החלטה בתיק בשא 155751/07

ההליכים :

1.                  בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה ביום 23.11.06 בה חויבו המבקשים ואחרים לשלם למשיבה סך של 94,082 ש"ח והוצאות, וזאת בגין תאונת דרכים בה היה מעורב אופנוע שנטען כי המבקשים היו בעליו, מחזיקיו ובעלי השליטה בו.

2.                  פסק הדין ניתן לאחר שהוצג אישור מסירת התביעה וההזמנה לדין למבקשים.

3.                  המבקשים טענו בבקשתם לביטול פסק דין כי יש לבטל את פסק הדין מחובת הצדק וזאת מאחר ולטענתם לא היתה לבית המשפט הסמכות המקומית לדון בתובענה. לחלופין, טענו המבקשים כי יש לבטל את פסק הדין בשיקול דעת בית המשפט מאחר והמבקשים העבירו את הטיפול בתיק לעו"ד וסברו כי הוא יטפל בעניינם, אולם בדיעבד נתברר שלא עשה כן. לגופו של ענין טענו כי לא היו הבעלים או המחזיקים של האופנוע וכי הנהג, מר ניר חוטר (להלן : "הנהג") נטל את האופנוע ללא רשות ושלא בידיעת מי מהמבקשים.

4.                  יצוין כי בתיק הוגש כתב הגנה, לכאורה גם בשם המבקשים והתיק אף נקבע לקדם משפט ליום 28.5.07 בפני כב' השופט אליהו קידר.

5.                  ביום 15.4.07 התקיים בפני דיון בו נחקרו המבקשים. 

6.                  משסיכמו הצדדים את טענותיהם בע"פ ומשהשהיתי מתן החלטה בבקשה ע"מ לאפשר לצדדים למצות האפשרות להגיע להסדר, ניתנת החלטתי זו.

דיון :

7.                  ניתן לבטל פסק דין שניתן במעמד צד אחד בשתי עילות : ביטול מתוך חובת הצדק וביטול מכוח שיקול-דעתו של בית המשפט. מקום בו נתן בית המשפט פסק דין בהיעדר הגנה כשהתובענה לא הומצאה כדין לידי המבקש, קמה לו עילת ביטול מתוך חובת הצדק. הפגם שנפל בהליך, בשל מתן ההחלטה במעמד צד אחד, מהווה עילה מספקת לביטול ההחלטה; במקרה כזה בית המשפט אינו שוקל אם ההחלטה שניתנה הינה נכונה, לגופו של עניין.  לעומת זאת, מקום שבית המשפט מתבקש לבטל פסק דין שניתן במעמד צד אחד, כשהמבקש זומן לדין ולא נפל פגם בהמצאה, דבר הביטול נתון לשיקול-דעתו של בית המשפט. בבואו להפעיל את שיקול-דעתו, יבדוק בית המשפט האם יש בפי המבקש טעם להצדקת אי הגשת כתב ההגנה, והאם הביטול עשוי להצמיח לו תועלת, היינו האם יש בפי המבקש עילה הגנה בפני התובענה (ראה ע"א 5000/92 בן-ציון נ' גורני, פ"ד מח(1) 830, 835-836).

ההתייחסות להליך ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד נעשית על רקע ההכרה הבסיסית בקיומה של זכות גישה חוקתית לערכאות המשפט, זכות המשקפת הכרה בזכותו של הפרט לקיים דיון אמיתי, מלא והוגן בבית המשפט (ראה לעניין זה גם רע"א 8292/00 יוספי נ' לוינסון, תק - על 2001(1) 1121).

8.                  משהומצא כתב התביעה כדין, עניינו בביטול בשיקול דעת בית המשפט. יצוין כי לאור הערת בית המשפט, משכה ב"כ המבקשים את טענתה בדבר ביטול מחובת הצדק המסתמכת על היעדר סמכות מקומית. סוגיית הסמכות המקומית נבחנת רק אם יבוטל פסק הדין, שכן בהיעדר כתב הגנה/טענה בנוגע לחוסר סמכות, בית המשפט קונה לו סמכות מקומית עת ניתן פסק דין בהיעדר הגנה.

9.                  משכך, על מנת שיבוטל פסק הדין על המבקש להראות מהי הסיבה אשר גרמה למחדל שבעטיו ניתן פסק הדין ומה הם סיכויי הצלחתו, אם יבוטל פסק הדין, כאשר  עפ"י ההלכה הפסוקה יש לייחס משקל רב יותר לסיכויי ההצלחה של הנתבע.ב

באשר לסיבת המחדל, נקבע בע"א 32/83, בר"ע 301/81  אפל נ' קפח,  פ"ד לז (3) 431, 439-440 כי אם מדובר בצירוף נסיבות אומלל, מתוך אי-הבנה או בהיסח הדעת, או אף בשל רשלנות מסוימת מצד המבקש או בא-כוחו, ויחד עם זאת מסתבר, כי יש למבקש הגנה סבירה לגופו של עניין, כי אז יטה בית המשפט לקבל את הבקשה ולאפשר את ליבון הנקודות, השנויות במחלוקת. לעומת זאת, אם יתברר שהמבקש לא הופיע למשפט תוך גילוי זלזול מופגן כלפי בית המשפט וללא כל סיבה סבירה, הרי שיש להניח, שבית המשפט ייעתר לו, רק אם ישוכנע, שאחרת ייגרם עיוות דין בולט.

