החלטה בתיק בשא 154476/07

המבקשות 1-11 (להלן: " המבקשות") עותרות לסילוקה על הסף של תובענת התובעות (להלן: " המשיבות"), מחמת העדר יריבות ומחמת התיישנות. אפתח בתיאור קצר של ההליכים.

רקע כללי

ביום 19.4.1976 נפגע מר יעקב שאבי (להלן: " שאבי") בתאונת דרכים. במהלך חודש נובמבר 1987 הושג הסכם פשרה בין בעלי הדין במסגרת ת.א. 860/03 ולפיו שאבי יוותר על 10% משיעור הפיצוי, ככל שייפסק, וב- 90% הנותרים, ישאו הצדדים כדלקמן - נהג הרכב הפוגע וחברת פול חברות הביטוח הישראליות בע"מ (להלן: " הפול") ישאו ב- 75% מהחבות ואילו הולך הרגל שגרם לתאונה והתובעות בתובענה דנן (מעבידותיו של הולך הרגל) ישאו ב- 25% מהחבות (להלן: " הסכם הפשרה").

ביום 31.10.1991 ניתן פסק דין במסגרת ת.א. 860/03. בית המשפט המחוזי קיבל את הסכם הפשרה כאמור וקבע ראשי נזק שונים. על פסק הדין כאמור הוגשו ערעורים לבית המשפט העליון. ערעורו של שאבי התקבל בחלקו ובית המשפט העליון הוסיף פיצויים תחת מספר ראשי נזק והגדיל את הסכום בו חוייבו הנתבעים לשלם (ע"א 5655/91 ו- 5671/91).

לטענת המשיבות, ביום 21.12.1998 הודיע להם ב"כ "הפול" כי ההסדר על פיו פעל "הפול" הופסק ביום 1.4.1986.

לטענת המשיבות, חברות הביטוח אשר היוו חלק מהנתבעת 1, לא פרעו את חובן הפסוק כלפי שאבי, ועל כן, שאבי נקט בהליכי הוצאה לפועל כנגד המשיבות בלבד, הואיל ופסק הדין כאמור ניתן "יחד ולחוד".

ממשיכות המשיבות וטוענות כי לאחר הליכים משפטיים ארוכים וסבוכים, הגיעו הן ושאבי להסכם פשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין ביום 28.2.2006 לפיו הן תשלמנה לשאבי סך של 750,000 ש"ח כנגד סילוק מלא וסופי של תביעת שאבי.

לאור האמור, טוענות המשיבות כי על הנתבעות בתובענה דנן, לשפותן על פי חלקיהן ב"פול" בסך של 75% מסכום הפשרה בתוספת הוצאות ושכ"ט בגין ניהול הליכי ההוצל"פ ובסך הכל, בסך כולל של 796,035 ש"ח.

המבקשות עותרות, כאמור, לסילוקה של התביעה על הסף מחמת התיישנות ומחמת העדר יריבות.

עמדת המבקשות

המבקשות טוענות כי הן לא היו צד להליכים המשפטיים שבין שאבי לבין המשיבות ולהסכם הפשרה שבעקבותיהם, ולכן פסקי הדין וההסכם כאמור, אינם מחייבים אותן.

עוד טוענות המבקשות כי בפסק הדין של בית המשפט המחוזי נקבע כי "הפול" היא המבטחת של הרכב שפגע בשאבי ועל כן, מדובר למעשה בהשתק פלוגתא בנושא זה, ומכאן, שלא ניתן לטעון כי מוטלת עליהן חובה כלשהי.

זאת ועוד, הואיל ול"פול" - אישיות משפטית נפרדת מזו של המבקשות והואיל והמשיבות לא צירפו לתביעתן פוליסה או תעודת ביטוח המצביעות על כך כי המשיבות הן המבטחות של הרכב כאמור, לא קיימת עילת תביעה נגדן.

עוד טוענות המבקשות כי הליכי ההוצאה לפועל נפתחו אך כנגד המשיבות ולא כנגד מי מהמבקשות וכי הסכם הפשרה שניתן בעקבות ההליכים כאמור, היה בין שאבי לבין המשיבות בלבד, ועל כן, גם מטעמים אלו, הן (המבקשות) אינן חבות כלפי המשיבות.

לחילופין, טוענות המבקשות כי גם אם נניח כי קיימת עילת תביעה נגדן, עילה זו התיישנה זה מכבר, שהרי פסק הדין בערעור כמפורט לעיל ניתן ביום 11.2.1997 ואילו התובענה דנן, הוגשה ביום 8.3.2006, בחלוף 7 שנים. טוענות המבקשות כי מועד תשלום הכספים לשאבי בעקבות הסכם הפשרה ופסק הדין מיום 28.2.2006 אינו רלוונטי שכן אחרת, תוכלנה המשיבות להאריך את תקופת ההתיישנות לתקופה ארוכה בלתי סבירה, כל עוד פסק הדין נגדן לטובת שאבי, לא נפרע או לא התיישן.

עמדת המשיבות

לטענת המשיבות, חלק מהנתבעות בתובענה זו אשר היו שותפות ב"פול", קיבלו על עצמן את הדין והגיעו להסדרים עם המשיבות אשר בעקבותיהם הוגשו הסדרי פשרה לאישור בית המשפט. עוד טוענות המשיבות, כי אף המבקשות עצמן (או חלק מהן) שילמו בעבר (לפני הגשת התביעה) חלק מחובן הפסוק, וע"כ אינן יכולות להתנער, כעת, מיתרת החוב.

ממשיכות המשיבות וטוענות כי שאבי לא פתח בהליכי הוצאה לפועל כנגד המבקשות ואף לא יכול היה לעשות כן מן הטעם ש"הפול" במתכונתו דאז כגוף מנהל פורק ולא פעל עוד.

ממשיכות המשיבות וטוענות שבפסק הדין של בית המשפט המחוזי כונתה "הפול" - "מבטחת"- רק  לשם קיצור ונוחות תחת שמה המשפטי "התאגיד המנהל של המאגר לביטוחי רכב חובה ("הפול") בע"מ". על מנת שייווצר כביכול הכלל של השתק פלוגתא יש צורך בקיומה של פלוגתא, דהיינו, מחלוקת משפטית סביב הנקודה בה מבקשים ליצור השתק.  בענייננו טוענות המשיבות, לא נוצר כל השתק הואיל ולא נתעוררה כל פלוגתא בנושא זה (פרטי וזהות החברות המהוות את התאגיד).