החלטה בתיק בשא 154907/05

1.         בנק הפועלים בע"מ (להלן: " הבנק") הגיש נגד פאסט סל תקשורת (להלן: " מבקשת 1"), נגד סולומון מיכל (להלן: " מבקשת 2") ונגד סולומון שמאי (להלן: " המבקש") תביעה כספית בסדר דין מקוצר.

התביעה נגד מבקשת 1 מבוססת על יתרת החוב בחשבונה ועל אי עמידתה בתנאי תשלום ההלוואה, שנטלה מהבנק ביום 31.12.03 (להלן: " ההלוואה").

התביעה נגד מבקשת 2 , בעלת מניות במבקשת 1, מבוססת על חתימתה על " כתב ערבות מתמדת בלתי מוגבלת בסכום", לפיו ערבה היא לכל חובות מבקשת 1.

התביעה נגד המבקש מבוססת על חתימתו על כתב התחייבות כערב לפירעון ההלוואה במועדה.

            המבקשים הגישו בקשת רשות להתגונן. בקשה זו הינה נשוא החלטתי זו.

            אדון בטענות המבקשים אחת לאחת.

2.         המבקשים מודים כי נטלו הלוואה מהבנק (הלוואה לא צמודה הנושאת ריבית משתנה בשיעור של 10.7% לשנה מיום מתן ההלוואה ועד ליום פירעונה). המבקשים אינם מכחישים כי פיגרו בתשלומי ההלוואה. יחד עם זאת, טוענים המבקשים, כי ניהלו משא ומתן עם הבנק, לשם פריסת יתרת חוב ההלוואה לתשלומים נמוכים יותר. לגרסתם, כתנאי לניהול המשא ומתן, דרש מהם בא כוח הבנק, כי יפרעו את חוב הפיגורים, ואכן הם שילמו את חוב הפיגורים (כעולה מכתב התביעה - 5,719 ש"ח) וניהלו משא ומתן עם הבנק.

בעת שנחקרה המצהירה בבית המשפט לא הוכח שטענה זו בדבר תשלום חוב הפיגורים, הינה בבחינת הגנת בדים.  

ניתנת למבקשים רשות להתגונן בטענה זו.

3.         בנוסף, טענו המבקשים, כי הבנק ניהל עימם משא ומתן שלא בתום לב, שכן דחה את בקשתם לפריסת תשלומי ההלוואה, לאחר שנקלעו לקשיים כלכליים והציעו לו פריסת תשלומים "שיש עימה כדי לפרוע את ההלוואה בביטחון רב" ונכסים היכולים לשמש בטוחה לבנק.  כמו כן, הבנק פעל בחוסר תום לב, באשר הגיש את תביעתו מספר ימים לאחר שנוהל המשא ומתן לפריסת החוב, ולא המתין זמן מה נוסף.

איני נותנת למבקשים רשות להתגונן בטענה זו. כעולה מסע' 13 לכתב ההתחייבות (נספח ג' לכתב התביעה), למרות שלבנק הייתה הזכות לפעול לפירעון מיידי של ההלוואה, ניהל הבנק עם המבקשים משא ומתן במשך כשלושה חודשים. ביום 25.10.04 שלח הבנק למבקשים מכתב התראה בגין החוב, לאחר מכן נוהל עימם משא ומתן וביום 4.1.05 שלח מכתב התראה נוסף למבקשים לפני נקיטת הליכים. התביעה הוגשה רק ב- 9.2.05. בנסיבות אלה, איני סבורה, שהבנק נהג בחוסר תום לב, המצדיק את חיובו בתשלום פיצוי למבקשים.

למעלה מן הנחוץ אציין, כי המבקשים לא פירטו טענה זו די הצורך. אין בנמצא כימות של הנזק, שנגרם להם, לטענתם, עקב הגשת כתב התביעה במועד בו הוגש.

4.         בבקשת הרשות להגן ובתצהיר שצורף אליה טענו המבקשים, כי קיימות הגבלות ב חוק הערבות, תשכ"ז 1967, הנוגעות להגשת התובענה, נגד המבקש, שהינו "ערב יחיד". בסיכומיהם לא חזרו על טענה זו, כך שהדיון בטענה זו התייתר.

            למעלה מן הנחוץ, אוסיף ואומר, כי אף אם היו המבקשים חוזרים על טענה זו בסיכומי טענותיהם, הייתה טענה זו נדחית. אכן ב" כתב התחייבות וערבות להחזרת הלוואה" חתום המבקש כ "ערב יחיד", אולם, מחקירתה הנגדית של מבקשת 2 עולה, כי המבקש היה "הרוח החיה" בניהול ענייניה של מבקשת 1 מול הבנק (ראה פרוטוקול חקירה נגדית עמ' 2 שורות 1-11). יתרה מזאת, המבקשים הודו בסיכומיהם, כי המבקש הוא מנהל החברה (ראה: סיכומי המבקשים עמ' 2). לפיכך, אין להתייחס אל המבקש כאל "ערב יחיד".

5.         בסיכומי טענותיהם מעלים המבקשים לראשונה, את הטענה, שהבנק לא המציא להם מסמכים כדרישתם.

איני מקבלת טענה זו. מלבד היות הטענה בלתי מפורטת כנדרש, הרי שלטענה זו אין כל זכר בתצהירה של המבקשת 2 ולא ניתן להעלותה רק בשלב הסיכומים.  

6.         לסיכום, ניתנת למבקשים רשות להתגונן בטענה שפורטה בסעיף 2 להחלטתי זו, לעניין פירעון סך של 5,719 ש"ח.

אני קובעת כי הוצאות הבקשה בסך 3,000 ש"ח + מע"מ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית חוקית מרבית החל מהיום ועד התשלום בפועל, ישולמו לפי תוצאות המשפט.

ניתנה היום כ"ז באב, תשס"ו (21 באוגוסט 2006) בהעדר הצדדים שזומנו לשימוע להיום בזימון כדין.