החלטה בתיק בשא 155745/05

1.         עורך דין בעז יצחק רגב (להלן: "רגב"), ניהל אצל בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ (להלן: "הבנק") שני חשבונות בנק: האחד, חשבון מס' 117331 בסניף 668 של הבנק על שמו באופן פרטי (להלן: "החשבון  הפרטי"), השני, חשבון מס' 129550 בסניף 668 של הבנק על שם חברה שבשליטתו, בעז רגב ושות' עורכי דין (להלן: "החברה"). רגב חתם על " כתב ערבות מתמדת לכל חוב שאינה מוגבלת בסכום" לחובותיה של המבקשת.

בגין יתרות חוב, שהצטברו בשני החשבונות הנ"ל, הגיש הבנק שתי תביעות:

            א.         תביעה אישית בת.א. 78724/04 בבית משפט השלום בת"א נגד רגב.

ב.         תביעה בת.א. 78722/04 בבית משפט השלום בת"א נגד החברה, כחייבת העיקרית, ונגד רגב, כמי שחתם כערב לחובותיה.

רגב והחברה הגישו בקשות לקבלת רשות להגן כנגד שתי התביעות. שתי הבקשות נתמכות בתצהירו של רגב (מדובר בתצהיר זהה, שצורף בתמיכה לכל אחת מהבקשות).

בקשות אלה הינן נשוא החלטתי זו.

2.         המבקשים אינם כופרים בשיעור החוב בכל אחת מהתביעות ואף לא בערבותו של רגב לחוב החברה. טענות ההגנה, שהעלו המבקשים, הינן, שהם זכאים לפיצוי מהבנק בגין נזקים שנגרמו להם עקב התנהלות הבנק, וכי הם זכאים לקזז פיצוי זה מסכום החוב.

            להלן אדון בטענות, שהועלו על ידי המבקשים.

3.         בתצהירו כותב רגב, כי למרות שהצדדים, רגב והחברה מחד, והבנק מאידך, חתמו על הסכמים באשר לקבלת מסגרת אשראי, לפיהם הוענקה לחברה בחשבונה מסגרת אשראי של 50,000ש"ח, ולרגב בחשבונו הפרטי מסגרת אשראי של 15,000 ש"ח, איפשר הבנק, לרגב בחשבונו הפרטי ולחברה בחשבונה היא, למשוך כספים בשיעור גבוה הרבה יותר. כך למשל, סמוך לספטמבר 2004 יתרת החובה בחשבון החברה הייתה 250,000 ש"ח (כשמסגרת האשראי בהתאם להסכם בכתב עמדה על 50,000 ש"ח בלבד), ויתרת החובה באותו מועד בחשבון הפרטי הייתה 150,000 ש"ח (כשמסגרת האשראי בהתאם להסכם בכתב עמדה על 15,000 ש"ח). בגין אותה יתרת חובה שחרגה ממסגרת האשראי המאושרת בכתב, גבה הבנק ריבית חריגה.

            לטענת המבקשים, עובדות אלה מעניקות לחברה ולרגב עילות לקיזוז סכומים מתוך החוב מהטעמים הבאים:

א.         הבנק התרשל בכך שאיפשר למבקשים למשוך כספים מהחשבונות הנ"ל תוך חריגה ממסגרת האשראי המאושרת, וכתוצאה מכך נגרמו למבקשים נזקים, שהמבקש בתצהירו העריכם ב- 600,000 ש"ח.

ב.         לחלופין, יש לפרש את התנהגות הבנק שאיפשר לחברה ולרגב לחרוג חריגה משמעותית ממסגרת האשראי, שאושרה בכתב, כהסכמה בהתנהגות להגדלת מסגרת האשראי עד לאותו סכום שהבנק איפשר למבקשים למשוך בפועל. לפיכך, לטענת המבקשים, יש לקזז מסכום החוב הנתבע את סכומי הריבית החריגה, שנגבו בחשבונות מהמועד בו נגבו ועד למועד הגשת התביעה.

4.         הנני בדעה, שאין מקום ליתן למבקשים רשות להתגונן בטענות אלה.

הטענות הנ"ל נטענו באופן כללי. לא מצוי בתצהיר פירוט של אף אחת מהטענות הנ"ל. אין פירוט של שיעור הריבית החריגה הנטענת ושל המועדים בהם חוייב החשבון בריבית החריגה. גם אין בתצהיר פירוט, של הנזק שנגרם למבקשים לטענתם, עליו ביססו את דרישתם לפיצוי בסך של 600,000 ש"ח כאמור לעיל.

5.         המבקשים מנועים מלהעלות כטענת הגנה את הטענה, שיש ליתן להם רשות להתגונן גורפת בשל אי המצאת מסמכים, ואף לא את הטענה, כי טענותיהם נעדרות פירוט וכימות כספי בשל אי המצאת מסמכים, שכן התברר במהלך החקירה הנגדית של רגב, כאשר התקבלו כמוצגים המכתבים מש/1 ו- מש/2 (עמ' 2 ש' 1-3), כי שלושה חודשים קודם לקיום הדיון בבר"ל בבית המשפט, קיבלו המבקשים מהבנק את המסמכים שביקשו. למרות קבלת המסמכים, לא הוגשה מטעמם כל בקשה להגשת תצהיר משלים או מחליף, או להמצאת מסמכים נוספים.

6.         המבקשים טוענים, כי בשל כך, שהבנק ביטל על אתר את מסגרת האשראי בחשבון החברה, נאלצו להחליף שקים דחויים, שמשכו מחשבון המבקשת, בשקים אחרים, מה שפגע בשמו הטוב של רגב אצל ספקי החברה. בגין הפגיעה בשמו הטוב של רגב טוענים המבקשים לזכותם לקזז סך של 100,000 ש"ח מהחוב.

            איני מקבלת טענה זו. הטענה אינה מפורטת. רגב לא פירט בתצהירו אילו שקים דחויים נאלצה החברה להחליף. כמו כן, אין פירוט של שמותיהם של הספקים, ששקים שנמסרו להם הוחלפו באחרים.

7.         המבקשים מוסיפים וטוענים, כי בשל ביטול מסגרת האשראי על אתר, לא עמדה החברה בהתחייבויותיה על פי הוראות קבע שנתנה וכתוצאה מכך נפגע שמו הטוב של רגב. בגין פגיעה זו, מבקשים הם קיזוז של  50,000 ש"ח מסכום החוב.

גם טענה זו איני מקבלת. גם טענה זו אינה מפורטת. רגב אינו מפרט אילו הוראות קבע בוטלו, מי הגורמים שהיו אמורים לקבל כספים באמצעות הוראות הקבע שבוטלו וכיצד חושב הנזק.