החלטה בתיק בשא 15524/06

1.         בפניי בקשה לצו מניעה זמני האוסר על המשיב, בנק טפחות למשכנתאות בע"מ (להלן: המשיב") להמשיך בהליכי פינוי של הגב' מגר ריטה (להלן: "המבקשת") ובני משפחתה מהדירה המצויה ברחוב אברהם טביב 2/9 בקרית-אתא (להלן: "הדירה"), עד להכרעה בתביעה העיקרית, אשר הסעד שנתבקש בה הוא צו מניעה קבוע. 

יש לציין כבר עתה, כי עניינה של המבקשת לסעד זמני זה, נידון כבר בפני כב' השופט רניאל, בבש"א 11480/05, שם דחה כב' השופט רניאל את הבקשה. ב"כ המשיב טוען כי, יש לדחות את התביעה והבקשה על הסף, מחמת מעשה בית דין.

רקע עובדתי

2.         ביום 28/11/00 לוותה המבקשת מאת המשיב 45,000 ש"ח  (להלן: "ההלוואה"), משכנה את  דירתה, והתחייבה להחזרים בשיעור של 900 ש"ח, החזרים שעמדה בהם במשך שנה וחצי. לטענתה, לא הובהר לה, כי היא עלולה לעמוד בפני פינוי במקרה של אי עמידה בהחזרים, לא הוצאה לה בטוחה אחרת וגם לא הובהרה לה משמעות הוויתור על הגנת סעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז - 1968 (להלן: "החוק").

3.         המשיב פתח, בהליכי הכינוס של הדירה, במסגרת תיק הוצאה לפועל 02-24611-03-1, משלא עמדה המבקשת בהחזרים. מועד פינוי הדירה, נקבע ליום 3/8/04, אולם לאור הסכמה שהושגה בין הצדדים, לפיה המבקשת תשלם 4 תשלומים חודשיים על-סך  1,200 ש"ח והמשיב מצידו ישקול בחיוב מחזור ההלוואה, לא בוצע הפינוי.

המבקשת עמדה בארבעת התשלומים, ולאחר מכן המשיכה לשלם 500 ש"ח, במשך 9 חודשים.  מנגד, המשיב לא עמד בהתחייבויותיו, לא בצע פריסת החוב, ובחודש 3/05 סרב לקבל את התשלום בסך של 500 ש"ח בתואנה שהינו נמוך מידי.

המבקשת פנתה בבקשה לסעד זמני בבש"א  11480/05 הנ"ל ותביעה לסעד קבוע בת.א. 10339/05. התביעה העיקרית נמחקה,וזאת לאחר שביום 14/11/05, הגיעה המבקשת, באופן עצמאי ללא ידיעת בא-כוחה, להסכם פשרה עם המשיב, לפיו תשלם לו 15,000 ש"ח וכן 750 ש"ח החל מיום 15/12/05 ועד ליום 15/3/06. היא מצידה עמדה בהתחייבויותיה.

(להלן: "התביעה הראשונה").

לטענת התובעת, החזר החוב אמור היה לעלות על מסלול תקין, כאשר ב"כ המשיב הודיע לה כי, אושר לה מחזור ההלוואה על בסיס תשלום של 750 ש"ח לחודש, וכי עליה להסדיר את נושא שכר הטרחה עם ב"כ הבנק, כתנאי לכך.

המבקשת, חתמה במשרד ב"כ המשיב על התחייבות לתשלום שכ"ט בסך 5180 ש"ח:    3,000 ש"ח  במזומן ועוד 4 תשלומים של 545 ש"ח, ביום 1/5/06. 

באותו יום (1/5/06) נגשה למשיב כדי להתחיל בתהליך מחזור ההלוואה. שם נתבקשה להמציא מסמכים, התיק הוכן למחזור ונשלח לחיפה. למרבית ההפתעה, לאחר 3 שבועות נאמר לה על-ידי פקידה, מטעם המשיב, הגב' שולי, כי לא ניתן למחזר את ההלוואה היות, ותהליך המחזור דורש הפקדת מלוא סכום החוב (45,600 ש"ח) לחשבונה, ומאחר והחשבון מעוקל לא ניתן לעשות זאת.

