החלטה בתיק בשא 153204/04

תיק ההוצל"פ נפתח לביצוע שני שטרי חוב כל אחד על סך של 10,000 ש"ח.  בבקשת הביצוע נטען כי מספר השטרות הינם 377489 ו-377484.

בפועל צורף אך ורק שטר מס' 377489 פעמיים, ושטר מס' 377484 לא צורף. ב"כ המשיבים יכל היה להגיש בקשה לתיקון בקשת הביצוע ויתכן ויוכל לעשות כן בעתיד אם השטר אכן מצוי בידי המשיבים, אולם בשלב זה בפני בית המשפט נמצא רק שטר אחד. לפיכך ניתן לכל היותר לחייב את המבקש בתשלום סכומו של שטר אחד, וביחס לשטר השני - יש לקבל את ההתנגדות, וכך אני מורה.

עצם העובדה שהמבקש מודה כי חתם על שני שטרות אינה מאפשרת את חיובו בתשלום שני השטרות כל עוד לא הוגשו שני השטרות לביצוע, ועל המשיבים מוטל להראות כי השטר השני אמנם מצוי בידם.

המבקש הינו ערב לשטר, כאשר עושת השטר הינה בתו, גב' שאול רונית (להלן: "השוכרת").

בין השוכרת לבין המשיבים נכרת הסכם שכירות ביום 14/2/02 (להלן: "הסכם השכירות הראשון") ביחס לדירה בשטח של כ-30 מ"ר המצויה ברח' ביאליק 63 (להלן: "המושכר"). תקופת השכירות היתה לשנה אחת החל מיום 15/2/02 ועד ליום 14/2/03. על פי סע' 14 (א) להסכם השכירות הראשון ניתנה לשוכרת אופציה להאריך את תקופת השכירות ב-12 חודשים ואולם זכות זו הותנתה במספר תנאים כאמור בסע' 14 (ב) להסכם, לרבות התנאי כי השוכר מילא את כל התחיבויותיו לפי ההסכם.

אין מחלוקת כי השטר הנדון ניתן כחלק מהסכם השכירות הראשון, ונוכח הדרישה בסע' 15 (א) להסכם זה.

בנוסף, חתם המבקש ביום 7/3/02 על כתב ערבות כנדרש בסע' 15 (ג)  להסכם השכירות.

בגין חתימתו של המבקש על כתב הערבות האמור, הגישו המשיבים ביום 5/3/03 תביעה בת.א. 21407/03 בבימ"ש זה, לתשלום סכום של 59,513 ש"ח.

בכתב התביעה נאמר כי השוכרת פיגרה בתשלום דמי השכירות ולפיכך שלחו לה המשיבים ביום 19/9/02 מכתב לפיו הסכם השכירות מבוטל החל מיום 1/10/02.

ביום 1/12/02 שילמה השוכרת סכום של 6,738 ש"ח.

מאחר והשוכרת המשיכה שלא לעמוד בתשלום דמי השכירות שלחו לה המשיבים ביום 10/2/03 הודעה כי עליה לפנות את המושכר ביום פקיעת ההסכם היינו 14/2/03, ואולם השוכרת לא עשתה כן.

סכום התביעה מורכב משכר דירה עבור 9 חודשי שכירות בסך של 4,590 דולר לפי השער היציג של דולר ארה"ב במועד התשלום שהם 22,376 ש"ח בניכוי הסך של  6,738 ש"ח, ובסה"כ 15,638 ש"ח.

בנוסף נתבע המבקש לשלם פיצויים מוסכמים בסך של 60 דולר ליום החל מיום 1/10/02 ועד ליום הגשת התביעה המסתכמים בסך של 9,000 דולר, בגין 150 ימי איחור בפינוי.

המבקש לא הגיש בקשת רשות להתגונן  ולפיכך ניתן ביום 3/7/03 פסק דין כנגדו.

 בבש"א 152226/04 הגיש המבקש בקשה לביטול פסק דין. כב' הרשמת עפרון החליטה לבטל את פסק הדין ביחס לרכיב הפיצוי המוסכם, ואולם ביחס לדמי השכירות בסכום של 15,638 ש"ח ניתנה החלטה לפיה פסק הדין יעמוד על כנו.

בכתב הערבות נאמר כי "הערבות תעמוד בתוקפה בכל תקופות האופציה ו/או הארכה של השכירות מעבר לתקופת האופציה, אף ללא כל הודעה נוספת מאיתנו".

בהסתמך על פיסקה זו קבעה כב' הרשמת עפרון כי ערבות המבקש עומדת בתוקפה גם בתקופה הנוספת בה אחזה השוכרת במושכר מעבר לחוזה השכירות הראשון, ובעניין זה אדון עוד.

למעשה, תיאור העובדות בכתב התביעה אינו מדוייק ואינו מלא. מתברר כי לאחר שהמשיבים ביטלו את הסכם  השכירות הראשון, חזרו הם מדרישתם כי השוכרת תפנה את המושכר ביום 1/10/02, וביום 25/11/02 חתמו עימה על הסכם שכירות נוסף לתקופה שמיום 15/2/03 ועד ליום 14/2/04 (להלן: "הסכם השכירות השני").

במבוא להסכם השכירות השני נאמר כי השוכרת הפרה את הסכם השכירות הראשון הפרה יסודית בכך שלא שילמה דמי שכירות במשך שישה חודשים. עוד נאמר בהסכם השכירות השני כי הסכם זה יכנס לתוקפו רק אם תשלם השוכרת את מלוא דמי השכירות המגיעים למשיבים עד ליום 14/2/03.