החלטה בתיק בשא 155234/07

בקשה לביטול פסק דין לפיו חויב המבקש לשלם למשיבה סכום של 5,069 ש"ח וזאת עבור שירותים שסופקו על ידי המשיבה 25/8/00 ועד ליום 22/5/05, יום בו נותקו הערוצים.

החוב כולל גם חיוב בגין החזקת מפענחים בליסינג אשר לא שולם, בסכום של 1,225 ש"ח.

יש לציין כי עוד בפברואר 2001 בוצע ניתוק ראשון של הערוצים, וכי השירותים חודשו רק ביום 31/8/01.

המבקש טוען בבקשתו כי מעולם לא היה מנוי של המשיבה ולא התקשר עם המשיבה בהסכם כלשהו.

לטענתו, מי שהתקשר עם המשיבה בהסכם היה אביו, ואילו הוא מסר את פרטי כרטיס האשראי שלו, כאשר אביו התחייב להחזיר לו את התשלומים.

לטענתו, משהפסיק אביו להחזיר לו את התשלומים, ביקש מאביו שימסור לחברה אמצעי תשלום אחר. לדבריו, אביו אכן עשה כן ומסר לחברה הוראת קבע לתשלום החשבונות.

יצוין כי ב"כ המשיבה לא הכחישה את טענתו זו של המבקש ובסיכומיה הודתה כי "לאחר שחב' יס ניתקה את השירות, האב חידש את השירות וניתנה הוראת קבע על ידו ביום 31/8/01".

באשר למסירת כתב התביעה:

המבקש טוען כי שהה בחו"ל מיום 30/8/06 וכי שב לארץ רק ביום 23/1/07. רק משהגיע לארץ מצא את האזהרה בביתו.

בעדותו בפני אף הוסיף המבקש וטען כי בעת ששהה בחו"ל אביו לא סיפר לו על התביעה היות ולדבריו הם אינם מצויים בקשר טוב, ואביו חי בחלק נפרד מהבית.

הבקשה לביטול פסק דין הוגשה ביום 20/2/07 בטרם חלפו 30 ימים ממועד בו שב המבקש ארצה, ואולם ב"כ המשיבה טוענת כי הבקשה הוגשה באיחור היות והאזהרה נמסרה עוד ביום 4/1/07 לאחותו, קטי.

כידוע, מייחס בית המשפט משקל למידת האיחור, כשבמקרה זה אין מדובר באיחור משמעותי, גם אם נתייחס למועד מסירת האזהרה.

בנוסף, סבורה אני כי שהותו של המבקש בחו"ל מהווה "טעם מיוחד" לעניין הארכת מועד.

לעניין זה, ראה 6402/96 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה ראשון לציון נ' מיכקשווילי, פד"י נ (ד) 209, שם נפסק כי: " הסמכות להאריך מועד נועדה, בין השאר, להתגבר על מצבים, שאליהם נקלע בעל דין ושבעטיים נבצר ממנו לעשות מעשה, כגון מצב בריאות לקוי, שהייה בחוץ לארץ בנסיבות מיוחדות או תקלה, שמקורה בבית המשפט עצמו".

לפיכך אני סבורה כי יש להאריך את המועד, היות ולמבקש הסבר מניח את הדעת לעניין האיחור.

זאת ועוד, הכלל הוא כי חשיבות העניין העומד לדיון איננו טעם המצדיק כשלעצמו הארכת מועד, אבל יכול הוא בנסיבות מיוחדות להוות טעם מצטבר לטעם קיים.

במקרה דנן, בפי המבקש טענות שיש בהן ממש הנוגעות לעצם זכותה של המשיבה להגיש תביעה כנגדו.

המשיבה אינה מכחישה כי המבקש לא חתם על הסכם ההתקשרות, וכי המינוי לא היה על שמו, אלא על שם אביו.

זאת ועוד, גם אם שימש כרטיס האשראי של המבקש כאמצעי התשלום עבור המינוי בתקופה מסויימת, הרי אין חולק כי במועד מסויים הוחלף אמצעי התשלום האמור, ואביו של המבקש חתם על הוראת קבע לתשלום דמי המינוי.