לטעמה של המבקשת, התנהגות המשיב ו/או מי מטעמו בקשר למחזור ההלוואה נגוע באופן שיטתי בחוסר תום לב. ועל-כן פנתה שוב לבית-משפט לקבל סעד.

המבקשת טוענת, כי פינוי הדירה בשלב זה יותיר אותה ללא דיור חלופי, ואין לפנותה מבלי שהוכח, כי ויתרה באופן חד משמעי על סעיף 38 לחוק הוצאה לפועל ו/או סעיף 33 לחוק הגנת הדייר. מאידך, במידה ויתקיים דיון בסוגיות שבמחלוקת, לאחר מתן הצו, לבנק לא יגרם שום נזק שהוא, שכן הוא אוחז בבטוחה שערכה גבוה לאין ערוך משווי החוב.

4.         בתגובה טוען המשיב, כי דין הבקשה להידחות מהנימוקים הבאים:

א.         דין הבקשה להידחות על הסף, מחמת מעשה בי-דין, היות והיא נדונה, ונדחתה  על-ידי כב' השופט רניאל במסגרת בש"א 11480/05. בנסיבות האמורות, מצורפת תגובתו לבש"א 11480/05, אשר נימוקיה נכונים גם לבקשה זו.

ב.         הטענה היחידה של המבקשת שהוספה לבקשה זו הינה, כי המשיב מסרב לבצע הליך מחזור הלוואת המבקשת, מאחר וקיימים כנגדה מספר תיקי הוצאה לפועל. הליך מחזור אינו הליך של מה בכך, ולמעשה המדובר במתן הלוואה חדשה על כל המשתמע מכך. אחד מתנאי המחזור, שכנגד הלווה לא יהיו תיקי הוצאה לפועל פתוחים, וכנגד המבקשת קיימים שניים כאלה.  מה גם, שמזה כשבעה חודשים, המבקשת אינה משלמת כספים לחשבון הלוואתה וגורמת להגדלת החוב. יתר על-כן, עניין המחזור הוא רק רצון טוב של הבנק. הוא אינו חייב בכך, ועל-כן, גם מטעם זה משאין למבקשת למעשה כל הגנה, יש לדחות את הבקשה.

5.         ביום 10/10/06 ניתן על-ידי צו, במעמד צד אחד על-פיו, עד למתן החלטה אחרת נאסר על פינוי המבקשת ובני משפחתה מהדירה.

6.         בדיון שהתקיים בפניי ביום 24/10/06 טענה ב"כ המבקשת, כי לאחר החלטת כב' השופט רניאל, היו התרחשויות נוספות, המעלות חשש שרצון המשיב הוא מימוש הדירה. לאחר התביעה הראשונה, שולמו סכומים של 15,000 ש"ח ועוד שכ"ט לב"כ המשיב מעל 3,000 ש"ח, סכומים אשר יכלו לכסות את חובה בהוצאה לפועל, והם סלע המחלוקת. התרחשויות אלו מצדיקות לדעתה את הצורך בהיזקקות לסעד זמני נוסף, ועל-כן, אין לומר כי יש מעשה בית דין.

בנוסף טענה כי, עניין אי היכולת למחזר את ההלוואה, הועלה על ידי המשיב, רק לאחר ששולמו 15,000 ש"ח על-ידי המבקשת. כאשר לתגובתו, לא צורף תצהיר מטעם הפקידה הרלבנטית, שיעיד שניתן הסבר למבקשת, שהיה ולא סולק חובה בהוצל"פ, לא יאושר לה מחזור ההלוואה.

המבקשת מצידה חזרה  על עיקרי הטיעון שהועלו בבקשה.