החלטה בתיק בשא 154516/04

1.                   אבשלום (אבי) מדר (להלן: " התובע") מנהל מוסך של פחחות וצבע  לרכבים, הידוע בכינויו "מוסך אבי בר", הגיש תביעה כספית בסדר דין מקוצר לתשלום כספים, שלטענתו מגיעים לו מהנתבעים [ברזילי שמעון (להלן: " נתבע 1"), גולן כהן (להלן: " נתבעת 2"), שמעון ברזילי מכוניות (1987) בע"מ (להלן: " נתבע 3"), מוסך 2000 ראשון גולן כהן (2002) בע"מ (להלן: " נתבע 4")].

לטענת התובע, נקשר בינו לבין נתבעת 3 ביום 29.8.01 הסכם עבודה, נספח א' לכתב התביעה (להלן: " הסכם עבודה א'"), עליו חתם נתבע 1 , מנהלה של נתבעת 3 ובעל השליטה בה. מאוחר יותר ביום 1.4.02, בהמשך להסכם עבודה א', נחתם הסכם עבודה בין התובע לבין נתבעות 3 ו- 4 (להלן: הסכם עבודה ב'), עליו חתמו התובע, נתבע 1, מנהלה של נתבעת 3 ובעל השליטה בה, ונתבע 2, מנהלה של נתבעת 4 ובעל השליטה בה.

בהתאם להסכמי העבודה א' ו- ב', ניתנה לתובע, תחילה על ידי נתבעת 3 (ע"פ הסכם עבודה א'), ולאחר מכן על ידי נתבעות 3 ו- 4 (ע"פ הסכם עבודה ב'), האפשרות לבצע עבודות פחחות וצבע לרכב בשטח המוסך, בו ניהלו נתבעות 3 ו- 4 את עסקיהן, כנגד התחייבות התובע לשלם לנתבעת 3 ולאחר מכן לנתבעות 3 ו/או 4 עמלה של 20% מהכספים שיתקבלו עבור עבודות צבע, ו- 25% מהכספים שיתקבלו עבור עבודות הפחחות.           

לטענת התובע, בסוף אוקטובר 2002, הגיעו הצדדים להסכם חדש (להלן: " ההסכם החדש"), לפיו יופרשו לנתבעות ו/או למי מהן, 40% מההכנסות, וזאת כנגד התחייבות נתבעות 3 ו/או 4 לשאת במחצית מהוצאות העבודה של התובע, שכללו שכר עובדים, עלות חמרים וכיוצ"ב. לטענת התובע, סוכם בין הצדדים, שההסכם החדש הוא לתקופת ניסיון של חודש בלבד. לאחר מכן, מתחילת דצמבר חזרו לתנאי הסכם  ב'.

לטענת התובע, נותרו הנתבעות חבות לו כספים לפי הפירוט הבא:

א.                              תשלומים, שהיה התובע אמור לקבל עבור עבודות שביצע במהלך חודש אוקטובר. לטענתו, בגין העבודות, שבוצעו במהלך חודש אוקטובר, היה זכאי לקבל (לאחר ניכוי העמלות המגיעות לנתבעות 3 ו/או 4) סך של 65,291 ש"ח כולל מע"מ, ואכן קיבל סכום זה בהמחאה שזמן פירעונה 14.1.03 ( תיקרא להלן: " ההמחאה הראשונה"), אך המחאה זו חוללה ותמורתה לא שולמה עד יום הגשת התביעה.

ב.                              סך של 37,646 ש"ח, סכום חלקי מתוך סך כל התשלומים, שהיה אמור התובע לקבל בגין העבודות שבוצעו בחודש נובמבר 2002 (בגין עבודות הפחחות והצבע, שביצע בחודש נובמבר 2002, היה זכאי התובע לקבל לטענתו, בהתאם להסכם החדש, לאחר ניכוי העמלות, שהגיעו לנתבעות 3 ו/או 4, סך של 112,426 ש"ח. נתבעת 4 משכה לפקודת התובע 4 המחאות, שסכומם הכולל היה 112,426 ש"ח כנגד חשבונית מס/קבלה, שהנפיק לה התובע.  שלוש מההמחאות כובדו, ואילו לגבי ההמחאה האחרונה, שזמן פירעונה  13.2.03 (תקרא להלן: " ההמחאה האחרונה") נאמר לתובע במפורש, כי תינתן לגביה הוראת ביטול. לפיכך, כיוון שחילולה של ההמחאה היה ודאי בבחינת "הפרה צפויה", הוציא אותה התובע מהבנק, ותבע את סכום השק בכתב התביעה (שהוגשה בטרם הגיע זמן הפירעון של אותה המחאה).

ג.                                תשלומים בסך 27,145 ש"ח שהיה אמור התובע לקבל עבור העבודות שביצע בחודש דצמבר 2002 (בישיבה שהתקיימה ביום 31.8.06 הודיע ב"כ התובע, כי חלה טעות והסכום צריך להיות רק 23,625.37 ש"ח ובעקבות הודעה זו ובהסכמת הצדדים הוקטן גם סכום התביעה ל- 126,585 ש"ח).

2.                   כל הנתבעים הגישו בקשות רשות להגן: נתבע 1 ונתבע 3 - בש"א 159907/03, נתבע 2 ונתבעת 4 - בש"א 154516/04.

