החלטה בתיק בשא 15401/07

1.         בפני התנגדות לביצוע שטר.

2.         המשיב, שהינו תאגיד בנקאי, הגיש לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל בנתניה, המחאה על סך של 52,800 ש"ח, שמועד פרעונה 30.5.2007, משוכה על ידי המבקש לפקודת חברת אר.אס.אס.די למסחר בע"מ (להלן "החברה"), אשר הוסבה למשיב ואשר חוללה באי פרעון, עקב אי כיסוי מספיק (להלן "ההמחאה").

3.         על פי רישומי תיק ההוצאה לפועל, הוגשה ההתנגדות באיחור אולם, המבקש צרף לתצהירו בקשה להארכת מועד להגשת ההתנגדות, במסגרתה הבהיר כי המועד האחרון להגשת ההתנגדות חל ביום חג. מכל מקום, לאור הסכמת ב"כ המשיב, יוארך המועד להגשת ההתנגדות, עד למועד הגשתה בפועל.

4.         לגופו של עניין, העלה המבקש במסגרת תצהירו מספר טענות, כמפורט להלן:

א.             ההמחאה נמסרה לחברה, כחלק מסדרת המחאות, לצורך רכישת מוצרי חשמל. לטענתו, ההמחאות נמסרו בלא שנרשמו בהם סכומים ומועדי פרעון, על מנת שהחברה תשלים את הפרטים החסרים במערכת הדפסת ההמחאות שלה, לפי ההסכם בין הצדדים, וזאת כדי לחסוך בטרחה שברישום ההמחאות.

                 בהתאם למוסכם בין הצדדים, היתה החברה אמורה לרשום בכל אחת מההמחאות סך של 1,000 ש"ח, בתשלומים חדשיים.

ב.              העסקה בוטלה כעבור זמן קצר ביותר והמבקש לא קבל מוצר כלשהו. מנהל החברה הבטיח לו להחזיר לידיו את ההמחאות, אולם לא עשה כן ובשל יחסי האמון בין המבקש למנהלי החברה, לא דאג המבקש לקבל לידיו את ההמחאות.

ג.              בניגוד למוסכם וללא הרשאתו, השלימה החברה את ההמחאות בסכומים אסטרונומיים. לטענתו, סכום ההמחאה שהוגשה לביצוע מופרז וחסר פרופורציה לסכום שהיה עליו לשלם לחברה מלכתחילה.

ד.              המבקש טען כי המשיב נהג בחוסר תום לב עת קבל לידיו את ההמחאה שכן, הוא עובד שכיר, הכנסתו דלה, אין לו נכסים או רכוש ולא יתכן כי המשיב יקבל לידיו המחאה בסכום כה גבוה בנסיבות בהן אין קשר עסקי בינו לבין החברה, בסכום ההמחאה. המשיב היה חייב לסרב לקבל את ההמחאה, הוא עצם עינו, פעל בחוסר תום לב ובחוסר סבירות. לטענתו, קיים כשלון תמורה מלא וזכותו של המשיב בהמחאה פגומה, מאחר וזכותה של החברה בה היתה פגומה.

5.         עם הגשת ההתנגדות, הופכת בקשת ביצוע השטר לתובענה בסדר דין מקוצר. בחינת טענותיו של המבקש במסגרת ההתנגדות שהוגשה על ידיו והשאלה האם ליתן לה רשות להתגונן מפני התביעה על בסיס טענות אלו, יעשו, אפוא, לאור ההלכות שנקבעו לעניין ההליך של סדר דין מקוצר. הלכה היא כי מטרתו של הליך סדר הדין המקוצר הינה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו (ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ, פ"ד לו(3) 518, 524; י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהד' שביעית, 1995), בעמ' 675, ע"א 3374/05 אליהו אוזן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ  (מאגר נבו)). לפיכך, נפסק כי גם מי שההגנה שבפיו דחוקה וסיכוייו לדחיית התביעה נגדו קטנים, יקבל מתן רשות להתגונן. לעומת זאת מי שהגנתו "הגנת בדים" תידחה בקשתו למתן רשות להתגונן (ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל (לא פורסם)).

עוד נפסק, כי ככל שהנתבע מציג הגנה לכאורה, יש ליתן לו רשות להתגונן ואין לבדוק כיצד יצליח להוכיח את הגנתו או מהו טיב ראיותיו. עם זאת, נדרש ממבקש הרשות להגן להגיש תצהיר הנכנס לכל פרטי העובדות עליהן הוא מבסס את טענת הגנתו (ע"א 6514/96 חניון המרכבה חולון בע"מ נ' עירית חולון, פ"ד נג(1) 390, 400). המבקש רשות להתגונן נדרש להראות בתצהירו תשתית עובדתית מלאה לכל אחת מטענותיו, שהרי לימים ישמש תצהירו, ורק הוא, גם כתב הגנה בתיק (ראה גם  ע"א 594/85 זהבי נ' מגרית בע"מ, פ"ד מב(1) 721 וע"א 1471/06 עגיב יעוץ וניהול בע"מ נ' יאיר רבינוביץ, רו"ח - יו"ר הרשות לבקרת תקציבית).

6.         במהלך הדיון שהתקיים בפני ביום 5.3.2008, ויתר ב"כ המשיב על חקירתו של המבקש והצדדים סכמו טענותיהם בעל פה.

