החלטה בתיק בשא 154652/06

החלטה זו ניתנת בעקבות סיכומים בכתב שהוגשו בהמשך לדיון שהתנהל במעמד הצדדים במסגרת התנגדות לביצוע שטרות שהגישו המבקשות נגד המשיבה בגין 3 שיקים כדלקמן: 1) שיק מספר 0010506 ע"ס 30,000 ש"ח מיום 28/6/05; 2) שיק מספר 0010504 ע"ס 20,400 ש"ח מיום 15/7/05; ו- 3) שיק מספר 0010502 ע"ס 30,000 ש"ח מיום 23/6/05.

המבקש 2 הגיש תצהיר בתמיכה לכתב ההתנגדות, בו הוצהר, בין היתר, כאמור להלן:

1. המבקש 2 הינו בעל המניות והמנהל של המבקשת 1, אשר עוסקת במכירת משקאות באירועים פרטיים, מוסדיים והמוניים.
2. המבקשת 1 התקשרה בהסכם עם האגודה לשמירת זכויות הפרט וחברת פרימיום טים בע"מ, אשר מפיקות את "מצעד הגאווה" (להלן: "מפיקות האירוע"), בו נקבע כי המבקשת 1 תקבל זיכיון בלעדי למכירת מזון ושתייה בהפנינג הגאווה שהתקיים ב"ספורטק" ביום 10.6.05.
3. תמורת הזיכיון התחייבה המבקשת 1 לשלם למפיקות האירוע סך של 120,000 ש"ח + מע"מ, סך נוסף של 10,000 ש"ח + מע"מ אם הכרטיסים שימכרו לאירוע יעלו על 22,000 וסך של 10,000 ש"ח נוספים + מע"מ אם המפיקות ימכרו מעל 28,000 כרטיסים.
4. החברה משכה לפקודת מפיקות האירוע סך של 140,400 ש"ח, ובנוסף נמסרו וטרם הוחזרו 2 השיקים שפירעונם היה מותנה במכירת כרטיסים כאמור.
5. למרות התחייבותן של מפיקות האירוע כי החברה תקבל זיכיון בלעדי, הרי שבפועל נכחו דוכני מזון ושתייה נוספים שאינם של החברה, ואף הותר לאנשים להיכנס למתחם עם בקבוקי שתייה. בנוסף, מפיקות האירוע אפשרו הפגנה שנושאה "כן לזכויות לא למסיבה" בפתח מתחם המכירות, הפגנה שגרמה לחברה נזק אדיר,שכן אנשים נמנעו מלהיכנס למסיבה שבשטחה הוצבו דוכני החברה. עוד צוין כי האירוע התחיל בשעה 14:40 ולא בשעה 12:30 כמוסכם.
6. לאור ההפרות הבוטות של ההסכם פנה המבקש 2 למפיקות האירוע וביקש מהם לא להפקיד את השיקים שבידיהם. יתר על כן, מפיקות האירוע ממשיכות להחזיק ברשותן, בניגוד לדין, את השיקים שנתנה להן המבקשת 2 ואשר פירעונם תלוי בכמות מכירת הכרטיסים לאירוע. לאור התנהלות זו נאלצה המבקשת 2 לבטל את השיקים.
7. המשיבה עובדת באופן שוטף עם מפיקות האירוע, ולכן ידעה על הבעיות שאירעו במצעד, אולם השיקים סוחרו לה על מנת למנוע מהמבקשות טענות הגנה נגד ביצוע השיקים. בנוסף, השיקים סוחרו למשיבה לאחר מועד פירעונם, והמשיבה לא קיבלה כל ערך בעדם.   

במהלך הדיון נחקר המבקש 2 על תצהירו והעיד כי המבקשת 1 הקימה באירוע למעלה מ- 20 דוכנים ואף הפעילה זכייני משנה במקום, אולם מכרה פחות מ- 1/3 מהסחורה שרכשה בסך של
כ- 30,000 ש"ח בלבד. כנשאל האם הוא יודע שההמחאות לא כובדו עקב אכ"מ, הודה כי נתן את הוראת הביטול כאשר היה מחוץ למסגרת האשראי. בהמשך הכחיש המבקש 2 שקיבל מכתב תשובה למכתב ששלח למפיקות האירוע ביום 21/6/05.

