החלטה בתיק בשא 153505/07

החלטה זו ניתנת בעקבות דיון שהתקיים במעמד באי כוח הצדדים ומנהל המבקשת, מר מרדכי לוי, במסגרת התנגדות לביצוע שטר שהגישה המבקשת נגד המשיב בגין שיק מספר 365 על סך 100,000 ש"ח מיום 30/11/06.

מר מרדכי לוי הגיש תצהיר בתמיכה לכתב ההתנגדות, בו טען כי המבקשת עוסקת בהקמת פרויקט דירות במרינה באשקלון (להלן: " הפרויקט") והנפרעת, רוני גל בנייה והנדסה בע"מ (להלן: " הנפרעת"), התחייבה כלפי המבקשת עוד במהלך שנת 2005 לבצע עבודות בניה במסגרת הפרויקט. מר לוי טען כי באפריל 2006 פנתה אליו הנפרעת באמצעות מנהלה, טענה כי היא מצויה בקשיים כלכליים וביקשה שישולמו לה תשלומים על חשבון ביצוע עבודות אשר טרם הושלמו. בהמשך הצהיר כי המבקשת נענתה לבקשת הנפרעת, והסכימה להוציא לפקודתה סדרה של שיקים דחויים לפירעון עתידי, ביניהם השיק נשוא ההתנגדות, אשר פירעונם הותנה בהשלמת ביצוע העבודות בפועל. לטענתו של מר לוי, הסתבר לו בדיעבד כי הנפרעת ומנהלה עשו למבקשת "תרגיל עוקץ", וקיבלו את השיקים בתרמית כאשר ידעו שעסקיה של הנפרעת קרסו זה מכבר, אולם רק ביום 20/9/06 הודיעה הנפרעת בכתב שהיא מפסיקה לבצע את העבודות בפרויקט. עוד נטען שהשיק נמסר למשיב בניגוד לתנאים מפורשים שנקבעו בו, וכי המשיב פעל בחוסר תום לב וידע שהשטר פגום, בין היתר הואיל והקשיים הכלכליים של הנפרעת היו ידועים היטב בשוק, והמשיב ידע שלא תוכל לעמוד בהתחייבויותיה.

במהלך הדיון נחקר מר לוי על תצהירו וטען כי התנאי לפירעון השיק היה כתוב על גבי הספח המצורף אליו, אולם אישר כי הספח לא צורף לכתב ההתנגדות. בנוסף הודה מר לוי כי נתן לנפרעת את השיק על מנת לעזור לה לקבל אשראי בבנק, ומשום כך לא רשם עליו כי הינו "למוטב בלבד". כשנשאל מר לוי מדוע חיכה עד ליום 14/9/06 כדי להוציא את המכתב המסומן כנספח ג' לתצהירו לנפרעת, טען כי ידע עוד באוגוסט שהנפרעת פועלת במרמה, אך לא היו בידיו הוכחות לכך. בנוסף הודה כי במכתב ששלח למשיב ביום 20/9/06, לא העלה כל טענת מרמה כלפי הנפרעת.

בסופו של הדיון סיכמו הצדדים את טענותיהם בעל-פה.

דיון

טענתה המרכזית של המבקשת כלפי הנפרעת, שהיא הצד הקרוב לשטר, הינה כי פירעונו של השיק נשוא התובענה הותנה בהשלמת העבודות בפועל - תנאי אשר הופר על ידי הנפרעת. דא עקא, לא פורט בתצהיר מטעם המבקשת כיצד ומתי סוכמו התנאים לפירעון השיק, אילו עבודות בדיוק התחייבה הנפרעת לבצע כנגד התשלום, מה היה לוח הזמנים לביצוען והאם התנאים עוגנו במסמך בכתב. בנוסף, מר לוי העיד כי התנאי לפירעון השיק נרשם על הספח המחובר אליו, אך לא טרח לצרף את הספח לתצהירו. כמו-כן לא צירף מר לוי את ההסכם שנחתם עם הנפרעת, על-מנת להראות אילו עבודות התחייבה לבצע.

באשר לטענה כי הנפרעת פעלה במרמה וביצעה "תרגיל עוקץ" כלפי המבקשת - טענה זו אף היא לא פורטה ולא בוססה כנדרש. נראה כי המבקשת התכוונה לטעון שהנפרעת קיבלה את השיקים לידיה בידיעה שלא תוכל לבצע את העבודות, אך אין כל נימוק לטענה זו בתצהיר של מר לוי.
על-פי התצהיר על נספחיו, הנפרעת שלחה למבקשת מכתב בו הודיעה כי אין ביכולתה להשלים את העבודות רק ב- 20 בספטמבר 2006, ומר לוי לא הסביר על סמך מה הוא סבור שהנפרעת או מנהלה ידעו בוודאות עוד בחודש אפריל 2006 שהעבודות לא יושלמו.

