א)
כללי
1. זו בקשה בקשר להארכת מועד להגשת התנגדות, והתנגדות לביצוע 10 שיקים על סכום קרן כולל של 143,600 ש"ח שז.פ 17/11/01 ועד 1/2/02.
תיק ההוצל"פ נפתח ביום 5/3/02, לפי רישומי המחשב אזהרה למבקש ביום 29/3/02, וסכום החוב בתיק ההוצל"פ נכון להיום 249,602 ש"ח.
2. לעניין הארכת המועד טוען המבקש כי במועד הרלבנטי לפתיחת התיק היה תחת לחץ ואיומים של קבוצת עבריינים, להם מסר את השיקים כנגד הלוואות שוק אפור שקיבל. מדובר במר יהודה כהן ואנשיו. עקב הלחצים והאיומים, לרבות איומי רצח נקלע המבקש למצוקה נפשית ולא העז להגיש שום הגנה לבית המשפט, עקב הלחץ, ולפי הנטען נמכר ביתו של המבקש, והפסיד מקום עבודתו.
שמו של המשיב מוזכר בסוף ההתנגדות (להבדיל ממר כהן), ונטען שהוא חלק מקבוצת הנוכלים שעשקה את המבקש, וידוע כעבריין מסוכן שחבל להתעסק עמו, ולמעשה השיקים נשוא הדיון, שהיו פתוחים, נרשמו לפקודת מר יצחק בילו - עובדו של יהודה כהן, והוסבו ככל הנראה לתובע, על מנת לזכות במעמד של צד ג' בתביעה שטרית, עניין חסר יסוד כאן, שכן מדובר באותה קבוצת נוכלים.
3. כן נטען לפגמים בבקשת הביצוע, שיש בהם להביא למחיקתה, נטען לשיקים שניתנו בקשר להלוואות חוץ בנקאיות, ואי קיום הוראות החוק לעניין דרך הגשת בקשה לביצועם בהוצל"פ. כן נטען שהחוב שהנו אחד, בגין הלוואות בריבית קצוצה שנתקבלו מיהודה כהן, נפרע ע"י שיקים אחרים וממכירת בית המבקש שתמורתו הומחתה ליהודה כהן, בניכוי משכנתא שרבצה על הבית שיהודה כהן קיבל אף כספים עודפים בפועל, והתחייב במועד קבלת כספי הבית. להחזיר את כל השיקים שקיבל מן המבקש בגין הלוואותיו בין שאצלו ובין שאצל צד ג', דוגמת המשיב כאן. מדובר בטענת פירעון המתייחסת הן למועד שקדם לפתיחת התיק והן אחריה, כאשר המבקש שומר על זכותו לטעון פרעתי לפי ס' 19 לחוק ההוצל"פ לגבי סכומים ששולמו לאחר פתיחת התיק (ראה סעיף 40 לתצהיר).
4. המשיב טוען בסיכומיו כי אין כל טעם מספק לעניין האיחור בהגשת ההתנגדות של כ-3 שנים, וכן לגופו המשיב הנו צד ג' אוחז כשורה בשיקים שניכה אותם, ואינו קשור, או גובר על כל טענות שבין המבקש למר כהן וחבריו.
ב)
דיון
5. בדיון בפני נחקר המבקש קצרות על תצהיר הארכת המועד וההתנגדות, ואישר כי קיבל את אזהרת ההוצל"פ במועד המצוין בתיק - 29/3/02. כן אישר שבסמוך לכך פגש את ב"כ המשיב במשרדו וביוזמת המבקש, ולא זכר אם הציע לסלק החוב בתשלום של 3,000 ש"ח בחודש. לטענתו הגיע למשרד ב"כ המבקש כי איימו על חייו. המבקש העיד כי היה במשטרה בעניין, מספר פעמים, והגיש תלונות שטרם הסתיים בירורן. המבקש אישר כי לפני בא- כוחו הנוכחי, היה מיוצג ע"י עו"ד סורין גנות שפנה בשם המבקש לב"כ המשיב וביקש לברר בקשר לתיק. המבקש לא זכר אם עו"ד גנות ביקש מב"כ המשיב ארכה להגשת התנגדות עד 10/5/02. כן עלה בחקירת המבקש שפנה למשטרה לדבריו בתחילת 2/03. כן חזר בחקירתו המבקש על טענותיו בעניין מכירת הבית והעברת התמורה למר כהן.
