החלטה בתיק בשא 15657/05

ביום 14.7.2005 ניתן פסק דין הדוחה את ערעור המבקשים בהמשך לתקנה 7 לתקנות בית משפט (ערעורים בעניני מס הכנסה), התשל"ט-1978. על המערערים היה להגיש את ההודעה המפרשת את נימוקי הערעור עד ליום 11.5.2005 ומשלא עשו כן, ניתן לבקשת המשיב, פסק הדין כאמור.

יוער כי ביום 10.5.2005 אישר בית המשפט את שחרורו מייצוג של בא כוח המערערים. כתובות עדכניות של המערערים נמסרו לבית המשפט אגב כך.

ביום 28.8.2005 שיגר המערער אחד בקשה בכתב יד ובו הוא מבקש להאריך ב60 יום את המועד להגשת נימוקי הערעור. המערער, אשר אני מניח פונה בשמו ובשם המערערת 2, מציין כי לא קיבל העתק פסק הדין מיום 14.7.2005 על אף שעדכן את כתובתו במזכירות בית המשפט. עוד ציין, שלא בלווית כל תצהיר מטעמו, כי בשל מצבו הכלכלי הוא נאלץ להגן על עצמו כדבריו בערעור והוא נמצא בהליך גיוס כספים. עוד אמר כי המשיב סירב להעביר לעיונו מסמכים הכרחיים, אמר ולא פירט. יוער כי ביום 19.12.2004, ניתנה במסגרת תיק זה, החלטה בדבר גילוי ועיון מסמכים כדלקמן:

"הלכת ד.נ.ד דנה בגילוי מסמכים בשלב ההשגה- מסמכים שבבסיס השומה שבהשגה- ניתן להרחיב ההלכה מבחינת תחולה ולא מבחינת רוחבה באשר לצו שהוא התשובה בהשגה- כך במישור השומתי- גלוי ועיון בהתבסס על תקנות סדר הדין האזרחי ככל שחל, הרי הוא מצומצם יותר ומאפשר למשיב לגלות מה שבדעתו לעשות שימוש בו בהליך הערעור, אולם שעה שבית המשפט העליון קבע חובת גילוי בקשר עם השומות ,קרי המסכמים המשמשים את המשיב בבסיס השומות- ובמקרה דנן שומה בשלב ב', הצו, רשאים המערערים לבקש ולעיין במסמכים אילו בכפוף לחריגים שאינם רשימה סגורה-הכל כמבואר בד.נ.ד.. מידע שאינו מצוי בידי המשיב -אינו מצוי ודי בהצהרה על כך. מידע שמצוי ומהווה בסיס הצו ,יימסר למבקשים. מידע המצוי בידי המייצג הקודם- ישקלו המבקשים כמו גם המשיב-נקיטה בהליך שיאפשר מסירתו על מנת שלא לעכב דיון בערעור. המשיב יגלה מסמכיו כאמור בתוך 15 יום. 30 יום מהיום יוגשו נימוקי הערעור. המבקשים יכלו לבקש גילוי עוד בשלב ההשגה- משלא עשו כן, אין מקום לדחייה מעבר לכך, את מועד הגשת נימוקי הערעור. טוב יעשה המשיב לאור הלכת ד.נ.ד., אם יצרף לתשובתו בהשגה ולנימוקי השומה בשלב א' את רשימת המסמכים עליהם הוא נסמך בשומות, כנוהל קבוע וכן את רשימת מסמכים כאמור שאין בדעתו לאפשר עיון תוך ציון סיבת אי הגילוי, הכול על פי ד.נ.ד"

מאז ועד קבלת הבקשה נשוא החלטה זו, לא הוגשה על ידי המבקשים או מי מטעמם, כל בקשה בקשר עם סירוב המשיב לגלות ולאפשר עיון במסמכים.

