החלטה בתיק בשא 156156/07

א. כללי וטענות הצדדים

בפני בקשת התנגדות לביצוע 12 שיקים ע"ס קרן כולל של 30,000 ש"ח המשוכים ע"י המבקש 1 לפקודת המבקש 2, המוסבים למשיבה, ובצידה בקשה להארכת מועד להגשתה. השיקים הוצגו לפירעון וחוללו.  סכום החוב כיום בתיק ההוצאה לפועל הינו 46,687 ש"ח.

לפי רישומי המחשב, האזהרות נמסרו למבקשים באמצעות המבקש 2 ביום 23/12/06. הבקשה להארכת המועד להגשת ההתנגדות הוגשה ביום 25/2/07, לאמור, ההתנגדות הוגשה באיחור של כחודש וחצי.

בתצהיר ההתנגדות טוען המבקש 2 שמדובר בקשר עסקי בינו לבין המשיבה שהחל בשנת 2002 ועד 2005 ע"י סוכן המכירות שלה בשם שאכר (להלן - "שאכר" ו/או "הסוכן"). נטען שלא ביקר במשיבה ובמשרדיה, ולא הכיר איש מטעמה, זולת הסוכן שהיה הגורם המקשר היחידי ביניהם בכל הקשור להזמנת סחורה, תשלום והתחשבנות. לאורך תקופת הקשר, טוען המבקש 2, כי עבד עם שאכר באופן ששילם מראש בשיקים דחויים עבור סחורה שטרם הזמין. לדבריו, השיקים נשוא ההתנגדות נמסרו לשאכר תוך הסכמה, כי עובר למועד פרעונם, ישלם עבור השיקים במזומן. לטענתו, משנודע לו מאחיו, המבקש 1, כי החשבון ממנו נמשכו השיקים - סגור, פנה לשאכר וביקש לקבל השיקים בחזרה מחשש לחילולם, והכל לפני שהזמין סחורה כלשהי מהמשיבה. השיקים, כפי שהובטח לו ע"י שאכר, לא הוחזרו, ופניותיו לקבלתם לא נענו, לרבות פניותיו למשיבה לבירור העניין, עת נודע לו, כי שאכר סיים עבודתו במשיבה.

לסיכום, המבקש 2 טוען לכישלון תמורה מלא היות ושילם מראש, כפי שנהוג היה, עבור סחורה שטרם הזמין וטרם קיבל. כן נטען, שהמשיבה אינה אוחזת כדין בשיקים כיוון שהיתה מודעת לעובדה שהשיקים כולם או חלקם חזרו או יחזרו, ושידעה על ההסכם עם שאכר, ומשלא טרחה להחזירם, הרי שפעלה בחוסר תום לב.

אשר להארכת המועד נטען, כי לא קיבל כל אזהרה לידיו, ושנודע לו על פתיחת התיק ע"י המבקש 1, שנגדו פתחו בהליכי הוצל"פ.

המבקש 1 טוען, כי נודע לו על פתיחת התיק מספר ימים לפני שקיבל התראה לפני מאסר, וכשחשבון הבנק שלו עוקל. לגוף העניין הצהיר, כי כל העובדות הקשורות לתיק ההוצל"פ ידועות למבקש 2 באופן אישי.

המשיבה מתנגדת להארכת המועד ומבקשת לדחותה בשל השיהוי הניכר בהגשתה. לטענתה, האזהרות הומצאו למבקשים ביום 23/12/06 ע"י שליח מטעמה, תוך שהמבקש 2 חותם עליהן. חרף ההמצאה, ההתנגדות והבקשה, לטענתה, הוגשו ביום 25/2/07 באיחור, ולא הראו בבקשה טעם מיוחד כנדרש בדין ועפ"י הפסיקה.

ב. דיון והכרעה

בדיון נחקר המבקש 2 על תצהירו והוצגו לו אישורי המסירה שנחזים להיות בחתימתו. מעיון בהם טען המבקש 2, כי החתימות באזהרות אינן חתימותיו, וכי לא חתם בפני עו"ד או אדם אחר מוסמך שהגיע אליו, אם כי בהמשך עידן את גרסתו, וטען כי החתימות אינן זהות אם כי דומות. ב"כ המבקש חוזר ומכחיש דבר המצאת האזהרות לידי המבקש 2, וטוען שנבצר ממנו לסתור את עניין ההמצאה ונוכח העובדה שתצהיר השליח מטעם המשיבה בעניין נמסר להם בעת הדיון.

