החלטה בתיק בשא 155346/07

החלטה זו ניתנת בהמשך לדיון שהתקיים במעמד הצדדים, במסגרת התנגדות לביצוע שטר שהגיש המבקש נגד המשיב בגין שיק מספר 10705 על סך 170,000 ש"ח מיום 5/12/06.

המבקש הגיש תצהיר בתמיכה לכתב ההתנגדות, וטען כי מסר את השיק נשוא התובענה כבטוחה להחזר הלוואה על-סך 30,000$ שקיבל מהמשיב בקיץ 2005 לצורך רכישת דירה - הלוואה אשר לטענת המבקש נפרעה במלואה, ואף שולם בגינה סך של 2,000 ש"ח ביתר בעקבות סחטנות שהופעלה על-ידי המשיב. לפיכך נטען כי הסך של 170,000 ש"ח מולא בשיק נשוא התובענה שלא כדין, ובניגוד להרשאתו של המבקש. עוד נטען כי מספר שנים קודם לכן, ביום 12/12/02, נטל המבקש הלוואה אחרת מהמשיב בסך 20,000$, אשר מחציתה הועברה לידי מר מאיר זהביאן, ואף הלוואה זו נפרעה במלואה, שכן שולם בגינה סך של 25,000$ בתשלומים של 500$ מידי חודש. בנוסף טען המבקש כי ייצג את המשיב בהליכים משפטיים רבים, ושיש בידיו אסמכתאות אשר צורפו לתצהיר המעידות כי המשיב חייב לו סך כולל של 709,785 ש"ח בגין הוצאות ושכר טרחה.

במהלך הדיון נחקר המבקש על תצהירו, ולאחר מכן סיכמו הצדדים את טענותיהם בעל-פה.

דיון

המבקש הודה בתצהירו כי נטל מהמשיב שתי הלוואות: האחת בשנת 2002 על סך 20,000$, והשנייה בשנת 2005 על סך 30,000$.

לטענת המבקש, השיק נשוא ההתנגדות ניתן כבטוחה אך ורק להחזר ההלוואה השנייה על סך 30,000$ משנת 2005, אולם ממסמך שהוגש לבית המשפט במהלך הדיון וסומן מש/3, עולה לכאורה שהשיק נמסר כבטוחה להחזר שתי ההלוואות גם יחד.

המבקש טען בחקירתו כי היה עליו להשיב את ההלוואה על סך 20,000$ תוך שנה בתשלומים חודשיים של 500$ בחודש (עמוד 2 פסקה 6 לפרוטוקול) - אולם גרסה זו הינה תמוהה שכן תשלומים של 500$ בחודש מסתכמים בסך של 6,000$ בלבד. יתר על כן, מהסכם ההלוואה שהוגש לבית המשפט וסומן מש/2, ניתן להסיק כי התשלומים בסך של 500$ מידי חודש במשך שנה מהווים תשלום של הריבית בלבד, ובנוסף לתשלומים אלה היה על המבקש להחזיר את קרן ההלוואה כעבור שנה במלואה. מסקנה זו עולה גם מנספח ד' לתצהירו של המבקש עצמו, שכן הסכום שנרשם בשיק הביטחון אשר ניתן לטענתו בגין ההלוואה הנ"ל הינו 123,000 ש"ח - סכום הגבוה מ- 20,000$, וככל הנראה כולל גם את תשלומי הריבית על ההלוואה. המבקש אף אישר בהמשך חקירתו כי ייתכן ששיק זה שיקף גם את תשלומי הריבית (עמוד 5 פסקה 1 לפרוטוקול).   

בנוסף לכך, גרסתו של המבקש לפיה שילם סך של 25,000$ בגין ההלוואה על-סך 20,000$ הנ"ל אינה מתיישבת עם יתר טענותיו בתצהיר. אף אם המבקש אכן שילם תשלומים חודשיים בסך של 500$ ברציפות מיום 12/1/03 ועד 12/3/06, כפי שנטען בתצהיר, הרי ששולמו 39 תשלומים בסך כולל של 19,500$ בלבד, ולא 50 תשלומים בסך של 25,000$. עוד יצוין כי מהקבלות שצורפו לתצהיר עולה לכאורה שהתשלומים שולמו באיחור, ואין עדות להחזר מלוא סכום הקרן ביום 21/12/03, כנדרש בהסכם מש/2 לעיל. כמו-כן יובהר כי בניגוד לטענתו של המבקש, אין באסמכתאות המצורפות לתצהירו כדי להעיד על תשלום רציף של 500$ בחודש ממועד מתן ההלוואה ועד ליום 12/3/06.

באשר להלוואה השנייה בסך 30,000 ש"ח - לא נסתר שהקרן שולמה על-ידי המבקש, אולם אף לא נטען באופן ברור בתצהיר כי סוכם שההלוואה איננה נושאת ריבית. מדובר בטענה שעלתה במפורש לראשונה במהלך חקירתו הנגדית של המבקש.

מן האמור לעיל עולה שמחד, טענותיו של המבקש לגבי אופן פירעון ההלוואות ושיעורי הריבית שנגבו בגינן אינן בהירות ועקביות, אך מאידך, לא נסתר שהמבקש השיב לכל הפחות חלק ניכר מסכומי הקרן של ההלוואות. לפיכך, הנני סבור כי יש מקום ליתן למבקש רשות להתגונן בעניין זה, ולבחון במסגרת דיון ההוכחות אילו הלוואות ניתנו למבקש, מה שיעור הריבית על כל הלוואה ואילו סכומים שולמו על חשבון ההלוואות. 

כעת אתייחס לטענת הקיזוז, לפיה המשיב שכר את שרותיו המשפטיים של המבקש ונותר חייב לו סך של 709,785 ש"ח בגין שכר טרחת עו"ד והוצאות.

