבקשה להטלת עיקולים, טען המשיב , כי החייבים לא עמדו בדיבורם לפרוע את השיק, הם נקלעו לקשיים כספיים וחבים סכומים גבוהים לנושים שונים  אשר אף החלו לפעול כנגדם בתיקי הוצאה לפועל.

4.         נכסי החייבים משועבדים ו/או מעוקלים וקיים חשש ממשי , כי הנכסים ימכרו ו/או תעשה בהם דיספוזציה .לכן התבקש העיקול על מספר נכסי דלא ניידי כמפורט בבקשה וכן התבקש עיקול על רכב מסוג הונדה סיויק שבבעלות המבקשת.

טענות המבקשת:

5.         יש לבחון את הבקשה לעיקול כבקשה לעיקול זמני , מאחר והמבקשת הגישה התנגדות לביצוע השיק  שנתקבלה וחבותה טרם הוכרעה. לפיכך, יש לבחון את צו העיקול לאור הוראות חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, אשר מקנה הגנה חוקתית לזכויות הקניין של הנתבע.

לטענת המבקשת, השארת העיקול יגרום לה נזק כבד ובלתי הפיך הואיל ובעלה שהוא החייב מס' 1, הינו פושט רגל והגיע לידי הסדר נושים שאושר על ידי בית המשפט המחוזי. אם הסדר זה לא יסתיים ירדו לטמיון המאמצים והכספים הרבים שהושקעו על ידם.

המשיב הטיל עיקול על נכס שהוא מגרש בכפר סבא שבו ניתן צו ניהול נכסים  במסגרת מימוש משכנתא. נכס זה נמכר בסך של 400,000 $ ,כאשר חלקה של המבקשת הוא רבע. בידי כונס הנכסים נותר הסכום המגיע לה, לאחר סילוק המשכנתא והוצאות, בסך של 188,670 ש"ח. סכום זה היה מיועד לשם ביצוע הסדר הנושים של חייב מס' 1.

6.         לטענת המבקשת, הטיל המשיב עיקולים על נכסים נוספים אשר שוויים עולה על שווי החוב הנטען.

האחד הינו דירת מגורים, ששוייה הוא כ- 240,000 $ , ומחצית מדירה זו היא בבעלות המבקשת.

השני הינו דירה בשווי של 175,000$ , על דירה זו מוטלת משכנתא שיתרתה הינה 44,000$ בלבד.

מסקנות:

7.         כפי שנאמר כבר בהחלטת ביניים שניתנה בבקשה זו, משמוגשת התנגדות לביצוע שיק , הופכת הבקשה לביצוע שיק, כתביעה בסדר דין מקוצר וההתנגדות הינה בקשה לרשות להתגונן. בתיק זה התקבלה גם ההתנגדות, לפיכך מדובר בתביעה רגילה , כאשר ההתנגדות היא כתב הגנה ועול ההוכחה הינו על התובע .

8.         המשיב הצהיר בתצהירו התומך בבקשה להטלת עיקול, כי החייב מס' 1 לווה ממנו כספים ובתמורה נתן לו את השיק והמבקשת ערבה לפרעונו. בחקירה נגדית שנערכה לו, הוא שלל את הטענה כי הוא מלווה ב'שוק האפור' , אולם אישר שהוא מלווה כספים במסגרת עסקיו , לשניים שלושה אנשים בריבית של 2.5% לחודש. המשיב אישר , כי קיבל מאת חייב מס' 1 תשלומים עבור הריבית, אולם לא ידע לומר, כמה תשלומים ומה הסכומים ואף אישר שלא נתן קבלות. המשיב אישר , כי השיק הגיע אליו 'על החלק' והוא מילא בו את הסכום ואת התאריך כך גם בגב השיק בה מופיעה ערבותה של המבקשת.

הסכומים נרשמו על ידי המשיב, לדבריו משום שזה סכום החוב שהחייבים חבים לו. אין בידי המשיב הסכם הלוואה, ופירוט כיצד הגיע לסכום החוב הנטען.

9.         המבקשת נחקרה בחקירה נגדית והעידה, כי היא ביקשה להגביל את סכום הערבות, אולם היא נתקלה בהתנגדותו של המשיב ובחקירה חוזרת היא העידה כי ביקשה להגביל את ערבותה ל-20,000 $ בלבד.

10.        מדובר במשיב אשר מלווה בריבית, כפי שהוא עצמו הגדיר זאת "אני מלווה בעסק מעבר לזה אני לא מלווה בשוק האפור".מה פרוש "מלווה בעסק"? הרי השיק איננו בחתימת עסק, אלא בחתימת החייב מס' 1 ובערבות המבקשת. המשיב לא הצביע על אופן חישוב החוב, הוא לא פירט כיצד נובע החוק, גם כאשר המסגרת הכללית היא ברורה, דהיינו שהוא הלווה כסף לחייב מס' 1, יש לבחון את סכום החוב, בהתאם לגובה ההלוואה, בהתאם לריבית שבו היא חוייבה ובניכוי התשלומים ששולמו למשיב , אשר בהם הוא הודה. ראה עמ' 9 לפרוטוקול, רישא.

מאחר והמשיב לא הצביע על הנתונים הללו , הרי הוטל ספק בצדקת התביעה,למעט בסכום של 20,000 $ שהמבקשת עצמה מודה. אם מדובר בסכום זה, בריבית הנטענת של 2.5% לחודש זוהי ריבית שהינה במסגרת הלוואה חוץ בנקאית ולכן על פי חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות התשנ"ג 1993 (להלן "החוק"), יש לצרף הסכם הלוואה, ראה סעיף 8 לחוק ראה ת.א. 36685/03 (ת"א) שאול יצחק נ' שלו בעז ואח'. יש לפרט את הריבית הנדרשת, ובעיקר יש להפחית את הסכומים ששולמו על חשבון הריבית עד למועד הביצוע. בכל מקרה , אין מדובר בסכום של כ- 740,000 ש"ח כמופיע בשיק אשר זהו סכום העולה על 170,000$.

11.        תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984 קובעת, כי צו עיקול זמני ינתן אם שוכנע בית משפט על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התביעה, יש לציין, כי התקנה מצביעה על מבחן קשה שעל מבקש הצו לעמוד בו. קרי עליו לשכנע את בית המשפט בדבר צדקת התביעה בעוד שהפסיקה הקודמת ע.א. 275/74 קלש נגד ווקסלמן ואח' פדי כח (2) 722 דיברה על התפקיד המוטל על מבקש ביטול העיקול להצביע על העדר צידקת התביעה.

לפיכך במקרה דנן, לא שוכנעתי שקיימת עילת תביעה בסכום הנתבע, אלא בסכום נמוך יותר.