החלטה בתיק בשא 15752/06

1.         בפני בקשה המבקשת להורות על החזר אגרה מחמת שומת יתר.

נימוקי הבקשה הם כדלקמן:

המשיבות הפורמליות 6-13 הגישו תביעה נגד המבקשת ומשיבות פורמליות 2-3 לחייבן לשלם להן סך של 6,250,000 ש"ח, כפיצוי בגין נזקים שלטענתן נגרמו להן כתוצאה מתקלה שאירעה בפורק מס' 5 בנמל חיפה, כמתואר בכתב התביעה מטעמן.

המבקשת הגישה כתב הגנה מטעמה, בו הכחישה את אחריותה לנזקים הנטענים, את עצם קרות הנזקים ואת גובהם.

במקביל להגשת כתב ההגנה, הגישה המבקשת הודעה לצדדים השלישיים, המשיבות 2-5 לבקשה (להלן: ההודעה), במסגרתה טענה כי אם תמצא אחראית ותחויב בתשלום כלשהוא לתובעות, הרי שהיא זכאית כלפי הצדדים השלישיים ו/או מי מהם לשיפוי ו/או לפיצוי ו/או להשתתפות במלוא הסכום שתחויב בו, ולמצער בחלקו, מהנימוקים המפורטים בהודעה. הנה כי כן, לטענתה, הסכום הנתבע בהודעה שווה לסכום שייפסק נגדה בתביעה העיקרית, אך כיום אינו ניתן להערכה, והוא לבטח אינו סכום קצוב. לכן, יש לחייבה בתשלום אגרה לפי תקנה 3(א) לתקנות בית המשפט (אגרות), התשמ"ח - 1987 (להלן: התקנות).

בעת הגשת ההודעה, חייבה גזברות בית המשפט את המבקשת בתשלום אגרה בהתאם לאמור בסעיף 3(א) לתוספת הראשונה, כאילו סכום ההודעה זהה לסכום התביעה העיקרית, דהיינו 6,250,000 ש"ח והיא נדרשה לשלם 78,301 ש"ח. המבקשת העלתה את תמצית טענותיה בפני הגזברות, אך זו סירבה לקבל את ההודעה אלא אם ישולם לה מלוא הסכום הנדרש.

לפיכך, היא עותרת להשבתו, ולחייבה בתשלום סך של 2,652 ש"ח בלבד, כמצויין בפרט 3 (ב) לתוספת הראשונה לתקנות.

2.         המשיבה 1 (להלן: המשיבה) מתנגדת לבקשה מהטעמים הבאים:

א. לטענתה, אין הבקשה עונה על התנאים הקבועים בתקנה 15 (א) לתקנות, לענין השבת אגרה בשלמותה.

ב. לגופו של ענין, כאשר נתבע מבקש רשות לשלוח הודעה לצד שלישי, הוא פותח למעשה חזית תביעה נוספת כלפי נתבע אשר לא היה צד להליך. מדובר למעשה בתביעה חדשה, כאשר היתרון היחיד לנתבע הוא כי שתי התביעות תתבררנה יחדיו. הודעה כנגד צד שלישי אינה חייבת לכלול את מלוא סכום השיפוי, ותפקידו של הנתבע לשום את הסכום הנדרש על ידו בהודעה לצד השלישי בהתאם למערכת היחסים ביניהם. שאם לא כן, יווצר מצב שגוי לפיו כל נתבע ידרוש באופן אוטומטי שיפוי כספי מלא מצדדים שלישיים שונים, מבלי לתת את הדעת לגובה השיפוי האמיתי המגיע לו.

ג. למבקש יש למעשה אפשרות אחרת לשיפוי, וזאת באמצעות הגשת תובענה כנגד צד שלישי בהסתמך על פסק הדין שינתן נגדה, ואז תשלם המבקשת את סכום האגרה לפי גובה השיפוי שהיא דורשת. במקרה שלפנינו היא דורשת שיפוי מלא, ולכן יש לשום את תביעתה במלוא סכום התביעה.

ד. הסכמה לעמדת המבקשת תיצור מצב משפטי שגוי, לפיו שתי תביעות בגין אותו סכום    נישומות באופן שונה, מצב שאינו הוגן כלפי הצד השלישי, אשר תשלום אגרה בגין תביעה נגדו מהווה מסננת ראשונה להגשת התביעה, בדיוק כשם שמסננת זו עמדה כנגד הנתבע בהליך הראשי. 

3.         א. המשיבה מס' 5 מתנגדת אף היא לבקשה, ומצטרפת לטעמי המדינה.

ב. בנוסף לכך נטען כי נוסח כתב התביעה מלמד על כך כי מדובר בתביעה כספית במהותה על מלוא הסכום הנדרש, וממילא קצובה גם תביעה של המבקשת לשיפוי ו/או לפיצויים ו/או להשתתפות בגין סכום זה. הטענה כי מדובר בסכום קצוב עולה אף מהנזקים להם טוענת התובעת בכתב התביעה.

ג. מעצם טיבה של תביעה משפטית שלא ניתן לדעת בתחילת ההליך מהו הסכום שייפסק בסיומו, אך הלכה פסוקה היא כי החיוב באגרה חל ביום הגשת התובענה על בסיס הסכום הנתבע.

ד. המבקשת ביקשה להגן על עצמה ותבעה את הסכום המירבי בו היא עלולה להתחייב. זהו הסיכון שלקחה המבקשת על עצמה, וזהו הסיכון בגינו היא חבה באגרה.

4.         א. המבקשת  הגיבה לטענות המשיבות, חזרה על טענותיה, ובעיקר עמדה על כך כי היא אינה תובעת סכום קצוב, בעיקר מאחר שאינה יכולה לדעת בשלב זה מהו הסכום שייפסק נגדה.

ב. עוד טענה כי פיצול ההליכים אינו פתרון הולם במצב זה, מסיבות שונות, וביניהן, החשש לפסיקות שונות בשתי התובענות, חשש ממעבר תקופת ההתיישנות, וכן חסכון בזמנם של כל הצדדים, העדים ובית המשפט. 

ג. כן טענה כי השיפוי הנדרש הוא שיפוי מלא, ואין לה כל אפשרות לטעון לשיפוי חלקי במקרה זה, בו היא טוענת להעדר חבות.