בסיכומיו בכתב חזר ב"כ המבקשות על הטענות שהועלו במסגרת ההתנגדות והדגיש כי עומדת לזכותו טענה של כשלון תמורה מלא שכן בלעדיות הזיכיון היוותה את מהות ולב ההתקשרות והגורם היחיד בגינו התקשרו המבקשים עם מפיקי האירוע. עוד הוסיף ב"כ המבקשות על האמור בכתב ההתנגדות, כי המבקשים והזוכה אינם צדדים רחוקים, היות שהמבקשת 1, מפיקות האירוע והמשיבה היו קשורות יחדיו לאותה עסקה.

ב"כ המשיבה טענה במסגרת הסיכומים כי יש לדחות את הגנת החייבים בשל העובדה שהיא מסתמכת על חוזה שאינו חתום. עוד נטען כי הגנת המבקשים הינה למעשה טענת כשלון תמורה חלקי בלתי קצוב, שכן המבקשים קיבלו זיכיון למכור מזון ומשקאות באירוע, ההפנינג אכן יצא אל הפועל כמתוכנן והמבקשים הפעילו בו דוכני מזון רבים. לפיכך, נטען כי מפיקות האירוע קיימו לכל הפחות חלק מהתחייבויותיהם על-פי ההסכם. בנוסף טענה ב"כ המשיבה, כי לא הייתה הפרה יסודית של ההסכם, וכי על כל פנים, במקרה של הפרה יסודית המפיקות בלבד הן אלה שהיו רשאיות לבטל את ההסכם. יתר על כן, נטען שההסכם לא הופר כלל, היות שאין בהסכם התחייבות מפורשת לגבי מניעת רוכלות, איסור על הכנסת בקבוקי שתייה ומניעת קיום הפגנות, וכי לגבי שעת האירוע, קיימת התחייבות לפתיחת הקופות לכל המאוחר בשעה 15:00. הודגש  שהשיקים חזרו בציון "אכ"מ", ושהמבקשת 1 ידעה והסכימה לכך שהשיקים יהיו סחירים. לבסוף נטען כי המשיבה לא קשורה כלל וכלל להסכם ולאירוע נשוא ההסכם וכי אינה חברת הפקות אלא חברה העוסקת בתחום הדפוס הדיגיטלי.

דיון

טענתם המרכזית של המבקשים, עליה מבוססת עיקר הגנתם בכתב ההתנגדות, היא טענת כשלון תמורה מלא. לדידם של המבקשים, מפיקות האירוע הפרו את התחייבויותיהן על-פי ההסכם באופן שמשנה לחלוטין את אופי האירוע, כך שהלכה למעשה לא התקבלה כל תמורה בעד השיקים. דינה של טענה זו להדחות.

אין מחלוקת על כך שמפיקות האירוע עמדו בהתחייבויותיהן לקיים את "הפנינג הגאווה", לאפשר למבקשת למכור מזון ומשקאות בשטח ההפנינג ב"ספורטק" ולספק למבקשת 1 דוכנים למכירת מוצריה. המבקש 2 עצמו הודה בחקירתו כי האירוע הפעיל במתחם למעלה מ- 20 דוכנים, בהם נמכרה סחורה בסך של 30,000 ש"ח, כאשר אין כל התחייבות של מפיקות האירוע לגובה ההכנסות   מהמכירה. לפיכך, אין ממש בטענתם של המבקשים לפיה לא קיבלו תמורה כלשהי בעד השיקים.

זאת ועוד, ההפרות היסודיות של הסכם, כנטען על-ידי המבקשים, הן כדלקמן:

1. נפתחו דוכני מזון ושתייה שאינם של החברה.
2. מפיקי האירוע אפשרו לאנשים להיכנס למתחם עם בקבוקי שתייה.
3. מפיקי האירוע לא מנעו הפגנה שנושאה "כן לזכויות לא למסיבה".