ב"כ המשיבה טוען כי תצהיר שליח המשיבה לא נסתר כלל בעניין, וכי זיהה בדיון את המבקש 2 כמי שחתם על האזהרות וקיבלם לידיו בדין. כן נטען שהאיחור בהגשת ההתנגדות משמעותי וניכר, ונעדר טעם מיוחד לכך, ומטעם זה בלבד דין ההתנגדות להידחות.

לעצם ההתנגדות נטען, שהמבקש 2 פירט בתצהירו מסכת עובדתית מפורטת, עקבית שלא נסתרה, החל מהתקשרות העסקית הראשונה ב- 2002 עם המשיבה ע"י שאכר ודרכו באופן ישיר (ועד לפתיחת תיק ההוצל"פ) תוך שהמשיבה לא טרחה לספק סחורה שהמבקש 2 שילם עבורה מראש בשיקים דחויים.

מנגד, המשיבה טוענת, כי המבקש 1 כמושך השיקים, לא העלה בתצהירו טענות הגנה, ואף לא התייצב לדיון. המשיבה גורסת, שטענת המבקש 2 כאילו שילם מראש עבור סחורה שטרם קיבל, נסתרה בדיון בשל העובדה שכרטסת הנהח"ש של עסקו של המבקש 2 מצביעה על יתרה שלילית, בצורה עקבית ולא על יתרה חיובית, כגרסת המבקש, ומכאן שמדובר בטענת בדים.

לאחר עיון בחומר שבתיק, הדיון וסיכומי הצדדים, אני מחליט ליתן למבקשים רשות להגן בכפוף להפקדת ערובה כמפורט להלן:

לעניין מועד הגשת ההתנגדות, איני מקבל טענת המבקשים שלא קיבלו האזהרות באמצעות השליח, שוכנעתי מן הדיון שאזהרות נמסרו למבקשים על ידי השליח שמסר למבקש 2 בעצמו, ועדות השליח בעניין מקובלת עלי. פגם מסוים יכול וקיים לגבי המבקש 1, שכן לא ראיתי מסירה לכתובתו שלו, מאידך יצוין שלא טרח להתייצב לדיון ולהיחקר על עניין זה בביהמ"ש.

באשר לטענות לגופן, המבקשים לא הציגו תשתית עובדתית לכאורית מספקת לגבי מצב ההתחשבנות, בינם למשיבה, ועל פי חשבוניות, קבלות, תעודות משלוח ושאר מסמכים המקובלים בקשר מסחרי, בשלב זה אין דוחים בקשה מטעמים שבדרכי הראיה או בשל היעדר מסמכים, יחד עם זאת, עסקינן במסמכים שעסק סביר יכול וצריך שיהיו ברשותו כבר בשלב דיוני זה, בנוסף, אין פירוט מילולי מפורט ומספק לעניין פרטי הקשר המסחרי, קניות ותשלומים בגינן, בתצהיר.

הוצגה בדיון כרטסת שנערכה על ידי המשיבה, לפיה קיימת יתרת חוב, בשלב זה אין לקבלה כראיה, שכן עורכיה אינם מעידים, יחד עם זאת על המבקשים חלה בשלב זה החובה לפרט את מערכת ההתחשבנות בינם למשיבה, וזולת טענה כללית לכשלון תמורה תוך תלייתה בשיטת העבודה, באמצעות הסוכן, אין פירוט נוסף, לעניין העסקאות והתשלומים שבוצעו, מועדיהם, סכומיהם והיתרה, שנטען לשיעור אפס, למועד מסירת השיקים נשוא הדיון.

בשל כך, נראית ההגנה קלושה, ועל סף הגנת בדים, מתוך חסד עם המבקשים ובהתחשב גם באיחור שחל לכאורה, לעניין הגשת ההתנגדות, והאפשרות שהנדרש לגופו יכול ויפורט בהמשך, ניתנת הרשות ואולם מותנית בהפקדת עירבון במזומן או ערבות בנקאית צמודה למדד, בגובה קרן השיקים שבתיק, דהיינו סך 30,000 ש"ח ובניכוי סך 4,000 ש"ח שהופקדו בתיק לצורך עיכוב הליכים, נקבע סכום העירבון לסך 26,000 ש"ח, שעל המבקשים להפקיד כתנאי למתן הרשות ובתוך 45 יום מקבלתם החלטה זו. לא תופקד הערובה במועד, תידחה ההתנגדות וייפסקו הוצאות.

קובע התיק לת.פ בפני בעוד 55 יום.