זאת ועוד, מר לוי הודה בתצהירו כי מסר לנפרעת את השיק נשוא התובענה ושיקים נוספים,
על-אף שנאמר לו במפורש כי היא נמצאת בקשיים כלכליים קשים. משהחליט מר לוי למסור את השיקים לנפרעת במצב דברים זה, מבלי לדרוש ממנה בטוחות מתאימות ואף מבלי להחתימה על כתב שיפוי או הסכם ברור הקובע מהם התנאים לפירעון השיקים - אזי הוא שנטל על עצמו סיכון בלתי סביר.

יתרה מזאת, מר לוי הודה כי לא הגביל את סחירותם של השיקים במתכוון, על-מנת לאפשר לנפרעת לעשות בהם שימוש לצורך קבלת אשראי בבנק (עמוד 2 פסקה 2 לפרוטוקול), ומכאן שהשיקים נמסרו לנפרעת למעשה כ"שיקים טובה". כפי שנפסק על-ידי בית משפט זה לא אחת, עצם העברת שיק טובה לידי מקבלו על מנת שיהנה מאשראי אצל בנק, הינו בגדר "תמורה" אשר שוללת קבלת טענת כשלון תמורה מלא (ראה למשל בש"א (ת"א) 170355/03 שטרית רותם נ' א. חורי מימון והשקעות בע"מ, מיום 18/11/03).    

עוד יצוין כי הואיל ומדובר בשיק טובה, אזי לפי סעיף 27 לפקודת השטרות המשיב אינו נדרש להוכיח שהינו אוחז כשורה, אלא אך ורק שנתן תמורה בעד השיק. עמד על כך כב' השופט זוסמן בע"א 236/60 שוירץ נ' ברקליס בנק ד.ק.או, פ"ד יד, 2122, בפסקה 4:

"על פי סעיף 27 (ב) לפקודת השטרות חייב המערער-המיטיב לפי שטר טובה או שיק טובה "ואין נפקא מינה אם האוחז ידע בשעה שנטל את השטר שאין אותו צד אלא מיטיב ואם לאו". לשון אחר: העובדה, כי המסמך נחתם על ידי מיטיב אינה פוגמת בזכות הקנין של האוחז, ואין צורך שיהא הוא אוחז כשורה, כדי שיוכל להיפרע מן המיטיב, די בכך שיהא אוחז בעד ערך כבכל שטר אחר".     

המבקשת כלל לא טענה באופן מבוסס ומנומק כי המשיב לא קיבל תמורה בעד השיק. נהפוך הוא, מר לוי העיד שידע כי בכוונתה של הנפרעת להשתמש בשיקים לצורך קבלת אשראי מהמשיב.  טענותיה של המבקשת התרכזו בעיקר בטענת חוסר תום הלב של המשיב, וגם טענה זו הועלתה ללא פירוט כנדרש. נטען שהמבקשת התריעה בפני המשיב שהנפרעת נמצאת בקריסה, אך לא צוין מי התריע, מתי ולמי מטעם המשיב.

בנוסף לכך, אף אם המשיב ידע שהנפרעת נמצאת בקשיים כלכליים כלשהם, אין בכך בלבד כדי לחייבו בהכרח לסרב לקבל ממנה שיקים של צד ג'. בהקשר זה יובהר שהמבקשת נטלה על עצמה סיכון רב יותר משהסכימה למסור לידי הנפרעת שיקים מעותדים וסחירים שלה, וזאת לטענתה בעד עבודות שטרם בוצעו, בעת שידעה כי מצבה הכלכלי של הנפרעת קשה. 

לאור האמור לעיל, הנני קובע כי המבקשת לא הציג טענות הגנה לכאוריות אשר די בהן לצורך מתן רשות להתגונן, בין כלפי הנפרעת ובין כלפי המשיב.

על אף האמור לעיל, לפנים משורת הדין, ועל מנת שלא למנוע מהמבקשת את יומה בבית המשפט, הנני קובע שכנגד הפקדת מחצית סכום החוב בתיק ההוצאה לפועל בקופת בית המשפט תוך 30 יום ממועד קבלת העתק של החלטה זו, כאשר ימי הפגרה יבואו במניין הימים הנ"ל, תינתן למבקשת רשות להתגונן.

בהעדר הפקדה כאמור, תדחה ההתנגדות והמבקשת תחויב בהוצאות.

הנני קובע את התיק לתזכורת פנימית ליום 19/8/07.

המזכירות מתבקשת להעביר העתק של ההחלטה לצדדים.