כן לא הוגשה כל בקשה להאריך את המועד להגשת נימוק הערעור מעבר למועד שצוין לעיל, מועד שנקבע לאחר שהוגשו בקשות מספר להארכת המועד ואילו אושרו בהסכמת המשיב.

המשיב בתשובתו מציין כי הבקשה, ככל שלבקשה תחשב, אינה נתמכת בתצהיר, כי שעה שנידחה הערעור אין בית המשפט יכול להתיר הגשת נימוקי הערעור (ע"א 392/89 אברהם עציוני נ. הסוכנות היהודית לארץ ישראל פ"ד מ"ד (4)4). 

המשיב מפנה את תשומת לב בית המשפט כי המבקש , על אף שטען כי לא קיבל את פסק הדין הדוחה את ערעור, מודע לקיומו ואינו מציין אימתי התקבל לידיו פסק הדין, עובדה המעוררת תמיהה כאשר למזכירות בית המשפט , האמונה על משלוח פסקי דין כדבר שבשגרה, כתובות עדכניות של המערערים.  זאת ועוד, המשיב שיגר בדואר רשום למבקש העתק מהבקשה לדחיית הערעור על הסף. לאחר שקבל המערער שתי הודעות בדבר דואר רשום חזרה הבקשה עם ציון כי דבר הרשום לא נדרש ודוק, לא כי לא אותרה הכתובת או כיוצא בזה. המשיב מציין כי, הגם שהוא דוחה את טענת חוסר האמצעים שמעלה המערער, הרי שיכול היה המבקש להגיש בקשה להארכת מועד להגשת נימוקי הערעור ולפרט בה את טעמיו. משלא עשה כן אין הוא יכול עתה לבקש הארכה לאחר שניתן פסק הדין.

הדין עם המשיב ומטעמיו.

 בכל זאת מצאתי להרחיב מעט משום שסבור אני כי ראוי שהדברים יכתבו ויגיעו לתודעת הציבור ובפרט לציבור הנישומים:  אניח לטובת המבקש כי הבקשה שבפני הינה גם בקשה לביטולו של פסק דין, הנתונה לסמכותי מכוח תקנה 528 לתקסד"א. אין ספק כי  העדר תצהיר התומך בבקשה מאיין את העובדות המתוארות בה. יחד עם זאת נכון אני להניח כי המבקש מצוי בקשיים כלכליים ועל רקע זה התבקש שחרורו של בא כוחו. המערער המודע לקיומו של ההליך, היה צריך לפנות מבעוד מועד בבקשה להארכת המועד להגשת נימוקי הערעור. שם יכול היה לתאר ולפרט את קשייו ומצוקתו הכלכלית והדברים היו נבחנים לגופם. העלאת טענה זו עתה אינה יכול להוות טעם מיוחד לביטול פסק הדין שניתן בהעדר נימוקי ערעור משום שאילו לא הוגשו במועד שנקבע בחיקוק. יוער כי המועדים הוארכו בהמשך לבקשות בעניין זה , על ידי בית המשפט . נסיבות אילו יתכן ומיתרות את דרישת "הטעם המיוחד" אולם אין אני נכנס לכך.

כל שאר טענות המבקש לרבות בקשר עם אי קבלת פסק הדין מבית המשפט , אי קבלת מסמכים חיוניים מאת המשיב, וכיוצא באילו- אין בידי לקבלן ולו מהטעם של העדר תצהיר מה גם שהן אינן סבירות בנסיבות כעולה מתוך תיק בית המשפט. יוער כי המבקש בתגובתו לתגובת המשיב, מאשר כי כל החלטות בית המשפט הגיעו לידיו הן בפקס והן בדואר רשום (ראה מכתב המבקש בכתב יד מיום 31.10.2005 המהווה את התגובה). אם כך לא ברור מדוע בחר בפנייתו הראשונה לציין כי לא קיבל את פסק הדין. התמיהות שמעלה ב"כ המשיב המלומדת בהחלט תמיהות מוצדקות הן. בעיקר אני הסבר מדוע לא נתבקש מבעוד מועד להאריך את המועד להגשת נימוקי הערעור או בקשה להורות למשיב לגלות מסמכים שלא גולו. דבר לא נעשה.