7.         המבקש טוען בתצהירו כי ההמחאות נמסרו לחברה במסגרת עסקה לרכישת מוצרי חשמל וכי זמן קצר לאחר מכן, בוטלה העסקה. מעבר לכך, לא פרט המבקש דבר לעניין עסקת היסוד ותצהירו בעניין זה אינו עונה על התנאים שהציבה הפסיקה לעניין רמת הפירוט הנדרשת ממבקש רשות להתגונן. המבקש לא נתן פרטים בנוגע למועד בו נערכה העסקה, מהות המוצרים שנרכשו על ידיו, סכום העסקה, מספר ההמחאות שמסר, מועדי פרעון ההמחאות, מועד הספקת הסחורה, מועד כשלון העסקה (ביטולה) ואף לא צרף לתצהירו מסמכים מהם ניתן היה ללמוד על אותם פרטים חסרים. אם בכך היו מתמצות טענותיו, נראה כי התנגדותו היתה נדחית.

            אלא, שהמבקש העלה טענה נוספת לפיה, החברה שבידיה נמסרו ההמחאות, היתה אמורה להשלימן על ידי רישום סך של 1,000 ש"ח בלבד בכל אחת מהן. בניגוד למוסכם בין הצדדים וללא הרשאתו, רשמה החברה בהמחאה שהוגשה לביצוע סכום אסטרונומי שאין לו פרופורציה לסכום שהיה אמור לשלם לידיה. אמנם, גם הפעם לא השכיל המבקש לפרט מהו אותו סכום שבבסיס עסקת היסוד אולם, הוא טען כי היה על החברה לרשום בהמחאה סך של 1,000 ש"ח בלבד. עצם רישום סכום אחר, בניגוד למוסכם בין הצדדים, בחריגה מהרשאה, פוגם בזכות הקניין של החברה בהמחאה ויש בה טענה משום טענת הגנה לכאורה ביחסים בין הצדדים הקרובים לשטר.

8.         המבקש הוסיף וטען כי המשיב נהג בחוסר תום לב עת נטל המחאה בסכום הנ"ל מהחברה. גם טענה זו לוקה בחוסר פירוט. מנגד, ככל שהמשיב אוחז בשטר כשורה, הרי שעל פי סעיף  סעיף 19 לפקודת השטרות (נוסח חדש),   (להלן "הפקודה") הוא גובר על הפגם של חריגה מהרשאה. כדי לקבוע, שהתובע אוחז כשורה בשטר, חייב בית המשפט להשתכנע, בין היתר, על פי הוראות סעיף 28(א)(2) לפקודה, כי התובע נטל את השטר בתום לב ובעד ערך ובשעה שסיחרו לו את השטר לא היתה לו כל ידיעה שזכות קנינו של המסחר פגומה(ראה ע"א 364/83, ונדה מזרחי נ' פרדי יעקובי , פ"ד מא(3), 402)). השאלה האם המשיב הינו אוחז כשורה אינה יכולה לבוא על פתרונה במסגרת הדיון בבקשת רשות להתגונן ועל בית המשפט לשמוע ראיות בעניין.

הלכה היא כי די לנתבע המבקש רשות להתגונן כנגד תובענה שהוגשה על ידי צד שלישי בשטר, שיראה הגנה שהיה מעלה כנגד הצד הסמוך. הגנה זו פוגמת בזכות הקניין בשטר, וכוחה יפה גם  לעניין צד השלישי, שאליו סוחר השטר. משמעלה הנתבע הגנה לכאורה כנגד תביעתו של צד קרוב צריך הצד השלישי להרים את נטל השכנוע המוטל עליו לפי סעיף 29(ב) לפקודת השטרות ולהוכיח את אחיזתו בשטר כשורה. בשלב הדיון בבקשת רשות להתגונן, בית המשפט לא ידון בסוגיה זו ויניח אותה להכרעת בית המשפט שידון בתיק לגופו, שכן הדבר מחייב עדות מטעם האוחז בדבר מתן תמורה בתום לב, כאמור בסעיף 29(ב) לפקודת השטרות (ד. בר אופיר, סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה, מהדורה שמינית, 235-237. ע"א 218/66 חביה ואח' נגד גליק, פ"ד כ(4)63, 67. ע"א 366/65 תימור חברה להנדסה ובנין בע"מ נגד מ. אנגלרד חרושת ברזל בע"מ, פ"ד יט(4) 229).

            המבקש העלה טענה בדבר חריגה מהרשאה ברישום סכום ההמחאה, המהווה הגנה כנגד צד קרוב.  טענותיו בעניין זה, המהוות טענות הגנה כנגד תביעתו של צד קרוב לשטר, לא נסתרו. כאמור, בשלב זה של ההליך, די בכך כדי שהמבקש יזכה במתן רשות להתגונן ואין מקום לבירור שאלת אחיזתו של המשיב בשטר כשורה.

9.         הטענה בדבר רישום סכום ההמחאה בניגוד להסכמת הצדדים ובחריגה מהרשאה, נשענת בעקיפין על עסקת היסוד בין המבקש לחברה ולאור חוסר הפירוט בתצהירו של המבקש, הרי שמתקיימים התנאים לחייב את המבקש בהפקדתערובה לפי תקנה 210 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, כתנאי למתן רשות להתגונן מפני התובענה (ראה ע"א 462/88 בן-צבי נגד בנק לאומי, פ"ד מד(1) 127; ע"א 507/85 פנון נגדשטראוס, פ"ד מג(1) 106).

לאור האמור לעיל, ניתנת למבקש רשות להתגונן מפני התובענה והערבון בסך 5,000 ש"ח שהפקיד כתנאי לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל כנגדו, ישאר בקופת בית המשפט עד תום הדיון בתובענה.