6. מן החומר שבתיק והבקשה, עולה שעיקר הטענות מופנות למר יהודה כהן שהלווה כספים למבקש, וקיבל החזרים, ושהוא או עובדיו סיפרו ו/או אמרו למבקש שהמשיב אדם מסוכן שלא כדאי להתעסק עמו. מן החומר לא נסתר בשלב זה שהמבקש אוים ע"י מר כהן ואנשיו, כריכתו של המשיב, עם קבוצת הנוכלים - קבוצת יהודה כהן, לגרסת המבקש, מעורפלת יותר, ופחות מפורטת.
7. ראשית לכל, יש להכריע האם יש בנסיבות כאן להאריך למבקש את המועד להגשת ההתנגדות. לדעתי התשובה לכך שלילית, כידוע המועד להגשת התנגדות הנו מועד שקבוע בחיקוק, ולפיכך הארכתו דורשת טעם מיוחד. מן החומר והדיון לא ראיתי טעם מיוחד המצדיק הגשת ההתנגדות, רק כעת כ-3 שנים לאחר המועד שקבוע בחוק. אומנם המבקש מתאר מסכת לחצים, איומים, הבטחות ותרמיות שמועדן הרלבנטי בסמוך לפתיחת התיק, ואולם כשל מלהראות מדוע במועד של ימים, שבועות, חודשים לאחר חדלות אותו מצב, ככל שקרה עובר למכירת הבית והחזר החוב עפ"י הנטען לכהן, לא הוגשה אז התנגדות. הבטחה לסגור תיק בעבר אינה עילה לאי הגשת התנגדות, ולא נוכחתי שזהו המקרה בו הזוכה עצמו, הטעה את המבקש שלא להגיש התנגדות, הטעיה שנמשכה לאורך שנים ועד להגשת הבקשה. אם למבקש הובטח שהחוב נפרע, ושהשיקים יוחזרו, עליו להגיש טענת פירעון בגין אותה הבטחה, אך אין הדבר מהווה טעם מיוחד וכנדרש בפסיקה לעניין הארכת מועד להגשת התנגדות.
בע"א 3588/00 עניין
אלפונסו מכלוף נ' סעדיה
, עליו הסתמך ב"כ המבקש, דובר באיחור קצר ביותר של מספר ימים, ולא שנים כבמקרה שבפני, טענות טובות לגוף העניין לא הוכרו עד כה ובפני עצמן כטעם מיוחד אלא דורשות לכל הפחות טעמים אובייקטיבים מצטברים נוספים ושאינם בשליטת בעל הדין שמבקש הארכה, ולאורך כל תקופת האיחור, לא התרשמתי, וחרף מסכת הלחצים, שאין ספק, שהמבקש עבר במועד מסירת האזהרה כי אותם לחצים "שיתקו" את המבקש מלהגיש התנגדות למשך זמן כה ניכר. כלל ידוע הוא מדיני כפיה ועושק שמי שרוצה לממש זכותו ולבטל הסכם שנכרת תחת אילוץ, עליו לעשות כן בהזדמנות הראשונה בו פסק אותו מצב של כפיה, כך גם בענייננו, המבקש לא שכנע שהלחץ והאיומים בהם היה נתון לגרסתו, מנעו ממנו עד ל 2/05 להגיש התנגדות. מעבר לאמור מרבית טענותיו המפורטות של המבקש הנן, כאמור כלפי מר כהן, ואלו ביחס למשיב שהוא צד ג' לכאורה הטענות מעורפלות וכלליות יותר, יחד עם זאת יש לזכור שבשלב דיוני זה, יכול וטענות רק כנגד הצד הסמוך תספקנה.
דא עקא שבהעדר טעם מיוחד להארכת המועד, אין מקום להכריע בעניין, לפיכך ובהעדר טעם מיוחד למתן ארכה להגשת התנגדות, אני סבור שיש לדחות הבקשה בעניין.
ג)
סוף דבר
8. אני מורה על דחיית הבקשה להארכת מועד וההתנגדות שהוגשה, אין באמור למנוע מן המבקש לטעון פרעתי לפי ס' 19 לחוק ההוצל"פ, ובקשר לטענות פרעתי כלפי המשיב, וככל שחלות לאחר מועד פתיחת התיק כאן.
המבקש ישלם למשיב הוצאות הדיון בעניין בסך 5,000 ש"ח בצירוף מע"מ, צמוד ונושא ריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל.
המזכירות תשלח העתק ההחלטה לב"כ הצדדים.
ניתנה היום כ"ב בסיון, תשס"ה (29 ביוני 2005) בהעדר הצדדים.