ביום 29.6.03 הגיעו הצדדים להסכמה, שקיבלה תוקף של החלטה, לפיה נמחקה התביעה נגד נתבעים 1- 2 ללא צו להוצאות וניתנה לנתבעת 3 רשות להגן לפי טיעוניה בבש"א 159907/03. התקיים דיון בבש"א 154516/04 בבקשת רשות להגן של נתבעת 4 בלבד והחלטתי מתייחסת לבקשה זו.

3.                   טוען ב"כ נתבעת 4  (לאחר שבישיבה מיום 31.8.06 הבהיר וצמצם טיעוניו):

א.                      התובע אינו זכאי לקבלת הסך 23,625.37 ש"ח שהוא תובע בגין חודש דצמבר (כאמור, בישיבה מיום 31.8.06, הועמד הסכום על סכום זה לאחר שהוקטן לבקשת ב"כ התובע ובהסכמת ב"כ נתבעת 4), שכן סכום זה חושב על בסיס הסכם ב', ולא על בסיס ההסכם החדש. לטענת ב"כ נתבעת 4, הצדדים הסכימו, שההסכם החדש יחול מתחילת נובמבר 2002  ואילך, ולא היה מדובר בהסכמה לניסיון של חודש בלבד כטענת התובע. נתבעת 4 מכחישה את הטענה, שהצדדים הסכימו לחזור לתנאי הסכם ב' עבור התקופה שמתחילת דצמבר ואילך. לפיכך, לטענת נתבעת 4, יש לחשב את הסכומים המגיעים לתובע החל מדצמבר 2002 על בסיס ההסכם החדש דהיינו, על התובע להפריש לנתבעים עמלה של 40% ולא 20% או 25%, וכן זכאית נתבעת 4 להחזר מחצית ההוצאות ששילמה ושפורטו בסעיף 44 לתצהיר.

ב.                       נתבעת 4 אכן חייבת בפירעון ההמחאות הראשונה והאחרונה בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית, אך מסכומים אלה יש לקזז את הסכומים הבאים:

(1)     סך של 31,217 ש"ח שחושב ביתר (במועדים בהם על פי המוסכם נתבעת 4 זכאית הייתה לקבל סך של 20% מעבודות הפחחות קיזזה נתבעת 4 בטעות, בגין העבודות שבוצעו במחלקת הפחחות עבור מוסך מגדלי, 5% בלבד. הסכום שהיה צריך להתקבל אצל נתבעת 4 מהעבודות עבור מוסך מגדלי היה צריך להיות 41,623 ש"ח  לפי חישוב 20% מההכנסות. בפועל שולמו סך של 10,405 ש"ח. לפיכך, יש להפחית את החוב בסך של 31,217 ש"ח).

(2)     הסכומים שמגיעים לנתבעת 4 כפיצוי בגין הפרת ההסכם על ידי התובע, אשר עשה דין לעצמו וקיבל לטיפולו רכבים שלא דווחו לנתבעת 4. לטענת נתבעת 4, התוצאה מכך שהתובע נמנע מלדווח לנתבעת 4 על רכבים שטופלו על ידו הינה, שהתובע מנע מנתבעת 4 את העמלה לה הייתה זכאית תוך שהוא "עושה שימוש במושכר שמומן כולו על ידי נתבעת 4".

לטענת ב"כ נתבעת 4, ניסה לעשות בדיקה כדי ללמוד על היקף העלמת העבודות, אך מהחשבוניות לא ניתן היה ללמוד דבר, שכן לטענתו אלה לא נוהלו על פי הנדרש בחוק.

4.                   ב"כ התובע טוענת, כי בתצהירו של נתבע 2 ובעדותו בביהמ"ש מוצאים אנו הודאה מטעם נתבעת 4, שכל הנהלת החשבונות, לרבות הוצאת החשבוניות, נעשו על ידי נתבעת 4, וכי בעקבות הנהלת החשבונות של נתבעת 4 הוצאו ההמחאות (ובכללן  ההמחאה הראשונה והאחרונה), ולכן לא יכולה להיות מחלוקת לגבי זכותו של התובע לתבוע את סכום ההמחאות. מוסיפה וטוענת ב"כ התובע, כי לגבי כל הטענות, שנתבעת 4 טוענת, באשר לזכותה לקזז סכומים מסכום החוב, טענות אלה אין להן פירוט, מדובר בבליל של האשמות ואין ליתן בגינם רשות להגן.

5.                   לאחר קריאת כתב התביעה, התצהיר שצורף לבקשה, עדויות המצהיר בביהמ"ש וסיכומי טענות הצדדים, כולל שמיעת ההבהרות שניתנו ביום 31.8.06 (כאשר ב"כ התובע שנתבקש להבהיר את כל טענותיו צמצם אותן ולא חזר על כל טענותיו) הגעתי למסקנה שנתבעת 4 העלתה מספר טענות הגנה לכאורה טובות, שלא הופרכו .

איני  מסכימה עם ב"כ התובע, שבחקירה הנגדית הוכח טעונו של המצהיר כהגנת בדים. עם זאת, צודקת ב"כ התובע שמרבית הטענות נעדרות פירוט כנדרש, וניתן היה לדחות את הבקשה לקבל רשות להתגונן בשל העדר פירוט.