החלטה בתיק בשא 154/08

1.      בפני בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב בתיק דמ (ת"א) 7458/06 (כב' השופטת אריאלה גילצר כץ). פסק הדין ניתן ביום 17.1.08 והומצא למבקש ביום 27.1.08, כך שלכאורה המועד האחרון להגשת בקשת רשות ערעור (בשים לב להשבתת בית הדין בגין תנאי מזג האוויר בתאריכים 31.1.08-30.1.08 ) היה ביום 13.2.08. המבקש הגיש ביום 19.2.08, היינו 6 ימים לאחר חלוף המועד, בקשה להארכת המועד להגשת בקשת רשות ערעור עד ליום 29.2.08.

2.      הרקע לבקשה כפי שעולה מהמסמכים שבפני:

2.1.   המשיב התקבל להתמחות בראיית חשבון אצל המבקש. ביום 19.1.05 נחתם הסכם עבודה בין הצדדים לפיו מתחייב המשיב לעבוד אצל המבקש במשך שנתיים, החל מיום 2.1.05 ועד ליום 9.1.07. לפני המועד המיועד, הודיע המשיב למבקש כי הוא מעוניין לסיים את עבודתו במשרד ובאותו מועד ניתן למשיב לוח זמנים לסיום כל משימותיו שנותרו פתוחות. המשיב ביצע את כל המשימות ועזב את עבודתו ביום 14.7.06.

2.2.   המשיב הגיש נגד המבקש תביעה לתשלום שכר עבודה, שעות נוספות, דמי חופשה שנתית ודמי הבראה ואילו המבקש הגיש תביעה שכנגד להחזר מענקי התמדה ששולמו למשיב ולתשלום הפיצוי המוסכם הקבוע בהסכם העבודה למקרה של סיום העבודה קודם המועד המיועד.

2.3.   בית הדין קמא קיבל את התביעה של המשיב בחלקה ודחה את התביעה שכנגד. נקבע כי ההוראה בהסכם המחייבת את המשיב לעבוד אצל המבקש במשך שנתיים אינה סבירה ואינה מידתית ודינה להתבטל ולכן חויב המבקש בתשלום המשכורת האחרונה של המשיב שקוזזה כנגד אותה הוראה. עוד נקבע כי "משהתובע (המשיב - א.א.) זנח בסיכומיו רכיבי תביעה נוספים, אשר נתבעו על ידו בכתב התביעה, רכיבים אלו נדחים". התביעה לתשלום פיצויי הלנה נדחתה בשל מחלוקת כנה בין הצדדים והתביעה שכנגד להחזר מענק ההתמדה נדחתה כיוון שלא קיימת הוראה בהסכם העבודה לפיה על המשיב להחזיר מענקים אלו אם לא ישלים את תקופת העבודה הקבועה בהסכם.

2.4.   ביום 19.2.08 הוגשה כאמור הבקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור עד ליום 27.2.08.

3.      נימוקי הבקשה, אשר נתמכה בתצהיר המבקש, הם:

3.1.   המבקש לא היה מיוצג בהליך שהתנהל בפני בית הדין קמא וסבר כי עומדים לרשותו 30 ימים להגשת ערעור על פסק הדין. ביום 18.2.08, בשעה 16:00, פנה המבקש לבא כוחו על מנת שייצגו בערעור. משהתברר לבא כוח המבקש כי מדובר בפסק דין שניתן בהליך של דיון מהיר הגיש את הבקשה להארכת מועד ביום המחרת, קרי ביום 19.2.08.

3.2.   בהתאם לפסיקה גם טעות בעל דין ביחס למצב המשפטי או העובדתי יכולה להוות טעם מיוחד להארכת מועד להגשת ערעור .

3.3.   הבקשה להארכת מועד מוגשת בטרם חלפו 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין. מדובר באיחור קצר ביותר. כמו כן, בפסק הדין לא צוין כי ניתן להגיש בקשת רשות ערעור בתוך 15 ימים. 

3.4.   למבקש סיכויי ערעור טובים. הערעור נסוב על קביעות משפטיות של בית הדין קמא.

4.      ביום 8.4.08 הגיש המשיב תגובתו לבקשה. המשיב התנגד לבקשה מנימוקים אלה:

4.1.   סיכויי הערעור נמוכים. קביעת בית הדין קמא נעשתה לאחר איזון בין חופש ההתקשרות החוזית לבין חופש העיסוק.

4.2.   המבקש בוגר תואר במשפטים במוסד אקדמאי מוכר ולכן חזקה שהכיר את סדרי הדין הנוגעים לערעור על פסק דין שניתן בהליך של דיון מהיר.

4.3.   עד למועד זה טרם שילם המבקש את חובו על פי פסק הדין של בית הדין קמא.

5.      בין לבין - ביום 1.4.08 הגיש המבקש "הודעה ובקשה דחופה" (להלן - ההודעה). בהתאם להודעה, ביום 31.3.08, נודע לב"כ המבקש כי ניתנה החלטה ע"י בית הדין קמא ביום 27.3.08 המשנה את פסק הדין. בהחלטת בית הדין קמא נקבע כי "על הנתבע (המבקש - א.א.) לשלם לתובע (המשיב - א.א.) סך של 6,272 ש"ח מאחר וגם בכתב ההגנה (סעיף 2.6.) הוסכם ע"י הנתבע כי החוב לתובע הינו בגובה של 6,384 ש"ח בקיזוז הסכומים אותם חייב התובע לנתבע. בפסק הדין נקבע כי הקיזוז שנבע מכוח הסכם ההעסקה בטל, ולפיכך על הנתבע להשיב את הסך של 6,272 ש"ח לידי התובע" (להלן - ההחלטה).

6.      ביום 2.4.08 ניתנה החלטתי לפיה על המשיב להגיב להודעה. כמו כן, הוצע לצדדים "להסכים על כך שהמועד הקבוע להגשת בקשת רשות ערעור יהיה יום קבלת ההחלטה, מיום 27.3.08 של בית הדין קמא, וכי בקשה זו תימחק ללא צו להוצאות".

7.      ביום 8.4.08 הוגשה הודעת המבקש שהוא מסכים להצעה, וכן הודיע כי המשיב אינו מסכים להצעת בית הדין.

8.      ביום 15.4.08 הגיעה הודעת המשיב עצמו ולפיה אין הוא מתנגד להצעת בית הדין.