היות שהחיוב השטרי נשוא התובענה והחוב הכספי הנ"ל לו טוען המבקש אינם נובעים מתוך "עסקה אחת", הרי שיש ליתן למבקש רשות להתגונן אך ורק אם החוב הכספי הנטען הוא קצוב (רע"א  6250/98 Nordland Papier AG   נ' מפעלי ייצור והוצאה, פ"ד נג(2), 274 ,בעמודים 285-286). סכום קצוב, כהגדרתו בפסיקה ובספרות, הנו סכום שניתן לחישוב אריתמטי פשוט, ללא צורך בשומה או בהערכה (ראה, בין היתר, ע"א 38/77 ישראל יואל צימרינג ואח' נ' דבורה גורדין, פ"ד לא(3), 401, בעמודים 404-405; ע"א 734/83 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' שפיר דוידוביץ פ"ד לח(1), 613, בעמודים 615-616; וכן רע"א Nordland הנ"ל בעמודים 287-288).

מדבריו של המבקש עולה כי לא היתה התחייבות מפורשת של המשיב, בין בעל-פה ובין בכתב, לתשלום סכום ספציפי, מוסכם וברור מראש בגין שכר טרחת עו"ד והוצאות. במסגרת הסכם שכר הטרחה שצורף כנספח ט' לתצהירו של המבקש, התחייב המשיב לשלם למבקש בגין פועלו בקשר לגביית כל שיק, שטר או פסק דין לטובת המשיב, הוצאות משפט וכן שכר טרחת עו"ד בשיעור של 15% מכל סכום שיגבה בקשר עם התיק. כמו-כן התחייב המשיב לשלם למבקש, מתוך יתרת חובו של כל חייב כלפיו, סך נוסף של 480 ש"ח בגין כל דיון או ישיבה. דא עקא, המבקש הציג בפני בית המשפט מסכת סבוכה ורחבת היקף של עניינים משפטיים במסגרתם ייצג לדבריו את המשיב, כאשר הערכת סכום ההוצאות ושכר הטרחה להם זכאי המבקש בגין הליכים אלה איננה פשוטה כלל ועיקר, ומצריכה חקירה ודרישה.  

זאת ועוד, מעיון בהסכם שכר הטרחה שבנספח ט' הנ"ל, כלל לא ברור האם יש להחילו על כל ההליכים המפורטים בתצהירו של המבקש. כך למשל, בעניינו של חנוך ליטמן טוען המבקש עצמו בסעיף 25 לתצהיר כי הסכם שכר הטרחה אינו חל וכי " יש לקבוע את שכר טרחתו של המבקש לפי התעריף המינימלי של לשכת עורכי הדין ו/או שכר הטרחה הראוי בהתאם לעניין והעבודה שהושקעה" . מכאן שקביעת שכר טרחתו הראוי של המבקש במקרה זה דורשת הערכה ושומה, ואין לראות בה "סכום קצוב".

באשר לתיקים של ניר ורועי ליטמן, מסעיפים 27 ו- 28 לתצהירו של המבקש עולה כי במועד הגשת ההתנגדות נשוא התובענה דנן, טרם נגבו כספים כלשהם בגין השיקים שהגיש המבקש לביצוע בהוצאה לפועל. לפיכך, אף אם יש להחיל בעניינם של ניר ורועי ליטמן את אם הסכם שכר הטרחה שצורף כנספח ט' לתצהיר, אין כל אפשרות לחשב בשלב זה את גובה שכר הטרחה שזכאי המבקש לקבל בתיקים אלה.

מצב הדברים מורכב עוד יותר בכל הנוגע להליכים שניהל המבקש בתיקי רודקום וקריחלי המתוארים בתצהיר, וזאת בין השאר לאור ההסדר בין המשיב לבין החייבים אשר צורף לתצהירו של המבקש כנספח יז'. לפי הסדר זה, התחייבו החייבים לפרוע את חובם למשיב בתיקי ההוצאה לפועל בדרך של תשלום אחוזים מדיבידנד לו יהי זכאי מר קריחלי - דיבידנד אשר שיעורו איננו ידוע, ועל-כן אין כל אפשרות לקבוע בחישוב פשוט את שכר הטרחה המגיע למבקש בגין ההסדר. בנוסף לכך, קיימת מחלוקת לגבי הפעולות שהורשה המבקש לבצע בתיק, לרבות בעניין הסמכות להגיע להסדר הנ"ל בשם המשיב, ומחלוקת זו משליכה אף היא על גובה שכר הטרחה וההוצאות שעל המשיב לשלם למבקש.

לאור האמור לעיל, הנני קובע כי סכום החוב הנטען אותו דורש המבקש לקזז בגין שכר טרחה והוצאות משפט אינו בגדר "סכום קצוב", ועל-כן אין ליתן למבקש רשות להתגונן בטענה זו.

אשר על כן, הנני מקבל את ההתנגדות בחלקה, וקובע כי תינתן למבקש רשות להתגונן אך ורק בטענות הנוגעות לפירעון ההלוואות, ולא בטענת הקיזוז.

בכפוף לכך, התצהיר אשר הוגש בתמיכה לכתב ההתנגדות ישמש ככתב הגנה בתיק.

יחד עם זאת, המבקש יהא רשאי להגיש לבית המשפט אשר בפניו יקבע התיק דנן לדיון הוכחות, היתר להגשת כתב הגנה מתוקן הכולל כתב תביעה שכנגד בגין חובו הנטען של המשיב כלפיו. בית המשפט אשר ינהל את דיון ההוכחות בתיק הוא שיחליט האם יהיה זה ראוי ויעיל לדון בתביעה שכנגד יחד עם התובענה השטרית שהגיש המשיב.