בתגובה לתגובת המשיב חוזר המבקש על בקשתו ומציין עד כמה שומת המשיב מופרכת. זאת מבלי לומר דבר וחצי דבר לגופם של דברים מלבד הערה כוללנית בדבר מעורבות גורמים שמחוץ לישראל בניהול הכספים. סתם ולא פירש. עיון בהודעת הערעור ובעיקר בנימוקי השומה מגלה כי על פניו, סכויי הערעור אינם גבוהים כלל ועיקר. המערערים נמענו לאורך כל ההליך השומתי למסור מידע שיש בו כדי לסתור את עמדת המשיב, על אף שנדרשו לעשות כן. בן השאר מדובר בסתירה בין דוחות 98 ו 99 כאשר באחד מוצהר כי דיבידנד שהתקבל בחו"ל חייב במס בישראל ובשני לגבי אותן נסיבות נטען כי אין חבות במס בישראל. המערערים נדרשו להמציא ראיות באשר לאופי הפעילות מחוץ לישראל ובנוגע לתאגידים הקשורים לטענתם למערערים בחו"ל.  כן נתבקש הסבר וראיות לטענה כי השליטה והניהול של הפעילות של המערערים איננה מישראל. אף אחת מדרישות אילו לא בוצעה. משמעות הדברים היא כי בית משפט זה, לו היה שומע את הערעור, לא יכול היה לדון בראיות שלא הוגשו תחילה למשיב לבחינתו ומשלא הוגשו כל ראיות במהלכו של כל ההליך השומתי על כל שלביו, דומה כי סכויי הערעור להתקבל , קלושים הם, במישור הראייתי דיוני. כך , מבלי שבשלב זה אני נצרך לטענות לגופן אולם אילו טענות שהן טענות המצריכות בסיס עובדתי. יש לזכור כי נטל הבאת הראיות והשכנוע מוטל במקרה כזה על המבקשים. בהעדר תשתית ראייתית מתקשה אני לראות כיצד היו הודפים את טענות המשיב הקובע  כי הכנסותיהם חבות במס בישראל. (בפרט , כאשר לגבי מרכיב הדיבידנד קיימת הודאת בעל דין בשנת מסוימת כי זו גם עמדתו).

הערתי לא אחת כי חובתו של נישום לנהוג בתום לב ובדרך מקובלת מתוך שיתוף פעולה אם ברצונו לאפשר לרשות המס לרדת לחקר האמת ולהגיע אל שומת האמת. נישום אשר במהלך ההליך השומתי אינו מאפשר שיתוף פעולה שכזה , פונה לבית המשפט וגם בפניו ממשיך הוא להתעלם ממועדים הקבועים בדין, בין אם הוא מיוצג ובין אם לא, לא יכול בית המשפט לשהות לבקשה מסוג זו המצויה בפני.