10.              במקרה שבפניי, רב הנסתר על הנגלה. תצהירי המבקשים שתמכו בבקשה התייחסו באופן לאקוני לטענות ההגנה של המבקשים כנגד התובענה, אולם לא התייחסו ולו ברמז לנסיבות אי הגשת כתב ההגנה. התייחסות לכך ניתן היה למצוא בבקשה, עת נטען כי המבקשים הסתמכו על עו"ד ירושלמי מסויים אשר הטיפול בתיק נמסר לו וסברו בתום לב כי עניינם מטופל כהלכה ורק לאחר שהתקבלו אזהרות מלשכת ההוצאה לפועל, ניעורו לפעול. לבקשת ב"כ המבקשים ובמסגרת סמכותי לתקן כל פגם בהליך עפ"י תקנה 524 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן : "התקנות"), התרתי למבקשים להצהיר בפתח חקירתם כי האמור בבקשה הוא אמת.

11.              למצער בכך לא תמו כשלי הבקשה, ולאחר שהמבקש 2 הצהיר אודות כך, הוא הבהיר בחקירתו כי משנודעו לו על ההליכים המשפטיים כנגדו איש הקשר שלו בנושא היה הנתבע 2 (מר כהן שי) שאמר לו שפנה לעורך דין ששמו הפרטי הוא אסי ומסר לו שהנושא בטיפול. המבקש לא ידע לומר האם הם שילמו לעוה"ד והאם בכך קיבל את הייצוג בפועל, אולם הבהיר כי הוא עצמו לא שילם כל תשלום עבור הייצוג והוא מבין כיום כי בהיעדר תשלום אין בד"כ ייצוג.

המבקש 1 לא יכול היה להאיר את החסר בחקירתו, שכן הוא טען כי לא קרא את הבקשה שהוגשה ע"י באי-כחו ועל כן ממילא לא יוכל להצהיר שכל האמור בה אמת. בקשר לנסיבות הפנייה לעוה"ד הבהיר המבקש 1 כי נדמה לו שמדובר בעו"ד אסף פותח וגם הוא לא שילם לו כל תשלום.

12.              כאמור, לא הובאה כל ראיה נוספת לפנייה לעוה"ד כפי הנטען ולא הובא כל תצהיר מטעם הנתבע 2 שנטען כי פנה לעוה"ד. שקלתי האם יש בדברים אשר הובאו בפני כדי להוות תשתית ראייתית מספקת לנסיבות הנטענות בגין אי הגשת כתב הגנה במועד. כפסע הייתי מלקבוע כי המבקשים לא עמדו בנטל המוטל עליהם בענין זה, אולם בסופו של יום ולנוכח האפשרות להעיד במסגרת הליך ביניים עדות מפי השמועה, אני סבור שאין לראות בהתנהגות המבקשים משום זלזול מכוון בביהמ"ש אלא במחדל הנובע מצירוף נסיבות ומחוסר ניסיונם בהליכים משפטיים.

בנסיבות שבפניי אני סבור שיש מקום לשקול את השאלה העיקרית בדבר טענות ההגנה של המבקשים מפני התובענה, שכן את תוצאות מחדלם של המבקשים בענין זה ניתן לרפא באמצעות פסיקת הוצאות (ראה בענין זה : רע"א 1958/00 נדב נ' סלון מרכזי למכונות כביסה, תק-על 2001(2) 217, 219 ). ב"כ המבקשים הודתה בהגינותה כי ככל שנגרם למשיבה נזק מאופן התנהלות זה, מוכנים המבקשים לשלם הוצאות ואף מוכנים שהביטול יותנה בתשלום ההוצאות בפועל.

13.              אשר לנימוקי ההגנה וזו כאמור השאלה העיקרית, אני סבור שהמבקשים הראו שהגנתם אפשרית. אפרט. לטענת המבקשים מדובר באופנוע השייך לנתבעת 4 שהינה אימו של המבקש 2 המשמש לצרכי עסק משפחתי. המבקש 2 שהינו איש צבא קבע נדרש לשמור על האופנוע עד למכירתו והוא ביקש מחברו, המבקש 1 שישמור עליו.

המבקש 1 העיד בחקירתו כי אחסן את האופנוע בעסק בו הוא עובד כמנהל מסעדה והנהג שהיה שליח בעסק (והוא זה שנפגע) נטל אותו ללא רשות. המבקש 1 טען כי כבר התרה בנהג שלא לעשות שימוש באופנוע וכי השאיר את מפתחות האופנוע בארון המפתחות של כלי הרכב של העסק שהיה פתוח לכל השליחים. המבקש 1 הבהיר כי לא התיר שימוש באופנוע לצורכי השליחויות כי ממילא לא היה לאופנוע ארגז. כמו כן, הבהיר בעדותו כי רק בדיעבד נתברר לו שלאופנוע אין ביטוח וכי האיסור לנהוג עליו נבע משיקול אחר, הקשור בכך שאין מדובר באופנוע של העסק. ע"מ לסייע לנהג לקבל פיצוי מהביטוח אף חתם המבקש 1 על המסמך שהוגש כ-ת/1 ולפיו אישר כי הנהג עבד בעסק כשליח ונפגע במהלך משמרת. המבקש 1 העיד כי רצה לסייע לנהג שהוא חברו לקבל תגמולי ביטוח.

14.              ב"כ המבקשים טענה בסיכומיה בפני כי המבקשים אינם עומדים בתנאים הנדרשים בסעיף 9 (א)(3) לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 המקימים חבות כלפי המשיבה מאחר ואף אחד מהמבקשים אינו בעל הרכב (האופנוע בבעלות הנתבעת 4, אימו של המבקש 2) ואין הם בגדר המחזיקים ברכב שהתירו את השימוש בו.