החלטה בתיק בשא 157910/05

החלטה זו ניתנת בהמשך לבקשה לביטול החלטה של בית משפט זה מיום 20/12/05, אשר ניתנה בהעדר התייצבות של המבקשת, ולפיה נדחתה הבקשה להארכת מועד להגשת התנגדות לביצוע שטר שהגישה המבקשת נגד המשיבה בגין שני שיקים: 1) שיק מס' 7924851 ע"ס 10,000 ש"ח מיום 1/10/04; ו- 2) שיק מס' 7924852 ע"ס 10,000 ש"ח מיום 1/9/04.

במסגרת הבקשה לביטול ההחלטה מיום 20/12/05, טענה ב"כ המבקשת כי בשל טעות של מזכירות בית המשפט מרשתה לא קיבלה זימון לדיון שהתקיים במועד הנ"ל. כמו-כן טענה כי הצהרתו של ב"כ המשיבה לפרוטוקול על כך שעדכן את ב"כ המבקשת על דחיית מועד הדיון אינה נכונה, ויש בה משום הטעיית בית המשפט.

טענותיה העיקריות של המבקשת לגופו של עניין, כאמור בבקשה להארכת מועד ובהתנגדות לביצוע שטר הן כדלקמן:

1. בחודש אוגוסט 2004 נחתם זיכרון דברים שבו התחייבו המשיבה והחייב 2 לספק לחתנה של המבקשת מתקנים מתנפחים תמורת סך של 62,000 ש"ח.
2. במעמד החתימה קיבל חתנה של המבקשת מתקנים זמניים, ובעת שבדק אותם, גנבו ממשרדו המשיבה והחייב 2 שיקים פתוחים השייכים למבקשת.
3. החייב מס' 2 ומנהל המשיבה לבדם הם שמילאו את הסכומים על השיקים לאחר שגנבו אותם ממשרדו של החתן.
4. לאחר שהשיקים בוטלו, יצר מנהל המשיבה קשר עם המבקשת והודיע לה כי השיקים נמצאים אצלו וכי פתח תיק הוצל"פ נגדה, אולם לאחר מכן התחייב לסגור את התיק בתנאי שלא תוגש נגדו תלונה במשטרה.
5. לאור הבטחתו הנ"ל של מנהל המשיבה, לא הוגשה ההתנגדות במועד, אך מנהל המשיבה לא עמד בהבטחתו ונקט בהליכים נגד המבקשת.

במהלך הדיון נחקרה המבקשת בחקירה נגדית, במהלכה אישרה שחתמה על האזהרה מיום 12/1/05, ושבתחילת חודש פברואר הוטלו עיקולים על חשבונה בבנק ועל ביתה, והוצא נגדה צו מאסר. כשנשאלה מדוע נתנה את השיקים לחתנה השיבה שהיא עוזרת לו ולביתה, אך לאחר מכן העידה שחתנה אינו יכול להשתמש בשיקים שלו כי הוא מוגבל בבנקים. כשנשאלה האם נתן את השיקים עבור סחורה שהיה אמור לקבל, השיבה בחיוב, ורק לאחר מכן הוסיפה "זה נגנב לו, אני יודעת מה?".

חתנה של המבקשת, מר דורון ראובן, נחקר אף הוא ונשאל מי כתב את הסכומים על השיקים. תחילה השיב שאין לו מושג, אך לאחר מכן העיד "אנחנו רשמנו 10,000, 10,000, 10,000 אני ואשתי...". בהמשך הודה שרכש מתקנים מביי בלונס בע"מ ולא מהמשיבה ואף העיד שקיבל חלק מהסחורה שהזמין.

בסיכומיו חזר ב"כ המבקשת על המפורט בבקשה ובתצהיר והדגיש כי קיימת טענת קנוניה בין המשיבה ובין החייב 2, ולכן המשיבה איננה אוחזת כשורה. עוד צוין שהמבקשת הגישה תלונה במשטרה על הגניבה. נטען כי בית המשפט רשאי לסטות מן הפרוצדורה על מנת לברר את טענותיה של המבקשת לגופן.