בתגובתו האחרונה מיום 31.10.2005 שוב מעלה המבקש 1 את הטענה כי נתון הוא במצוקה כלכלית ובאותה נשימה מציין כי בתוך 45 יום יאתר עורך דין שייצגו ואשר ישלים את נימוקי הערעור. זאת לאחר שבבקשה המקורית מיום 28.8.05 כותב המבקש כי הוא מצוי בהליך של גיוס כספים ומתחייב להגיש בתוך 60 יום מאותו מועד את נימוקי הערעור... אני מתרשם אם כן, כי המערער-המבקש נוקט בטקטיקה מכוונות של דחיות והארכות ואין מעייניו נתונים לבירור כן של שומת האמת אלא בדחיית הקץ ובדחיית גביית המס שהרי כל עוד הוא שנוי במחלוקת אינו בר גביה.  שקולים מן הצדק להם מרמז המבקש אין מקומם כאשר בית המשפט מתרשם כי התנהלות עולה ממנה יותר מחשש של התנהלות שלא  בתום לב. עוד מציין המבקש כי כבר הושקע עמל רב בהכנת התיק עד עתה. עמל זה איני יודע מה הוא, מכל מקום, אם כך הם פני הדברים ואם מדובר, כטענת המערער כי הותרת השומות על כנן תגרום לו עוול חמור ונזקים, היה עליו לפעול במלא תשומת הלב, הכנות, בשקידה ראויה, כדי לקיים את הוראות הדין בקשר עם מועדי הגשת נימוקי הערעור או כאמור, להגיש בקשה מבעוד מועד בקשר עם כך. לנישום ישנה חובת אמון כלפי רשות המס. עליו לשטוח  את עמדתו על    כל רכיביה ואת נתוני הכנסתו על כל רכיביהם , לפרוש תמונה מלאה ומדויקת, אמינה ונהירה ככל האפשר, הכול על מנת ליצור שיתוף פעולה וכאשר התכלית היא הגעה אל שומת האמת. רבות דובר על חובת השקיפות של המעשה המנהלי מנגד קיימת ברגיל חובת שקיפות מצד האזרח בכפוף לחריגים בדין שלא לנקוט בתרגילי הסוואה והתחמקות. גם תכנון מס אגרסיבי שהנישום מאמין בו יכול שיהא לגיטימי אולם הלגיטימיות תבחן לאחר שנחשף ונשקף . פעולות כיסוי והסחה אינן עולות בקנה אחד עם חובת הנישום הן חובות שבפקודה, הן חובת האמון הכללית שהוא חב בה כלפי הרשות והן חובת ההתנהלות בתום לב. לרשות המס חובות מרובות מול האזרח ביניהן חובה שלא להפעיל את הסמכויות המרובות שהמחוקק העניק לה אלא לשם חקר שומת האמת מתוך שקול דעת סביר ובמידה ראויה. זאת, מתוך הכרה בהיותה רשות ציבורית החלים עליה כללי המשפט הציבורי מנהלי כמו גם כללי המשפט הפרטי ובכלל זה חובת תום הלב והתנהלות בדרך מקובלת. מנגד חלה חובת האימון על הנישום כלפי הרשות, כפרט המתנהל ופועל עסקית משפטית ואחרת במארג ההתחייבויות שהן אינהרנטיות לקיומו של מערכת ממשל ומשפט במדינה דמוקרטית במאה ה21. מארג זה משקף ומהווה תוצר ההסכמה או האמנה המשותפת של כלל פרטי המדינה. תוצר מארג זה בא לידי ביטוי  גם בהיבט המיקרו קרי ביחסים שבין האזרח לבין הרשות. כשם שהרשות פועלת לטובתו של הפרט, הפרט צריך לאפשר לה לפעול לטובתו ולטובת כלל הציבור. מהלכים של עיכוב, דחיית וסחבת הם בעוכרי הגשמת המטרות שלשמן  העניקו הפרטים באמצעות המחוקק את סמכויות הרשות, בין אם מדובר בסחבת מצד הרשות או מצד האזרח הפועל מולה. טקטיקה של היתממות הרי היא פסולה בהיותה מנוגדת לחובת תום הלב. 

אין המערערים יכולים לצפות כי יעלו טענותיהם בדיעבד ולאחר המועד, בנסיבות של יותר מחשש לחוסר תום לב וכי בית משפט ימצא טעם מיוחד באמירתם כי הותרת פסק הדין על מכונו תהא "חוסר הוגנות" כביכול.

מכלל נימוקים אילו אני דוחה את הבקשה. המערערים ישאו בשכר טרחת עורך דין המשיב בסכום של 5,000ש"ח.

ניתנה היום א' בחשון, תשס"ו (3 בנובמבר 2005) שלא  במעמד הצדדים

המזכירות תמציא העתקים למבקשים באמצעות המבקש ולב"כ המשיב.

_______________