החלטה בתיק בשא 15399/07

התובעת מס' 1 (להלן: " התובעת"), נפגעה בתאונת דרכים, אשר אירעה ביום 15.2.05.

הצדדים מסכימים למינוי מומחה בתחום השיקום, אולם חלוקים בשאלה מהם המסמכים המותרים בהמצאה למומחה.

במאמר מוסגר ייאמר, כי תחילה מונתה ד"ר שירלי מאיר, אולם לאחר שהיא הודיעה כי לא תוכל לקבל על עצמה את המינוי, ניתנה, בנפרד, החלטה בדבר מינוי מומחה אחר.

בבקשה דנן עותרת המבקשת (הנתבעת), לכך שביהמ"ש יקבע, כי מספר מסמכים אינם מותרים בהמצאה למומחה, ואלה הם:

א.         מסמך מיום 17.2.05, אשר הוצא ע"י המחלקה הכירורגית בבי"ח זיו, לגביו נטען כי הוא אינו מתייחס לתובעת, אלא לחולה אחרת.

ב.         שלושה מסמכים מהמרכז להתפתחות הילד ע"ש ספינגולד (מתאריכים 4.12.06, 8.2.07    ו- 6.3.07), המהווים, לטענת המבקשת, חוו"ד שיקומיות, המפרטות את מצבה ואת צרכיה השיקומיים של התובעת. לטענתה, מהווים המסמכים חוות דעת אסורות בהמצאתה על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975  (להלן: " חוק הפיצויים") ואם יומצאו מסמכים אלה למומחה, הם ייתרו את שיקול דעתו של המומחה ולא ייוותר לו דבר לעשות, מלבד צירוף שמו וחתימתו.

המבקשת מצביעה על כך שהמסמכים אינם ממוענים לגורמים רפואיים, אלא "לכל המעוניין", וכי המסמך מיום 6.3.07 נרשם ע"י מנהלת המרכז, אשר יש להניח כי לא טיפלה בתובעת.

ב"כ המשיבים טוען, כי המסמכים מותרים בהמצאה, באשר מדובר במסמכים אותנטיים, אשר  נערכו בתקופת הטיפול ע"י גורם אוביקטיבי וכוללים הם המלצות טיפוליות לתובעת במגבלותיה. ב"כ המשיבים מפנה, כדוגמא, אל תיאור מצבה הנוכחי של התובעת ואל פירוט טיפולים ותרגילים אשר ניתנו לה, בזמן אמת, כמפורט במסמך מיום 4.12.06.

לטענתו, מדובר במסמכים רפואיים, אשר נערכו תחת קורת המושג "טיפול רפואי", במובנו הרחב.

כל צד מפנה לפסיקה הדנה בשאלת המצאת מסמכים למומחה, על פי חוק הפיצויים, תוך שהוא מוצא בפסיקה תמיכה בטענותיו.

דיון ;

המסמך האמור בסעף א' דלעיל, מתייחס, אכן לנפגעת אחרת (קרובת משפחתה של התובעת), ולפיכך אין להמציאו למומחה.

אשר למסמכים האמורים בסעיף ב' דלעיל:

תקנה 8(א) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), תשמ"ז - 1986 קובעת, כי המסמכים, אשר מותר להמציא למומחה הם " כל המסמכים בדבר הטיפול הרפואי שניתן לו ובדבר הבדיקות שנבדק לצורך אותו טיפול, הנוגעים לעניין שבמחלוקת, ובלבד שלא יגיש למומחה חוות דעת רפואית".

מטרת האיסור בהמצאת חוו"ד רפואיות, היא לאפשר למומחה הרפואי שמונה ע"י ביהמ"ש, להתרשם בעצמו, באופן אובייקטיבי ובלתי תלוי, ממצבו של הנפגע כפי שהוא ביום הבדיקה, ללא חשש שיהא מושפע מדעות של רופאים או מומחים אחרים.

ברי כי חוו"ד "פרטיות", אסורות בהמצאה, אולם פעמים רבות כוללים המסמכים הרפואיים, אשר נערכים במהלך הטיפול השגרתי בנפגע, גם הבעות דעה של הרופאים המטפלים בנפגע או המלצות לטיפול, הניתנות על ידם.

השאלה מה מאלה יהא מותר בהמצאה ומה לא נתונה לשיקול דעתו של השופט היושב בדין. בחינת המסמכים הרפואיים שבמחלוקת תיעשה לאור מספר פרמטרים, כגון: האם המסמך נערך במהלך הטיפול בנפגע ולצורך הטיפול בו. האם המסמך נערך על ידי גוף בלתי תלוי בבעלי הדין. האם המסמך נערך ביוזמת אחד מבעלי הדין והאם יש באבחנות ובהערכות שבמסמך כדי לפגוע באי תלותו של המומחה הרפואי ולהשפיע על חוות דעתו - דברי כבוד השופט טירקל ברע"א 2339/96 - "אררט" חברה לביטוח בע"מ נ' אוולין דלל .  

עוד אומר כבוד השופט טירקל בבר"ע 2339/96 הנ"ל:

" טיפול שיקומי הוא חלק מטיפול רפואי, העובדה כי הטיפול ניתן על ידי מי שאינם רופאים אינה הופכת אותו לטיפול לא ראוי. אין למנוע מהמומחה מלעיין בחומר משום שאחרת הוא ימצא חסר אינפורמציה לגבי העבר הדיאגנוסטי והטיפולי."