ב"כ המשיבה הדגיש בסיכומיו כי לא הוגשו תצהירים בתמיכה לבקשה להארכת מועד ובתמיכה לבקשה לביטול ההחלטה, כאשר עולה מאישורי המסירה שהמבקשת הוזמנה לדיון שנקבע ליום 20/12/05. כמו-כן נטען כי לא פורט כל טעם מיוחד המצדיק הגשת ההתנגדות באיחור. ב"כ המשיבה הוסיף שהגנתה של המבקשת לא מפורטת ומלאה בסתירות, וציין, בין היתר, כי במסגרת התלונה במשטרה דווחה המבקשת שהשיקים נגנבו בחודש יולי ולא יוני.

דיון

לאחר עיון בחומר המצוי בתיק ושמיעת טענות הצדדים, הנני קובע כי דין הבקשה להדחות מהנימוקים המפורטים להלן.

ראשית יצוין שבמסגרת הבקשה לביטול ההחלטה מיום 20/12/05, נטענו טענות עובדתיות לגבי אי קבלת הזימון לדיון הנ"ל והעדר ידיעה של המבקשת על המועד שנקבע, אולם לא צורף לבקשה תצהיר של המבקשת, של בא כוחה או של כל אדם אחר אשר יכול היה להצהיר על העובדות מידיעה אישית, כאשר מנתוני מחשב בית המשפט עולה כי המבקשת זומנה לדיון במועד. אי לכך, מן הראוי היה לפסול את הבקשה מטעם זה בלבד.

בנוסף לכך, לא צורף תצהיר גם לבקשה להארכת מועד, על-אף שגם בבקשה זו נטענו מספר טענות עובדתיות, שחלקן לא הוזכרו בתצהירים שצורפו להתנגדות עצמה. יתר על כן, אין בבקשה להארכת מועד כל טעם מיוחד המצדיק איחור של 17 יום בהגשת ההתנגדות, כאשר המבקשת עצמה הודתה בחקירתה הנגדית שננקטו נגדה הליכי הוצל"פ רבים עוד בטרם הגשת הבקשה להארכת מועד.

באשר לטענות ההגנה של המבקשת לגופן, המבקשת העלתה במסגרת ההתנגדות גרסה סתמית ולא מפורטת: לא ברור מהאמור בהתנגדות האם השיקים ניתנו לחתנה  במסגרת העסקה לרכישת מתקנים, מדוע נודע לחתן על גניבת השיקים רק חודש לאחר האירוע, כיצד ידע שהמשיבה והחייב 2 הם אלה שגנבו אותם וכד'. זאת ועוד, חלק ניכר מהעובדות עליהן התבססה לא הוזכרו בתצהירים שהוגשו בתמיכה לבקשה. כך למשל, תאריך החתימה על זיכרון הדברים, עלות הסחורה והסכום ששולם עבורה, קבלת ממתקנים זמניים במועד החתימה - עובדות אלה נטענו בבקשה אך כלל לא בוססו בתצהירים.

יתר על כן, במהלך החקירות הנגדיות עורערה גרסתה של המבקשת ונמצאו סתירות רבות בין הנטען בבקשה לבין העדויות שהושמעו בבית המשפט. עדותה של המבקשת הייתה מבולבלת ולא עקבית הן לגבי הנסיבות בהן נמסרו השיקים לחתנה והן לגבי מסירת השיקים למוכרי המתקנים /גניבתם. מר ראובן אישר לראשונה במהלך חקירתו כי העסקה כלל לא בוצעה עם המשיבה אלא עם ביי באלונס בע"מ. כמו-כן העיד כי הוא ואשתו מילאו את הסכומים בשיקים, בעוד המבקשת טענה שהמשיבה והחייב 2 הם שמילאו את הסכומים במרמה.

אם לא די בכך, הרי שמר ראובן הודה שקיבל חלק מהמתקנים שהזמין, ועל כן בכל מקרה לא מדובר בכישלון תמורה מלא אלא לכל היותר בכישלון תמורה חלקי בלתי קצוב - טענה שאין די בה כדי ליתן למבקשת רשות להתגונן.

לאור האמור לעיל הנני דוחה את הבקשה, מורה על המשך ההליכים בתיק הוצל"פ מס'